שיעורי הרב שלמה אבינר

יש 3 ימים: יום הזכרון לשואה, יום הזיכרון לנופלים במערכות ישראל ויום העצמאות.

אלו הם 3 מדרגות של גבורה. הגבורה בחולשתה, הגבורה בגבורתה והגבורה בגבורת גבורתה.

השואה זו הגבורה בחולשתה שרצו למחוק מאיתנו צלם אלוקים, רצו לא רק להרוג אותנו לאבד אותנו ולהשמיד אותנו, אלא, להשפיל אותנו, להפוך אותנו ללא בני אדם, בכל המצבים נשארנו חשובים מכובדים ואצילים.

יום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל זאת הגבורה בגבורתה. שאדם לקח את הנשק ולחם ולא היה חלש. ומי שבא להכות אותנו אנחנו לחמנו גם אם בגלל זה הקרבנו את חיינו. והנצלים ממרד גטו וורשה, כמו שאמר שם הגאון מזמבה שהם רוצים להוביל אותנו כצאן לטבח, זו גזירה ובשעת הגזירה יהרג ואל יעבור. כלומר אנחנו נהרג בקרב ולא ניתן להם להרוג אותנו כצאן לטבח.

אבל יום העצמאות זה לעילא.

שהרי יש קושיא. צריך לומר הלל ביום שנעשו ניסים לישראל כמבואר בפסחים קיז, כמו בפסח, או אומר רש"י כמו בחנוכה. אבל ביום העצמאות בה' באייר, לא נעשה שום נס של הצלה. הנס של ההצלה היה בסיום מלחמת השחרור.

אבל אדרבה, בה' באייר נכנסנו לסכנה הכי גדולה מאז תחילת שיבת ציון, כי אמר לנו הקונסול האמריקאי- אל תכריזו על המדינה, אין לכם שום סיכויי, מה אתם יכולים לעשות? 600 אלף יהודים נגד 2 מליון ערבים בפנים ו6 מיליון ערבים מבחוץ.. אין לכם סיכוי ישחטו את כולכם בחצי יום ואני לא יכול לראות את זה אני חוזר לאמריקה.

הוא התחנן שלא נכריז על המדינה. אמר לראשי ההגנה תספרו כמה לוחמים יש לנו וכמה יש להם כמה נשק יש לנו וכמה להם. חזר יגאל ידין הרמטכ"ל העתידי ואמר במקרה הכי טוב 50% שלא ישחטו את כולם. אולי 50%. אמר הוועד הלאומי אם ככה נוותר. זה סיכון גדול מידי. רוב הסיכויים שישחטו את כולנו וגם אם לא איזה מחיר נשלם? נחכה להזדמנות אחרת. אמרו אחרים זאת ההזדמנות אם אנחנו מחמיצים אותה אין אחרת. הצביעו וההחלטה נפלה על חודו של קול. קולו של הרב מימון. ת"ח אבל גם אמיץ כוח.

אז הוא היה בירושלים. ירושלים היתה כבר נצורה. המלחמות התחילו לפני ה' באייר, הם התחילו טו' כסליו, למחרת החלטת האום להקים לנו מדינה- פרצה המלחמה, וירושלים היתה נצורה. ואיך הוא יגיע לבית המשכיות בתל אביב? הוא אומר שנער צעיר דופק בדלת ואמר לו שבן גוריון קורא לך, ואיך אני אגיע? במטוס. ואיפה הוא? פה בפינה. מטוב פייפר דו מושבי, אבל לרב מימון היה גבס ברגל. ולא יכל להיכנס למטוס, ובסוף קשרו אותו איכשהו ובא לתל אביב וכך הכריע את ההצבעה, עוף השמיים הכריע את הקול.

זה היה אומץ לאומי לא לפחד. כתוב בגמ סוטה לה "מלכותא דקטלא חד משיתא לא מיענש", מלך ישראל שהרג אחד משישה מהצבא שלו שנפל בקרב לא נענש. זה סביר. "האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פיריו" אם כן זה אחד משישה. אומרים התוס' שזה במלחמת רשות אבל במלחמת מצווה אומר הרב גורן- אין מספר. גם אם יפלו הרבה הולכים למלחמת מצווה. וב"ה לא נפלו כ"כ הרבה.

אם כי סיפרתי שחצי חיל האוויר נפל, כי כל חיל האוויר היה 4 מטוסים. ובגיחה הראשונה נפלו 2- חצי חיל האוויר. וטייס אחד נפל בים ובא לחוף והחברה שהיו בחוף לא ידעו שהוא יהודי והם התקרבו אליו במקלות וקלשונים והוא לא ידע עברית ולא זכר, ובסוף זכר את המילה גפילטא פיש, וזה הציל את חייו. איזה נס שאשכנזים אוכלים גפילטאפיש.

אך הקושיא עדיין לא מתורצת. הקושיא היתה שהלל אומרים על נס. נס של הצלה, ואותו היום לא היה נס של הצלה, היתה גבורה אבל לא נס של הצלה. לזה אנחנו את הסיפור עם הרועה.

מובא בב"מ קה. הרועה הפקיר את הצאן הלך לשתות מיץ ובאו זאבים ואכלו את הצאן, הדין תורה של הרועה היה שהוא צריך לשלם כי הפקרת את הצאן. אמר הרועה- אם הייתי שם מה הייתי יכול לעשות מול להקת זאבים? אמרו לו חכמים אם היית שם יכול להיות שהקב"ה היה עושה לך נס ומציל את הצאן מהזאבים. אבל אמר אם הקב"ה עושה נס אז שיעשה גם אם אני לא יהיה שם! אם הקב"ה רוצה לעשות נס הוא לא צריך אותי, הצאן והאילים יכולים להרוג את הזאבים. אמרו לו הדיינים הגזמת. שהצאן יהרוג את הזאבים זה ניסא רבה, שאתה תהרוג את הזאבים כמו דוד שהרג את הדוב והאריה, זה ניסא זוטא ויכול להיות שהקב"ה היה עושה לך, אך נס גדול לא. נמצאת למד שדוד שהרג את הדוב והאריה זה ניסא זוטא.

אך מה היה הנס? האם הוא זרק אבן על האריה וזה פגע לו בראש? כמו דוד שהרג את גוליית שהיה כולו עם שריון חוץ ממקום אחד במצח שהיה מגולה ודוד עשה אווף עצר והאבן פגעה לו במצח. מה היה עם הדוב והאריה? ברק היכה בדוב? האריה החליק על בננה? אומרים התוס' רוח גבורה וחוכמה להילחם. דוד שלא היה מנוסה במלחמות, הרי יותר מאוחר אפילו לא גוייס לקרב, אלא הגיע לאיפה שהיה גוליית כי הביא אוכל לאחים. הוא היה תומך לחימה, חיל האוכל. ומי שרואה דוב ואריה מתמלא פחד אימים והנה התמלא בגבורה וחוכמה והרגם. ולא מספיק רק גבורה אלא חוכמה צריך ניסיון כדי להרוג דוב ואריה.

זו רוח ממרומים, וזה נס.

גם במו"נ ב, לו 11 מדרגות בנבואה ובמדרגה הנבואה היא על הגבול שאדם מתעורר לעשות מעשה גבורה להציל את הצדיקים וילווהו עזר אלוקי שכמו משה רבינו שהרג את המיצרי ולא פחד, כמו השופטים שמשון, 4 פעמים כתוב "ותחל רוח ה' לפעמו", כמו עותניאל בן קנז, כמו יפתח הגלעדי. וזאת הגבורה של דוד זו רוח ה' של דוד.

וזה רוח ה' על עמ"י שהכריז על מלחמת העצמאות, הכריז על המדינה. זה נס. זה ניסא זוטא אבל זה נס. נס זה הופה ממרומים. זה נס אומר הרצי"ה, זה נס הניסים. כל הניסים של מלחמת השחרור ושל כל מלחמות ישראל שנבעו מהנס הזה של העוז והגבורה, כי בגלות פחדנו, זו קללת הגלות "וברחת מקול עלה נידף". והנה חזרה הגבורה לעמ"י העזנו להכריז על הגבורה.

אגב, "ותחל הרוח לפעם בשמשון בין דן לאשתאול". ומה הקשר בין דן לאשתאול? מה הוא עשה שם? הוא חשב הרבה ורקם תוכנית איך אדם אחד יצליח להכניע את כל פלישתים. והוא הצליח והיום מותו הוא הרג יותר פלישתים מכל חייו. ותשקוט הארץ 20 שנה. 20 שנה הפלישתים נאחזו בפחד אימים ממה שעשה שמשון, אדם אחד. והרוח ה' הראשון היה מהלך בין דן לאתשאול ורוקם תוכנית, והתוכנית הזאת המלאה בעוז וגבורה זה נס.

ולכן נס הניסים זה העוז שחזר לנו והחלטנו אנחנו מכריזים על המדינה ויהי מה. והעוז הזה הוא הלך איתנו לאורך כל המלחמות וגם לאורך ההרתעה של 40 שנה מאז המלחמה האחרונה, מאז מלחמת יוה"כ הגויים מסביבנו מפחדים מאיתנו פחד מוות ולא מעיזים לפתוח איתנו מלמה, אלא רק מתעסקים בטרור שכידוע זהו נשק של חלשים, ממלחמה הם מפחדים.

חזרה הגבורה לעמ"י. גם חזרה בחשבונות אלוקיים מסובכים. חזרה דרך זה שהיינו בבריגדה היהודית של האמריקאים, וכן בצבא הבריטי, וכן בכפייה ברוסיה, ולמדנו גבורה בצבא הרוסי של ניקולאי הרשע, וזה תרגיל של רבש"ע ללמדנו גבורה. וגם למדנו גבורה במהפכה הקומוניסטית שהתגייסנו אצל האדומים להילחם נגד הרוסים הלבנים גם זאת היתה גבורה, וזאת הילכה איתנו פה לארץ. וזה נס הניסים שהיה באותו יום.

יש נס אסטרונומי "שמש בגבעון דום" יש נס כימיקלי "האומר לשמן שידלוק.." יש נס מתמטי, הוא מגיש והיא יוצקת הרבה שמן.. כל מיני ניסים. נס פיזיקאלי "המיים להם חומה מימינם ומשמאלם". ויש נס נפשי פסיכולוגי. שאנחנו נהפכים מחלשים לגיבורים.

נס של הצלה אומרים הלל זה מתאים. הנה הוכחות. הוכחה מניסא זוטא מדוד המלך שזהו נס ממרומים.

ומאז אנחנו מוסיפים גבורה ומוסיפים גבורה. ישראל עזים שבאומות, יש מסביב 300 מיליון אוייבים וזה לא מלחיץ אף אחד. לפעמים הרדיו של השכן שעושה רעש יותר מידי, אך לא מה שהוא משמיע. פצצה איראנית? זה לא מלחיץ אותו. מיליארד מוסלמים ששונאים אותנו ועוד מיליארד נוצרים ששנואים אותנו? לא מלחיץ אותו. חזרה הגבורה לעמ"י. עם גיבור.

אבל הגבורה הזאת יונקת מגבורה רוחנית. גבורה רוחנית גלויה ולפעמים גבורה רוחנית סמויה בלב.

כמובא באורות "שכנס"י מתעוררת לתחייה מוצאת היא בקירבה..." הטוב והקודש שיש ביראת ה' הולך ומנוצץ בעוז הנשמתי בהופעת הגבורה של האומה. אותו הטוהר והקודש המתגלה ביראת שמיים מתגלה בגבורה. וזה לא סותר. אפשר גם יראת שמיים וגם גבורה. וממתיקים את הגבורה המתעוררת ע"י שילובם.

חזק ונתחזק ונמשיך להתחזק בארץ בנפלאות ה' על עמו ונחלתו.

==

==