שיעורי הרב שלמה אבינר

יציאה מהארץ בשביל כיבוד הורים

[שיחה בישיבה בארוחת צהרים]

מובא במסכת קידושין (לא, ב) שרב אסי עלה לארץ ואחר כך שמע שאמו גם מתכוונת לעלות. הוא שאל את רבי יוחנן אם מותר לצאת לחו"ל וענה לו רבי יוחנן שאסור. הוא שאל: "לקראת אמי?" (הכוונה לעזור לה לארוז או לחכות לה על הדרך), וענה לו רבי יוחנן: "אינני יודע". לאחר זמן חזר רב אסי אל רבי יוחנן. אמר רבי יוחנן: "אסי, אני רואה שאתה עדיין רוצה לצאת, ולכן באת עוד פעם, ד' יחזירך לשלום". רב אסי לא ידע אם רבי יוחנן באמת התיר לו או שמתוך כעס אמר לו שיילך, הוא שאל את רבי אלעזר, תלמידו הגדול של רבי יוחנן: "אולי הוא כועס עלי מפני ששאלתי פעמיים את אותה השאלה?" אמר לו רבי אלעזר: "אם היה כועס עליך לא היה אומר "ד' יחזירך לשלום".

שיטת רש"י

רש"י מסביר שאנו רואים מהתשובה האחרונה של רבי יוחנן שמותר לצאת מא"י בשביל כיבוד אב ואם, אלא שאומר שהייתה אי הבנה אצל רבי יוחנן אם התכוון רב אסי לצאת באופן זמני כדי לעזור לאמו לעלות, או התכוון לחזור לגמרי לחו"ל, ולכן אמר לו: "ד' יחזירך לשלום" והוסיף רש"י: "למקומך", כלומר, מקומך הראשון בחו"ל. משמע לפי זה שמותר משום כיבוד אב ואם להתגורר בחו"ל, מה גם שלא מדובר במקרה שאביו ואמו אמרו לו לצאת מהארץ, שהרי אמו לא אמרה לו כלום והוא מרצונו החליט לצאת ולסייע להם. אמנם לא מובן מדוע אמר רבי יוחנן בפעם הראשונה "לא יודע" ובפעם השנייה אמר "כן". כנראה בפעם הראשונה הוא לא ידע וספק להחמיר, אך בפעם השנייה הוא החליט שמותר. מדוע? משום שרב אסי מאוד רצה לצאת לחו"ל. אך ממתי קובעים הלכה לפי רצונו של האדם? אלא רבי יוחנן לא ידע בוודאות שזה אסור, ומשום שרב אסי מאוד רצה, פסק לו שאפשר לצאת, מספק. הוא אינו יכול לעצור אותו באופן תקיף. לפי שיטה זו יוצא שאדם יכול לצאת לחו"ל באופן קבוע לעזור לאמו וכן כל אדם שמאוד רוצה לצאת, יש לו על מה לסמוך. לעניין יציאה זמנית – וודאי מותר, משום שרבי יוחנן דיבר על יציאה מוחלטת.

שיטת המהרש"א

המהרש"א מקשה על שיטת רש"י – האם רבי יוחנן לא הבין את השאלה? מהמילים "לקראת אמו" מובן שאמו בדרך לארץ, ולכן הוא אמר "לקראת", וברור שהכוונה ליציאה זמנית ולא מוחלטת. גם הביטוי "ד' יחזירך לשלום" פירושו ש-ד' יחזירך לארץ ישראל, ודלא כרש"י "יחזירך לשלום למקומך". אלא שרבי יוחנן הבין טוב מאוד שזו יציאה זמנית ובכל זאת אמר "אינני יודע", ואחר כך אמר שמותר. על יציאה קבועה אין מחלוקת שאסור וכל הדיון הוא על יציאה זמנית. אם כן, קיימת מחלוקת בין רש"י למהרש"א - לפי רש"י יציאה זמנית לכיבוד אב ואם מותרת וכל הדיון על יציאה קבועה, ולפי המהרש"א גם ביציאה זמנית לכיבוד אב ספק אם מותר.

מחלוקת רש"י והמהרש"א כמחלוקת הרמב"ם והתוספות

המחלוקת בין רש"י והמהרש"א מקבילה למחלוקת בין הרמב"ם והתוספות. הרמב"ם אומר שמותר לצאת לחו"ל יציאה זמנית רק בשביל ללמוד תורה או לישא אישה (הלכות מלכים ה, ט). אם אדם לא לומד תורה הוא חשוך, אם הוא לא נושא אישה הוא חשוך. זה הקיום הרוחני של העולם, וזה הקיום הגשמי של העולם. כך גם מובא במסכת מגילה (כז, א) שמותר למכור ספר תורה כדי לישא אישה וכדי ללמוד תורה. אם כן מותר לצאת מהארץ רק בשביל מצווה שהיא הקיום של העולם, אך בשביל מצווה אחרת אסור לצאת מארץ ישראל. כיבוד אב ואם היא מצווה גדולה, אך אינה כלימוד תורה ונשיאת אישה, וכן נפסק שכיבוד אב ואם נידחה על מנת ללמוד תורה ולישא אישה (שולחן ערוך יו"ד רמ, כה). יוצא שהרמב"ם סובר כמהרש"א. התוספות סובר כרש"י - כתוב במסכת עבודה זרה (יג, א) שמותר לכהן לצאת לחו"ל ע"מ ללמוד תורה ולישא אישה, והתוספות מביא מחלוקת בינם לשאילתות: בשאילתות (פרשת אמור קג) כתוב שאם מותר לצאת כדי ללמוד תורה ולישא אישה אז קל וחומר שמותר גם בשביל מצווה אחרת, והתוספות אומר שרק על מנת ללמוד תורה ולישא אישה מותר לצאת. השאילתות אומר שאלו מצוות קלות, שהרי גם בארץ יכול למצוא אשה, אך הוא התאהב דווקא באשה הנמצאת בחו"ל, אם כן, לישא אישה זה מצווה, אך לישא בדיוק את האישה הזאת זה הידור מצווה, ואם בשביל הידור מצווה התירו לצאת לחו"ל אז קל וחומר בשביל מצווה ממש. כך גם בלימוד תורה, הוא יכול ללמד בארץ, אך מעדיף ללמוד אצל רב מסויים שנמצא בחו"ל, לכן זה הידור מצווה. אמנם כתוב במסכת עירובין (מז, א-ב) שלא מפי כל רב אדם זוכה ללמוד, אך וודאי שיש לפחות רב אחד בארץ שמתאים לאותו אדם. אם כן, לפי השאילתות להידור מצווה מותר לצאת לחו"ל – וקל וחומר למצווה.

פסק השולחן ערוך

מובא בשולחן ערוך בהלכות חול המועד (או"ח תקלא, ד) ש"כל מצווה" מתירה יציאה זמנית, וודאי בשביל כיבוד אב ואם (עיין מ"ב ס"ק יד). יוצא שלרמב"ם והמהרש"א, אסור אף בשביל כיבוד אב ואם, ולפי רש"י והשאילתות שבתוספות אפשר בשביל כיבוד אב ואם. המהרש"א אומר שהמצווה הזאת חביבה, כיוון שאל "מאי שנא פעם ראשונה לשנייה"? כי מצווה חביבה עליו. זאת אומרת, זה מצווה וזה מצווה, כיבוד אב ואם זה מצווה ולשבת בארץ זה מצווה. לא מצאנו כלל שעשרת הדברות יותר חמורות, רק מצאנו שעשרת הדברות זה חייבי מיתה, לא תגנוב זה גונב נפשות (סנהדרין פו, א). אז איזה הכי חשובה? אני לא יודע, אומר רבי יוחנן. "אה, חביבה לך מצוות כיבוד אב ואם, ולכן באת פעם שנייה לשאול. זה סימן שהיא חביבה עליך, אם כך זה מכריע." כלומר, שתי המצוות שקולות, אומר המהרש"א, ואז החביבות של האדם מכרעת. ככה ה' ברא אותו, שיש לו חשק לזה. אם כן יוצא שזה מחלוקת רש"י והמהרש"א וכל אחד יעשה לפי עניינו, לפי מה שליבו נוטה.

יציאה לחו"ל וביטול תורה

אולי לצאת לחו"ל זה ביטול תורה בשביל רב אסי? וודאי שלא.

מרן הרב קוק נסע לאמריקה לאסוף כסף לישיבות בארץ ישראל ואירופה, ואלה שנסעו איתו סיפרו שלא הפסיק ללמוד שנייה אחת לא בדרך ולא בספינה. מסופר על אחד מהצדיקים שהתווכח על מחיר של דבר מסוים ובאמצע הוא תירץ את קושיית הרשב"א, אז הבינו שהוא חושב על שני דברים בבת אחת, הוא לומד תורה וגם מתווכח על המחיר. רבי שלמה קלוגר היה מכתיב תשובות לארבעה אנשים בבת אחת, הוא אמר משפט אחד לכל אחד והם כתבו, בבת אחת הוא חשב על ארבע סוגיות. היה רב גדול עם הרבה שאלות שבא למרן רב קוק ואמר: "אני מקווה שאני לא מבטל את הרב". הרב ענה לו: "אצלי לא מבטל". אל תדאג לו, באותו זמן הוא לומד תורה. קל וחומר שאין מה לדאוג לרב אסי על ביטול תורה, הוא לא מבטל תורה.

נלקח משאילת שלמה 145