שיעורי הרב שלמה אבינר

ליום ירושלים: ירושלים של מעלה - להחזיק נכון את הכדור

כתוב בגמרא זבחים (נד ב), שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל דכתיב "וקמת ועלית". והרי גיאוגרפית אין זה ככה? יש מקומות יותר גבוהים בארץ ישראל וגם בירושלים. זו קושית הרדב"ז (שו"ת הרדב"ז ח"ב ס' תרלט) שהיה גר בארץ ישראל, ואמר: עינינו רואות שירושלים יותר גבוהה מהר הבית. הוא מתרץ: הגויים גירדו והורידו את הר הבית, שנאמר (תהלים קלז ז) "ערו ערו עד היסוד". הם הורידו ושחקו. גם הגשמים טפחו במדרון ובמקום לעצור את ההשחתה הם עזרו להשחתה. גם המלכים חפרו שם והורידו וזה נשחת. לכן הר הבית, אומר הרדב"ז, ירד מגבהו, וירושלים עלתה בגלל שהגויים הורידו את הגובה של הר הבית. עוד סיבה, בגלל שהם רצו לבנות את הבתים שלהם והמסגדים שלהם הכי גבוה. וירושלים התרוממה בגלל שכל פעם שהיו רעידות אדמה, היו גלי חרבות, ועל החרבות היו בונים. זאת אומרת, יש קומות ארכיאולוגיות קומה מעל קומה. אם אתה חופר בירושלים אינך לא מוצא קרקע בתולה, אלא שרידים של בתים. לכן ירושלים עלתה והר הבית ירד. אבל פעם הוא היה יותר גבוה.

אבל בתורת משה עה"ת, החתם סופר אומר דברי הרדב"ז אינם מוחשים מהמציאות. הוא גם שאל: הרי ירושלים גם אינה גבוהה יותר מחברון? וכן כתוב בגמרא (סנהדרין פז א) שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות. לפי זה, האם הר חרמון יותר גבוה מהר האברסט ושאר הרי ההימאליה? אלא אומר החתם סופר: פשוט שלא. צורת העולם עגולה, לכן אי אפשר לומר מה יותר גבוה. כל השאלה היא איך אתה מחזיק את הכדור? אם אתה מחזיק טוב את הכדור כמו שצריך, אז ב"ה ארץ ישראל הכי גבוהה, ירושלים הכי גבוהה, הר הבית הכי גבוה. כל העניין תלוי בצורת החזקת הכדור.

אכן מספר הג"ר אברהם שפירא שהיו אנשים בירושלים של אז, שהקפידו מאוד שלא לצאת מהעיר העתיקה בכלל, וכך היה מנהג סבו המקובל הגאון הצדיק ר' צבי הירש מיכל שפירא - רבו של הגרי"מ חרל"פ - שקיבל על עצמו שלא לצאת מתחום החומות. פעם אחת שמע שהקיסר הגרמני וילהלם, מגיע לארץ ישראל לביקור וגם לירושלים. הסתפק הג"ר שפירא, שהרי אמרו לעולם ישתדל אדם לרוץ לראות אפילו מלכי אומות העולם כדי שאם יזכה יראה ויבדיל וכו' (ברכות ט ב), ולברך ברכת "שנתן מכבודו לבשר ודם" אותה יפסיד אם לא ילך, אבל מצד שני הרי קיבל על עצמו שלא לצאת מתחום ירושלים העתיקה (וגם לא היה ברור לו אם לברך)? הוא התלבט בזה הרבה. אבל כמה ימים לפני הגעת הקיסר, עלה במדרגות רחוב הבטרק ובשתי המדרגות לפני סוף הרחוב החליק, נפל ושבר את רגלו. אנשים שעברו שם מיהרו וחשו לעזרתו של רבי צבי הירש מיכל, אך לתדהמתם הם ראו שהוא מחייך וצוחק. תמהו האנשים שהרי במצבו זה היה לו לזעוק מכאבים, והוא יושב וצוחק?! לא ידעו מה פשר הצחוק, עד שנענה להם רבי צבי הירש מיכל ואמר להם: ספק היה לי שמא אני צריך לצאת להקדים פני מלך זה ולברך, או שמא אין לי לעבור על קבלתי שלא לצאת מחוץ לחומות, ולא ידעתי מה אעשה. עכשיו, מששברתי את רגלי, מאושר אני שנפטר ספקי, ולא אצא מתחום החומות, שכן חיזקו את קבלתי, ומשום כך אני שמח וצוחק... (אמרי שפר מהרב יצחק דדון עמ' שז. ועיין נוסח אחר בספר חכמת חיים עמ' תלח).

ואומרים על הגרי"ש אלישיב, שמצעירותו ממש קיבל על עצמו שלא לשהות יממה (או שלא יעבור עליו לילה) מחוץ לירושלים. גם קבלה זו היא בהשראת סבו בעל ה"לשם" שאחז זאת לדבר הכרחי במעלות קנין קדושת ירושלים, וכן נהג אביו. סופר כי גם חותנו רבי אריה לוין זצ"ל תלמיד בעל ה"לשם", חפץ לקבל על עצמו הנהגה זו, ובפועל קיבלה עליו אחרי שנעשה מחותן, כלומר אחרי אירוסי בתו עם הגרי"ש אלישיב (השקדן עמ' 35-34 הערה 18. 127 הערה 112. אמנם כמה שנים נח קצת הגריש"א בעיר נתניה). זו הנהגה של יחידי סגולה שהחזיקו את כדור הארץ בכיוון הנכון גם מבחינה רוחנית גם מבחינה גופנית.

והלוואי שנזכה לראות בחוש את מעלותיה של ירושלים שמאירות לעולם כולו.

• פורסם בשאילת שלמה 337