שיעורי הרב שלמה אבינר

יש לנו זכות מוסרית על הארץ

ישראל היא ארצנו על-פי התנ"ך. האם היא גם שלנו על-פי המוסר האנושי? המוסר האלוהי אינו סותר את המוסר האנושי, אלא מתנשא מעליו. הנה, יש גויים הטוענים שהם מתגוררים בארצנו זה זמן רב ושיש בידם חזקה. האמת חייבת להיאמר שגם על-פי ההלכה קיים מושג של חזקה.

מהי חזקה? בא המערער אל המחזיק: מה לך בשדה שלי? טוען המחזיק: קניתי אותו, אמנם אין המסמכים בידי, אך אני יושב בו כבר שלוש שנים, ואיש לא אמר לי דבר. זוהי "חזקה שיש עמה טענה" (בבא בתרא מא א). החזקה אינה יוצרת את הבעלות אלא מוכיחה אותה בהיעדר מסמך.

אמנם לגויים בארץ יש חזקה אך אין להם טענה. אם נשאל אותם: כיצד ארצנו בה ישבה ממלכתנו הגיעה לידכם באופן חוקי? אין להם תשובה על כך. "כל חזקה שאין עמה טענה, אינה חזקה" (שם). מושג זה גם קיים בחוק הבין-לאומי. אם עם מתיישב באופן בלתי-חוקי בטריטוריה של עם אחר, אין זה מקנה לו בעלות.

אפילו באו"ם החליטו: "כיבוש מדיני אינו מקנה בעלות" [כגון החלטה 242]. דוגמה לכך הם הגרמנים שסיפחו את שלזיה. אחרי שלוש-מאות שנה, לקחו אותה מהם הפולנים בחזרה, סילקו משם שבע-מאות אלף גרמנים, והעולם הריע להם.

את ארצנו לקחו גויים בכוח בלי הסכמתנו. במשך כל הדורות מחינו נגד החזקה אכזרית זו וניסינו לחזור לארץ. לכן היא שלנו על-פי הצדק המוסרי האנושי הפשוט. היקשה ההיסטוריון האנגלי טוינבי לרב יעקב דוד ד"ר הרצוג: אם-כן, האם האנגלים חייבים לפנות מקומם לוויקינגים?! אלא שהוויקינגים כבר אינם. וכן, וכי האמריקאים חייבים לפנות מקומם לאינדיאנים?! אלא שהאינדיאנים אינם תובעים. אולם אנחנו מעולם לא ויתרנו על ארצנו, ואלה שהתיישבו בה נגד רצוננו, הינם גזלנים, ועליהם להשיב את הגזלה.

יתר-על-כן, לא לקחנו מהגויים היושבים כאן שום ממשלה ושום מדינה. ארץ-ישראל היתה חלק מהאימפריה התורכית הענקית. כתוצאה ממלחמת-העולם הראשונה, התמוטטה האימפריה הזאת, והאנגלים החליטו להחזיר לנו את ארצנו, מה שאושר על-ידי אומות-העולם בסן-רמו. אלא שאחר-כך חזרו בהם, נטו אחר האינטרסים שלהם, ומסרו שטחים נרחבים של ארצנו לערבים. זאת רשעות מוסרית שאין כמותה! מעשה בלתי-חוקי!

מעשה בחוקרת אמריקאית בשם ג'ואן פיטרס, אשר התעניינה בגורלם של הפליטים הפלשתינאים, והגיעה למסקנה שרוב הערבים הגיעו לכאן סמוך למלחמת-השחרור, ולא "מאז מקדם", כשמו של ספרה. כאשר החלה שיבת ציון, הערבים כאן היו מתי-מספר.

מרן הרב קוק הסביר שהפסוק: "שפטני אלוהים וריבה ריבי מגוי לא חסיד", מתייחס לעמים שסירבו לעשות לנו חסד של הכנסת אורחים אלא גרשו אותנו ללא רחם, והינם בגדר: לא חסיד. אך החלק השני של הפסוק: "מאיש מרמה ועולה תפלטני", מתייחס לגויים שעשו לנו עוול ולא נתנו לנו לשבת בארצנו שלנו, כגון האנגלים, שאדרבה פתחו את השער לערבים.

כל אדם ישר יודה שהבעלות הלאומית על ארץ-ישראל שייכת לעם-ישראל ולא לעם זר. באשר לבעלות הפרטית, אנו נוהגים לפנים משורת הדין ומעלימים עין מן היושבים כאן באדמות ובבתים, על-אף שאין להם הוכחה של בעלות, ומן הסתם רובם התיישבו על אדמות של יהודים והן גזולות בידיהם. אך על בעלות לאומית של כל מלוא רוחב ארצנו לא נוותר. כמו שאין הצרפתים מוכנים לוותר על אלזס לורן לגרמנים, כמו שבבלגיה הפלמים לא יתנו אוטונומיה לוולונים, וכמו שבספרד לא יתנו מדינה למחתרת הבסקית.

מעולם לא ויתרנו על ארצנו, ואף אחד לא זכה בשום בעלות עליה. מעולם לא גזלנו מדינה מעם אחר, אלא השלטון התורכי התמוטט, וקיבלנו אותה בחזרה, כל כולה, מידי אומות-העולם. כך אומר המוסר האנושי הפשוט והישר.

• נלקח משאילת שלמה 158