שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

יש לי אהבה - מסקנות מההתנתקות (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

יש לי אהבה

[מתוך ראיון שפורסם בעלון לצעירים "עולם קטן"]


האם משהו השתנה בעמדות הרב אחרי ההתנתקות?

לא. התורה אמת, ארץ ישראל שלנו, מה שנקרא הציונות הדתית זו אמת - הכל אמת. אלא שנעשה קשה יותר.

יש טענה נפוצה שאומרת שכיוון שנקטנו גישה מתונה ולא נאבקנו בהתנגדות המינימאלית של אדם ששומר על ביתו, התמיכה בציבור במהלכים כאלה גברה ("קדימה" שצמחה בניגוד לכל הציפיות), וממילא גם הנכונות מצד השלטון.

זה שהגירוש סלל את הדרך לגירושים נוספים חלילה, זה ברור, זה כמו המשל על האמבטיה הרותחת שהצטננה מעמלק במדבר, כך גם כאן, הבינו שאפשר לגרש, ואם אפשר אז ממשיכים. ולגבי ההתנגדות של התושבים בגוש קטיף וצפון השומרון - הם נלחמו במשך שנתיים בכל דרך אפשרית, הם נשארו עד הרגע האחרון, וממש מסרו את הנפש, הפסידו מיליונים, אלא שבסוף הם לא הצליחו, אך אי-הצלחה אין פירושה שלא היתה התנגדות.

הרב ירשה לי לשאול שאלה קיצונית-תאורטית כדי לחדד את המסר - אם היו פורצים את הגדרות בכפר-מימון והיו נהרגים אנשים - האם זה היה שווה כדי לנסות לעצור את הגירוש?

זו שאלה כפולה - האם שימוש באלימות היה מועיל, והאם שימוש באלימות מותר. נתחיל בכך שזה אסור - אי-אפשר לעשות דברים כאלה בכוח, יש לנו כאן שותפים נוספים במדינה ובל נחשוב שאנחנו מנהלים את הכל איך שאנחנו רוצים וכל האחרים חייבים לקבל את התכתיבים שלנו, כאילו רק אנחנו הקמנו מדינה ונלחמנו מלחמות. אנחנו מקסימום עשרה אחוז, קודם כל, אין זה מוסרי לפעול באלימות.

אבל גם למיעוט יש כוח מוסרי לדרוש מהרוב לא לדרוס אותו.

כמו שזה אינו נכון להכריח מישהו להתחתן באיומי אקדח, כך גם אינו נכון להכריח מישהו תחת איומים לשמור ולהיהרג על חלקי ארץ-ישראל. הציבור הגדול לא רצה. זה מבחינה מוסרית. מבחינה מעשית - אנחנו הרי יודעים שכוחות הביטחון התכוננו לאלימות, התכוננו לירות, לתת מכות, עשו תרגילים כיצד לשבור עצמות והכינו יחידות צלפים. אם אתה רוצה לעשות מרד אלים, אני אומר שזה אסור, אבל גם אם אתה כבר רוצה - צריך תמיכה רחבה בעם. בכל המדינות שהיה בהן מרד אזרחים, לא עשו זאת עם קומץ אנשים, אלא הקדימו עבודת הכנה ארוכה, חרשו את המוחות עד שהשיגו תמיכה מרוב העם. גם החמא"ס הקדים עבודת הכנה ארוכה עד שהשתלט, גם השמאל לא השתלט ביום אחד אלא הפיץ את רעיונותיו באוכלוסייה ובסוף עשה מהפכה. אם אתה רוצה למרוד, אתה צריך מאחוריך המון חיילים.

הרב, מחילה, יכול להיות שהלכנו רחוק מדי, מי שקורא להתנגדות אקטיבית במהלך פינויים אינו מתכוון בכך לתפוס מיד את השלטון, אלא מדבר על התנגדות בסיסית-אנושית נקודתית במערכה שבה נמצאים. ולגבי היעילות של ההתנגדות הזאת, לכאורה אירועי עמונה הוכיחו שההתנגדות האקטיבית גרמה לממשלה לעצור את המתוכנן עד הבחירות, זה מראה שזה כן מרתיע. יתרה מכך, ישנה טענה עמוקה יותר שבכך שההתנגדות שלנו הסתכמה בהתנגדות של 'מוחות', כמו שהרב הגדיר, שידרנו לציבור חוסר חיבור אמיתי וטבעי לערכים שאנחנו צועקים עליהם כל כך. הציבור קלט שמדובר בתיאוריות תלושות שאין כביכול נכונות להילחם עליהן, ובגלל זה התמיכה בגירוש גדלה לאחר ביצועו.

אמרתי בהתחלה שדברים כאלה אין עושים בכוח, אלא כיוון ששאלת אני עונה. מומחים שניתחו את האירועים בגירוש קבעו שזה בדיוק מה שהם רצו, כלומר התנגדות אלימה - רצו שיישפך דם כדי להציג את הציבור שלנו כציבור של מטורפים, כיוון שבעיני הציבור מי שכוחני מאבד לגיטימיות. העם היושב בציון רחוק מאוד מכל הדברים שאנחנו מדברים עליהם, בעיניהם הצבא מגן עלינו, ואם אתה מתנגש עם הצבא, איבדת את כל הנקודות.

האם אין מצב שבו לגיטימי להשתמש בכוח?

אי אפשר בכוח! כל המלחמות שעברנו, כל מסירות הנפש שאנשים הפגינו במשך כל השנים, זה הכל היה כי אנשים התאהבו, התאהבו בארץ ולכן היו מוכנים להילחם ולהקריב בעבורה. אנשים לומדים בישיבות במשך כל כך הרבה שנים רק כי יש להם חשק. המחשבה שבכוח אפשר להכריע, היא מחשבה אווילית! אי אפשר להתחתן בכוח ואי אפשר לחולל מהלכים גדולים בכוח. כדי להיות רועי-הדור האמיתיים חייבים להיות מונָעים מאהבה, חייבים להיות מאוהבים בצאן. הרמח"ל במסילת ישרים (סוף פרק י"ט) כותב שמי שלא מאוהב בצאן אינו רועה-הדור, וזה לא נורא, לא כולם חייבים להיות רועי-הדור, רק שצריך לדעת את מקומו. מי שרוצה להתנהג באלימות שישב בצד.

יש המון נערים ונערות, וגם המון מבוגרים, שאינם אלימים במהותם, ומאמינים בעבודה לטווח ארוך כמו שהרב אמר, אבל יחד עם זה מרגישים גאווה במה שקרה בעמונה, אז אף אחד מהם אינו מרועי הדור?

נכון. הם יכולים להיות צדיקים, אך לא חסידים רועי האומה.

האם יש סיכוי שאנחנו מאבדים את האינסטינקטים הבריאים שלנו כיוון שאנחנו נצמדים יותר מדי לתיאוריות שכלתניות?

לא, להפך. אנחנו מאבדים את הרגש הפשוט - שאנחנו עם אחד. אתה אחוז אחד שמנסה להשפיע - מי שחושב שיוכל להשפיע במכות, כמו שנותנים לחמור, יראה שלא יצליח. הרי למדת בישיבה - אם הרב שלך היה מכריח אותך ללמוד בכוח, כבר למחרת היית עוזב.

אבל אין מדובר כאן בהשפעה לטווח ארוך אלא בתגובה על סילוק מהבית הפרטי ומאדמות הארץ. אולי המסר 'באהבה ננצח' גם אם הוא נכון תיאורטית - מורכב מדי ואינו שייך למקרים כאלה?

יש כאן שתי טעויות. האחת ש'הפריטו' את ארץ ישראל - מגרשים 'אותי' מהבית 'שלי' - צריך להחליט על מה נלחמים - על הבית הפרטי, או על בית הלאומי. דבר נוסף - זה שאתה אומר 'הם כן קלטו את המסר או לא קלטו' מראה שלעולם לא דיברת באמת עם אנשים בתל-אביב, אף פעם לא דיברת עם 80% מהאנשים החילוניים - אין לך מושג מה עובר להם בראש. אתה מדמיין מה משפיע עליהם אבל בפועל זה עובד עליהם בדיוק הפוך ממה שאתה חושב. ובגלל זה היום צריך באמת לדבר אתם כמה שיותר. הם חושבים שמי שנוגע בשוטרים צריך לחסל אותו.

לפי סקרים שונים שנעשו, אנשים חושבים שהשוטרים הפעילו אלימות מופרזת. זה אומר שאין תמיכה מוחלטת במעשי השוטרים.

בוודאי אסור תמיד.

יש מצב שמצדיק אלימות?

לא. לפי אין-ספור כתבים של הרב צבי יהודה, ושל מרן הרב קוק אין לכך שום מקום.