שיעורי הרב שלמה אבינר


== האם מותר להוסיף חג, וכן מדוע חג זה לא נקבע בשאר הפעמים בה כבשו את הארץ? ==

[שיחה בישיבה ביום העצמאות תשס"ט]


שאלה א': איפה כתוב בכלל שמותר להוסיף חגים? התורה קבעה חגים, ואיך החכמים - אפילו גדולי עולם - יכולים לבוא ולהוסיף חגים? 

תשובה: זו אכן שאלה טובה אך הייתה צריך להישאל מזמן כאשר חכמים קבעו את חנוכה. ועוד לפני כן, כאשר קבעו את פורים. אמנם הגמרא מגילה (יד א) שואלת על פורים, ואומרת שהיו הרבה נביאים ולא הוסיפו דבר – גם נביא עובר על בל תוסיף אם מוסיף דברים על התורה – מלבד ממגילת אסתר. ומה שהם הוסיפו פורים זה מקל וחומר: מה פסח שהיא הצלה מעבדות לחירות, פורים שהיא הצלה ממיתה לחיים לא כל שכן?! כלומר, אם התורה מלמדת אותנו דבר, זה גם כדי שנוכל ללמוד ממנו, בעזרת המידות שהתורה נדרשת בהם. והמידה הכי חזקה בכל המידות שהתורה נדרשת בהם, הרי זה קל וחומר. כאשר התורה אומרת שצריך לחגוג את חג הפסח, מזה אנו למדים - מסביר החתם סופר - שהוא הדין בכל ההצלות הדומות (שו"ת חת"ס או"ח סי' רח. יו"ד סי' רלג).


שאלה ב': אם צריך לקבוע יום העצמאות בגלל הצלה ממיתה לחיים, מדוע לא קבעו יום העצמאות כאשר יהושע בן נון כבש את הארץ?

תשובה: זה פסח, כי חג הפסח הוא לא רק יציאת מצרים. לא יצאנו ממצרים כדי להישאר במדבר, אלא יצאנו ממצרים להגיע לארץ ישראל. גם בשירת הים כתוב: "טבעו בים סוף, תהומות יכסיומו ירדו במצולות כמו אבן" (שמות טו ד-ה), ואחר כך "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך, מכון לשבתך פעלת ד'" (שם יז). המשך של יציאת מצרים הוא הכניסה לארץ. לכן, חג הפסח הוא גם על יציאת מצרים וגם על כיבוש הארץ, ריבונות על הארץ ובניין הארץ, ואפילו על בית המקדש.


שאלה ג': מדוע לא קבעו יום העצמאות על עולי בבל בזמן עזרא ונחמיה?

תשובה: לא קבעו יום העצמאות כי לא היתה להם עצמאות. רק בחנוכה קיבלו עצמאות ולכן חנוכה היא יום העצמאות השני.


שאלה ד': איך חוגגים יום העצמאות כשיש הרבה קלקולים במדינה: קלקולים דתיים, קלקולים מוסריים, קלקולים תרבותיים ועוד?

תשובה: החגים אינם חגים כדי להודות למדינה אלא להודות לד' (אמנם יש הרבה על מה להודות למדינה). צריך להודות לד' על ההצלה ממיתה לחיים במלחמת השחרור. ועל מה שיש חסרונות במדינה, אנחנו בוכים בט' באב. אין לבלבל את היוצרות. יש אנשים שאומרים שאחרי מלחמת ששת הימים אין יותר ט' באב. ויש אומרים ההיפך שצריך לבכות ביום העצמאות. אלא צריך לשמוח ביום העצמאות ולבכות בט' באב, ולהתאמץ לתקן מה שבעייתי. יש אנשים עם חשיבה שחור-לבן כלומר: הכשל הלוגי של שלילת האמצע: או הכל טוב או הכל רע. אלא יש מצב ביניים: מצב של "קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה" (שיר "ובכן ואמרתם זבח פסח" בסוף הגדה של פסח). על פי דברי זכריה נביא (יד ז): "והיה יום אחד הוא יודע לד' לא יום ולא לילה". רש"י ורד"ק מסבירים שם: לא יום כמו גאולה שלמה וזה לא לילה כמו גלות, אלא מצב ביניים. בוודאי אנחנו רוצים יום שהוא כולו יום ובכלל לא לילה. אלא קודם היתה כולה לילה, עכשיו מצב ביניים ואחר כך כולו יום. 

אם מישהו חושב שכשיהושע בן נון כבש את הארץ כולם היו פה צדיקים, הוא שכח את פילגש בגבעה. הוא שכח מלחמות יהודים ביהודים, כאשר הרגו כמעט כל שבט בנימין. וגם שכח עבודה זרה, בעל זבוב, פסל מיכה – נורא ואיום! וכן לגבי בית שני, הרמב"ם כותב בתחילת הלכות חנוכה שחנוכה היא בגלל חזרת מלכות לישראל מאתיים שנה והוא לא מזכיר שם את פך השמן. לא כולם היו צדיקים אלא היו גם רשעים מרושעים. ינאי המלך הרג את כל הסנהדרין, והורדוס הרג את כל בית חשמונאים. אם כן מדוע אנחנו שמחים? כי אנחנו חיים בארצנו. מי שחי בגלות בחורבן, בגזירות, בגירוש, במסעי הצלב, בגזירות ת"ח ות"ט ובשואה, הוא יודע מה זה לחיות חי בארצנו.

אחד סיפר לי שביום העצמאות הוא הלך להתפלל בבית כנסת. אחרי חזרת השמונה עשרה, הש"ץ התחיל לומר תחנון. הוא ראה מישהו מפלס דרכו בקהל, מגיע אל העמוד, דופק על העמוד וצועק: אני הייתי במחנה השמדה, אז לא יספרו לי סיפורים! והתחיל לומר הלל עם ברכה על ההצלה מאז ועד הנה, הצלה גשמית ואפילו הצלה רוחנית. הגלות מלאה התבוללות נוראה של מילונים ופה מלא תורה. לא צריך להיות כפוי טובה ולומר להקב"ה: אנחנו מוכנים להודות לך אבל יש לנו תנאים. תנאים על הקב"ה?! כך עשה הקב"ה, וזה עוד לא שלם, עוד לא הגענו לגאולה שלמה. 

ב"ה שזכינו לגאולה חלקית ועל זה אנו שמחים.       


*פורסם בשאילת שלמה 333

[[קטגוריה: מאמר]] [[קטגוריה: יום העצמאות (מאמרים)]] [[קטגוריה: המדינה אתחלתא דגאולה (מאמרים)]]