שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

יחס לאנשים שאנו חלוקים עליהם (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־14:01, 10 באוגוסט 2018 מאת Maale (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן " == שנאת אדם בעל דעות מזיקות == יש שטוענים: פוליטיקאי מסוים הוא אדם מזיק. ייתכן שכך, אבל צרי...")

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)


שנאת אדם בעל דעות מזיקות

יש שטוענים: פוליטיקאי מסוים הוא אדם מזיק. ייתכן שכך, אבל צריך לאהוב גם אנשים מזיקים, כשבו בזמן, צריך להילחם בדעות שלהם.

צריך לשנוא את הדעות הרעות, וצריך להילחם נגד הרע, כמו שכתוב (תהלים צז, י): "אוהבי ה' שנאו רע". ולא רק את הרע של אחרים, אדם צריך גם לשנוא את הרע שיש בתוך עצמו. אבל כל זה לא אומר שלא צריך לאהוב את האנשים שעושים רע.

אדם שלא אוהב אנשים הוא לא אדם בריא. שנאה זו מחלה ממארת בעומק הנפש. זה לא בריא לשנוא, לא מבחינה נפשית, רוחנית או פסיכולוגית. זו לא רק בעיה חברתית, כלומר: שאם נשנא אחד את השני אז זה יפורר את החברה. אלא, אפילו אדם ששונא בחדרי חדרים, ולא עושה מאומה לאף אחד, אבל עצם המעמד הנפשי הזה, שהאדם מלא שנאה, זה מעמד שנוא, זה מעמד לא טוב באדם.

אדם צריך תמיד להימנע מלהתמלא ברע, צריך לראות את הטוב שבכל דבר, ולא לטפח אצלו רגשות של שנאה. אמנם צריך להילחם נגד הרע אבל לא ייתכן שאדם יוכל להסתפק במעמד נפשי של שנאה נגד אף אדם בעולם. צריך לאהוב ולחמול על כל האנשים. ישנם מצבי קיצון שהדברים מגיעים למדרגות קשות מסוימות עד שהכתוב אומר (דברים יג, ט): "ולא תחמול ולא תכסה עליו". אבל אפילו אז הכתוב אומר: "לא תחמול" שזו שנאה פרקטית, מעשית. אבל במעמד הנפשי, הפנימי, של האדם, בוודאי צריך יחס טוב לכולם.

צריך גם להבחין בין היחס לדעות ובין היחס לאנשים. יש דעות מסוימות שהן מסוכנות לבית ישראל וצריך להילחם נגד הדעות הללו, אבל זה לא קשור לאנשים. האנשים נעשו בצלמו של ריבונו של עולם. גם בחילוקי דעות חריפים, אדם צריך להישמר מקלקולי היחסים בין אדם לחברו. דוגמה לזה מצאנו במחלוקת שהייתה בתוך הקודש פנימה, בין בית הלל ובית שמאי. אף על פי שהייתה בניהם מחלוקת חמורה, כתוב בגמרא (יבמות יד, ב) שאם כל זה היו משאילים כלים אלה לאלה והיו מתחתנים גם אלה עם אלה. כמו שנאמר (זכריה ח, יט): "האמת והשלום אהבו" - רדיפת האמת אינו צריכה להרוס את השלום, ורדיפת השלום אינה צריכה לטשטש את האמת.


האם צריך להקביל פניו של הרבי מסטמאר?

שאלה: האם חייבים להקביל פניו של הרבי מסטמאר?

תשובה: אדם אינו חייב להקביל פני כל תלמידי החכמים שבדור, במיוחד שב"ה, יש כיום הרבה תלמידי חכמים. אדם חייב רק להקביל פני רבו - הכוונה לרבו המובהק. בנוסף, גם אם הרב אינו רבו המובהק – אך הוא גדול הדור, אזי זה כמו רבו המובהק.

לכן, מי שהוא תלמיד מובהק של הרבי מסטמאר, חייב ללכת להקביל פניו. ומי שלא תלמיד מובהק לא חייב, אבל בוודאי שמותר.

אמנם, לגבי השאלה האם הרבי מסטמאר הוא גדול הדור או לא - יש מחלוקת.

ובאמת מי גדול הדור? לנו התשובה פשוטה – גדול הדור הוא הרב קוק. למעשה, הרב קוק לא גדול הדור, הוא גדול של דורות. אבל באמת יכולה להיות בזה מחלוקת. אחד אומר רב זה הוא גדול הדור, והשני אומר שרב אחר גדול הדור. ייתכן שיש שחשבו שהרמב"ם הוא גדול הדור, ויש שחשבו שרבנו תם הוא גדול הדור. יתכן אפילו שכל אחד גדול במובן אחר. כמו שאמר הרבי מגור שלא שייך למצוא איזה חג יותר גדול. בפסח זה פסח, בשבועות זה שבועות, בכל חג, החג עצמו הוא הגדול. כך יכול להיות, שיש כל מיני גדולי הדור. ואם כן ייתכנו כמה גדולי הדור.

בכל אופן, תלמידיו של הרבי מסטמאר חושבים שהוא גדול הדור. אמנם, אחרים לא חושבים כך. ויוצא, אם כן, שוב, שאין חובה ללכת להקביל פניו של הרבי מסטמאר.

שאלה: האם אין איסור להקביל פניו?

תשובה: למה שיהיה אסור? יש אומרים: אם לרבין יש דין "בוגד", אז קל וחומר שלרבי מסטמאר יש דין "בוגד". אבל אנו נוקטים לפי כל הפוסקים, ראשונים ואחרונים, שלרבין אין דין "בוגד" וממילא גם לאדמו"ר מסטמאר אין דין "בוגד", ובוודאי שאין איסור להקביל פניו.


כיבוד כל תלמידי החכמים

רב ששופך בוז ועלבונות על המדינה ועל רבנים וכדו' זה נושא עדין מאוד. מצד אחד תלמיד חכם שמבזה תלמידי חכמים אחרים זה דבר חמור מאוד. אבל גם אז צריך ללמד זכות כמה שאפשר על אותו הרב. למשל, היה גדול בדור הקודם שהיה מבזה את כל הרבנים. אמר עליו הרב זווין: הוא משוגע - הוא לא נורמאלי. זה היה לימוד זכות. יש גם תלמידי חכמים שיש להם סגנון דיבור חותך וחריף מאוד. את כולם הם מכנים: אפיקורסים, כופרים, שקצים, וכדו'. זה סגנון דיבור. להסביר שזה הסגנון שלו - זה גם סוג של לימוד זכות. אנחנו לא אומרים שזה בסדר לדבר ככה אבל מנסים ללמד זכות.

על כל פנים, באופן פשוט, זה דבר חשוב לכבד את כל תלמידי חכמים. לא צריך לבזות אותם, גם אם יש מחלוקת חריפה מאוד בהלכות ציבור. מסופר בסנהדרין (צט, א) שהיה רב אחד גדול, רבי הילל (להבדיל מהילל הזקן, הבר פלוגתא של שמאי) שאמר שהמשיח לא יבוא. זו בוודאי אמירה חמורה מאוד. כולנו מחכים ומצפים שיבוא המשיח, והוא בשלו: "לא - אין משיח". ענה לו רב יוסף: "שרא ליה מריה לרבי הילל". מבאר שם רש"י: "ימחל לו הקב"ה שאמר דברים אשר לא כן". אם כן, אנו רואים שלמרות חומרת דבריו הוא לא ביזה אותו. על פי זה יש את תשובת הרדב"ז (ח"ד ס' קפז), שגם רב שאומר דברים מקולקלים, אף שעל אותם דברים בוודאי צריך להכות על קדקוד סברתו בששים מכות אש, אבל לא בגלל זה צריך לבזות אותו. גם הרב קוק ז"ל מביא דין זה בקונטרס "ישוב משפט", בהלכות ציבור.

שם הוא מבאר ע"פ הירושלמי (סנהדרין נ, א) שאומר שכל המבזה תלמיד חכם אחד דומה למי שמוציא אבן אחת מכיפה של אבנים, שאם נתרועע אחת מהן, נתרועע הכיפה כולה. להתחיל לבזות תלמידי חכמים זה כמו לשבת על חבית מלאה בחומר נפץ - לא ידוע מתי הוא יתפוצץ ומי יפגע, כך בביזוי תלמיד חכמים אי אפשר להשתלט על זה ואי אפשר לדעת איפה זה ייגמר. אם אדם מבזה רב אחד יצא שביזה את כולם.

כך ראינו בעיננו, גם שהרבי מסטמאר הקודם כתב דברים חריפים מאוד - הרב צבי יהודה מעולם לא ביזה אותו על דבריו, אף על פי שעמד בדעה ההפוכה לדבריו. פעם שמע פסק חמור בשמו ורק אמר: "זה לא נכון". הרב צבי יהודה אף נזף בתלמידים שהתבטאו על הרבי מסטמאר בחוסר כבוד, ולא נתן להם להמשיך לדבר.


מה דין רבנים מ"נטורי קרתא" שהשתתפו בכנס באיראן?

א. ביטול תורה

עצם השאלה היא כבר ביטול תורה, וממילא גם התשובה היא ביטול תורה. אמנם, ללמוד שזה ביטול תורה זה לא ביטול תורה.

וכי על כל שטות שאדם מישראל עושה אנו חייבים לדון? אם כן, לא נגמור עם שאלות כאלה לעולם. העניין הזה שייך לעיתון. לעיתונות אין ברירה, היא חייבת למלא כל יום מכסה של סיפורים. אז היא עוסקת גם בזה, אף שאלו דברים בטלים.

כתוב בפירוש בשלחן ערוך (או"ח שז, טז) שאסור לעסוק בשבת בספרי מלחמות, כי אלו דברים בטלים ומושב לצים. גם ביום חול אסור, ובשבת אסור עוד יותר. הכוונה להרפתקאות המלחמה וכדומה ולא במהלכים גדולים היסטוריים של מלכים ומלחמותיהם, שעל זה נאמר "בינו שנות דור ודור" (דברים לב, ז). אבל לא צריך לדעת על כל שטות, כל הרפתקה, וכל דבר מוזר שבחדשות – הרוב דברים בטלים.

חמישה אנשים משונים עשו מה שעשו. לצערנו, הם לא המשונים היחידים, ואי אפשר לדון בכולם. הרי אפילו הפשקווילים של החרדים כתבו שהם לא נורמאלים. יש עוד אנשים לא נורמאלים. אנחנו מברכים אותם ברפואה שלמה, רפואת הנפש במיוחד. אבל למה לדון בדבר כזה?

ב. שום השפעה

אמנם, לפני קום המדינה, "אגודה" רצתה להכשיל את הקמת המדינה. באו משלחות אל הבריטים כדי לבטל את הצהרת בלפור. הם גם קיימו מגעים עם מדינות ערב לשתף איתם פעולה להקמת מדינה ערבית בארץ ישראל, בתנאי שתהיה שם אפשרות לקיים תורה ומצוות. גם פרופסור ישראל יעקב דה-האן היה איתם במגעים, ובסוף אנשי ההגנה רצחו אותו. על כל פנים, אז היה איזה סיכון במגעים הללו. לא היה קל להקים את מדינת ישראל, והיו הרבה מתנגדים.

כמובן לא צדקו בכך שרצחו אותו. אמנם בגלל הסכנה היו צריכים לנקוט באמצעים, אך לרצוח זה אסור. אבל היום המצב שונה. הם לא מזיקים במה שהם עשו, לא מועילים מאומה. וכי ראש ממשלת איראן צריך הסכמה מחמישה רבנים? וכי זה נותן לו כח?! לעומת זאת כשמדברים על כך בארץ זה נותן להם חשיבות. צריך להתעסק בעניינים חשובים ורציניים ולא בעניינים של מה בכך.

ג. היסק הגיוני

שאלה: אבל זה מזיק לחרדים בעצמם שעכשיו שונאים אותם בגלל אותם רבנים?

תשובה: זה גם לא מזיק לחרדים. כל העם יודע שהחרדים לא חושבים ככה. ועל זה אמר הפילוסוף אריסטו שיש להקפיד בהיסק חשיבה הגיוני. לדוגמא: א. חתול משמיע "מייאו". ב. ג'וני הוא חתול. ג. היסק: ג'וני אומר "מייאו" – זה היסק חשיבה הגיוני. לעומת זאת, יש היסק לא הגיוני : א. ג'וני הוא ג'ינג'י. ב. ג'וני הוא חתול. ג. כל החתולים ג'ינג'ים. אריסטו הוכיח שזה לא נכון. אותו דבר כאן: א. חמישה אנשים תומכים באיראן. ב. חמישה אלה הם חרדים. ג. מסקנה: כל החרדים תומכים באיראן. אותו דבר מצאנו בעבר: א. יגאל עמיר רוצח. ב. יגאל עמיר למד בבר אילן. ג. כל בר אילן רוצחים. וכי זה היסק הגיוני?! כבר אלפיים שנה אריסטו הסביר שלא שייך לחשוב ככה. אמנם העם היושב בציון לא יודע גמרא, אבל אריסטו הוא כן יודע.

ד. יראת שמים ולא יראת בשר ודם

בכלל, לא צריך לדאוג לטיפשים שיחשבו כך. רבנו הרב צבי יהודה התפלל פעם במניין במאה שערים. כשיצא, שאל אותו תלמיד שהיה איתו, הרב עודד וולנסקי: "הרב שם לב שהם לא צירפו אותו למניין?" רבינו השיב לו: " שמתי לב. אז מה? בזמנו הצעתי לאבא ז"ל אולי לא לפרסם באורות התחייה את הפסקה על התעמלות. אמר לי אבא ז"ל: 'ממה אתה מפחד? ממה שיגידו אנשים? זו לא יראת השם , זו יראת בשר ודם'. מאותו רגע, נעלמה לי יראת בשר ודם".

לא צריך להתנהל על פי בשר ודם, ולא על פי טיפשים. לא צריך להיות שבויים של התקשורת. מסופר על גאון אחד בירושלים שנשאל: "איך כבודו מתמודד עם מה שהתקשורת מדברת עליו?" ענה: "זה פשוט, איני יודע מה הם אומרים, איני קורא עיתונים."

כמו כן, להרבה דברים אחרים שיש בחדשות, לא צריך להתייחס. פעם אמרו לרבנו, הרב צבי יהודה: "בעיתון אמרו כך וכך על הרב, איך הרב מגיב?" רבנו לא הגיב. מה אם אמרו? וכי הוא צריך להגיב על כל דבר שאמרו עליו או שאמרו בשמו? הוא לא יגמור עם זה לעולם ולא יישאר זמן לשום דבר חשוב. אלו דברי הבל.

ה. אוהבים את כל הטיפשים, אבל לא מתעסקים בטיפשותם

כאן ישיבה, לא מערכת עיתון. מכל הדברים הטיפשיים צריך להתעלם. אנחנו צריכים ללמוד תורה, ולדבר על איך מביאים אור לאומה, לא איך מתייחסים לחמישה אנשים טיפשים, או לכמה אלפים טיפשים שמגיבים לטיפשים האלה. אם נעשה כך בסוף נלמד פה מסכת "טפשים" מבוקר עד הערב. אנחנו אוהבים את כל הטיפשים, מתפללים עם כל הטיפשים, אבל לא מסכימים עם דבריהם.

כמו שכתוב (תפילה זכה בערב יום הכיפורים), "אנו מתירים להתפלל עם העבריינים", כתב מרן הרב ז"ל באגרת: מתפללים איתם – אבל לא מתחשבים בסברותיהם. לכן אנחנו אוהבים את הטיפשים, טיפשים חרדים, טיפשים חילונים, את כל הטיפשים אנחנו אוהבים, אבל זה לא מחייב אותנו לעסוק בטפשות שלהם.