שיעורי הרב שלמה אבינר

יום הכיפורים - שאלות ותשובות

[מ"מעייני הישועה"]

התפילות מאוד ארוכות ביום כיפור, רבים מציצים כל העת בשעון ורוטנים על החזן שמושך את התפילה. ככה נראה יום כיפור?

תראה, התפילה היא הפן הכי גדול של האדם. הרב קוק אומר על התפילה שהיא התענוג הכי גדול של האדם. התפילה היא רגש. תמיד אומרים 'אי אפשר רק שכל צריך גם רגש'. התפילה היא רגש, אי אפשר לחיות ברגש כל החיים, צריך גם ללמוד תורה וצריך לעבוד. והנה יש לנו יום שלם, ביום הכיפורים, של רגשות טהורים ונפלאים של האדם מול קונו. נכון, יש אנשים שמתפללים ובשבילם התפילה היא משא. למה זה קורה? בגלל שהם לא יודעים שאותה תפילה יכולה להיות העונג הכי גדול של האדם. הם לא יודעים שהתפילה היא דבר מופלא. אבל ברגע שהם ידעו זאת הם ימצאו, אבל הם לא מוצאים בגלל שהם לא יודעים שזה שם. ראשית, צריך לשים לב למילים שאנו אומרים בתפילה. המילים יוצאות מן הלב הטהור והעליון. אומר בעל מסילת ישרים – סיוע חיצוני: לנגן, לשיר. לא לשיר במובן של מקהלה אלא האדם שר לעצמו אומר את המילים בקול נעימה ואז יש לו תענוג. אני לא אומר שמתפללים בשביל התענוג, אנו מתפללים כי זאת עבודת ה', אבל זו עבודת ה' להתענג. אם אתם לא מאמינים שזה כך, נסו! כמו שכתוב על מוצרים שונים – "נסו אותי".

ביום כיפור התפילה מלווה בצום ועינוי, זה הרבה יותר קשה.

נכון, ביום כיפור אנחנו לא אוכלים, לא נועלים נעלים רגילות, אבל אדם צריך לזכור שבניגוד לנוסח של העידן החדש – אני רוצה להיות אני, האדם צריך להיות יותר מאני. האדם צריך להתעלות מעל עצמו. אני רוצה להתעלות מהמימד הגופני והחומרי שלי. אני רוצה לשבות. הרמב"ם מכנה את יום הכיפורים – יום שביתת העשור. אני רוצה לפחות יום אחד בשנה לא להיות משועבד, להיות חופשי. אני ביום הזה לא משועבד לאוכל, אני לא צריך את זה. האדם הוא גם גוף וגם נשמה, אז ביום כיפור אני אהיה יותר נשמה מאשר גוף. כתוצאה מאותה התעלות של יום הכיפורים, גם בשאר הימים במשך השנה אני אמשיך את המגמה ואהיה יותר נשמה ולא אהיה רק גוף. אדם צריך להכניס לו מראש לקראת יום כיפור שהעינוי הזה הוא אמנם עינוי "ועינתם את נפשותיכם", אבל העינוי הזה הוא לא נקמה מצד הקב"ה, העינוי הזה בא כדי לשחרר את האדם מעצמו, העינוי ביום הכיפורים מטרתו לעשות חסד גדול עם האדם, הוא בא בסופו של דבר לתת עונג יותר גדול. כשהיהודי חושב בכיוון הזה ביום הכיפורים, הוא לא כל כך סובל מהעינוי.

הטקסט של התפילות בימים נוראים בחלקו לא תמיד מובן, אולי צריך לחדש אותו, לשפץ אותו לשפה שלנו?

על כך שהטקסט של התפילות הוא לא תמיד בשפה המודרנית שלנו, האשכנזים אומרים "נוווו", והספרדים ויוצאי צפון אפריקה אומרים "אההה". כלומר, לא להגזים. אם אתה יודע אנגלית ועוד כמה שפות אתה גם יכול להגיד את הפיוטים שנאמרים בסליחות ובתפילת יום הכיפורים. זה לא סינית. אפשר לקנות סידור עם פירושים למילים ולהתפלל מתוכו. לא צריך להפריז. לא לומדים בבתי הספר שירה? לא לומדים טקסטים עם מילים בעברית שאנחנו לא רגילים אליהן שהיא גם מרוממת את הנפש? גם בחומש יש לפעמים מילים שאנחנו לא תמיד מבינים. לא צריכים להיות כל כך קטנוניים ומסוגרים בתוך עצמנו מבלי להתרומם מידי פעם לשפה אחרת.

הוציאו לאחרונה סליחות ארץ ישראליות, יותר מודרניות. מה הרב חושב על זה?

רוצים להוסיף סליחות ופיוטים ארצישראליים - אפשר, אבל כל מה שכתוב בסליחות שלנו לא נכתב לזמנם בלבד אלא נכתב עבור כל הדורות. כל מה שאנחנו רוצים נמצא בסליחות הללו. האדם אוהב תמיד משהו חדש. כותבים על מוצר –new , מי אמר שצריך כל הזמן משהו חדש ואם הישן הוא דבר טוב? אדם שנשוי מחליף אישה כל שנתיים? לא. אולי תיקח לך אישה –new ? לא. כל הזמן אדם מגלה באשתו דברים שהוא לא ידע קודם והוא מאמין שזה היה בה קודם לכן. אותו דבר בסליחות ובפיוטים ביום כיפור, האדם קורא את אותן מילים שנה אחר שנה ובכל פעם הוא מגלה בהן דברים חדשים. כמו שכתוב בקריאת שמע "...אשר אנוכי מצווך היום". שיהיו כל יום חדשים. אם רוצים להוסיף סליחות אין בזה שום איסור אבל צריך להבין שיש בזה עלבון מסוים. כאילו הסליחות הללו אין בהן המזון הנשמתי שאנו זקוקים לו. זה כמו אדם שתולה בפתח ביתו שלט "בזה השער לא יבוא צער...". תתלה מה שאתה רוצה אבל אתה כל כך בטוח שמשפט מטופש כזה יותר טוב ממה שכתוב במזוזה בפתח הדלת? אפשר לכתוב תפילה למען אותם אלה הסובלים בסוריה, ואתה בטוח שאתה יודע לכתוב טוב יותר מיהושע בן נון שכתב את "עלינו לשבח"? הרי נאמר בה – "לתקן עולם במלכות שדי... להפנות אליך כל רשעי ארץ". אולי לא שמת לב מה כתוב בכלל בתפילת "עלינו לשבח". אולי לא שמת לב אבל זה נמצא באותה תפילה. צריך להתבונן מה אנחנו אומרים בתפילה ואז אנו מגלים אוצרות אדירים. התפילה היא עבודת ה' שבלב "ולעבדו בכל לבבכם", צריך להתפלל בכל הלב ואז מגלים דברים נפלאים.

עדיין ישנם ביטויים שלא כל כך מובנים לנו במיוחד בתפילות יום כיפור.

כתוב בספר חיי אדם קצת פירוט מה זה אשמנו, בגדנו וכו'. אדם מסוים למשל לא בגד במדינת ישראל אבל הוא בגד בדברים אחרים. כולנו בגדנו במשהו. צריך לשים לב למה שאנו אומרים ואז נראה שזה מתאים לנו וטוב לנו. יש אנשים שהוסיפו וידויים על הוידויים שישנם, זה בסדר, אבל בתנאי שזה לא בא מתוך יריקה על הוידוי שאנו אומרים שכאילו הוא לא טוב. הוידויים שמודפסים בסידורים ובסליחות שלנו הם טובים מאוד. יש בהם את כל מה שרצית, אתה רק צריך לשים לב ולהבחין בהם. מישהו אמר לי 'הרב, הממשלה הזאת גורמת לי עוגמת נפש מה צריך להתפלל?' אמרתי לו 'לא שמת לב למה אתה אומר בתפילה – "השיבה שופטינו כבראשונה, ויועצינו כבתחילה והסר ממנו יגון ואנחה ומלוך עלינו...". אנשים לא שמים לב מה הם אומרים בתפילה. אדם לא יכול להתפלל בלי כוונה ואחר כך לבוא בטענות. התפילות והפיוטים שיש לנו הם טובים, צריך פשוט לאט לאט להתאמץ, לחשוב על המילים שאתה מוציא מהפה ולומר אותן מכל הלב.

על מה באמת צריך לחשוב במהלך יום הכיפורים – בבית, בתפילה, למה מכוונים?

בתפילה צריך כמובן לחשוב על המילים של התפילה. במשך היום צריך כמובן לעשות תשובה. למעשה כל יום צריך האדם לעשות תשובה, אבל ביום הכיפורים צריך לעשות תשובה גדולה, קבלת עול מלכות שמים גדולה.

סוג של חשבון נפש?

נכון. כל יום צריך חשבון נפש יומי אחר כך צריך חשבון נפש שבועי ואחר כך חשבון נפש חודשי. וביום הכיפורים זה חשבון נפש שנתי או אפילו רב-שנתי. האדם צריך ביום הזה לקבל על עצמו החלטות, איך להיות יותר טוב עם הזולת ואיך הוא מקיים את המצוות כמו שצריך. אשרינו שיש לנו יום כזה. ביום הזה אנחנו נכנסים אליו מלוכלכים ויוצאים ממנו נקיים. כל יום צריך להתנקות אבל מידי פעם צריך לעשות ניקוי כללי יסודי, כמו לפני פסח. אבל פה זה ניקוי נפשי כללי.

איך משמרים את אותה רוממות רוח לשאר ימות השנה האפרוריים מיד אחרי החגים?

לא צריך רוממות רוח. צריך להיות רציני, צריך להתמיד. אתה בטוח שלחייל יש רוממות רוח אם הוא שוכב במארבים כל לילה עשר שעות? לא. אבל אותו חייל מבין שזה חשוב, יש לו נחישות ודבקות במטרה. רוממות רוח זה לוקסוס. אם יש אותה אז זה מעולה, אבל אם אין - אז אין לי רוממות רוח. בספר "נחמה" על פרופ' נחמה לייבוביץ היא מספרת כשהיא הייתה ילדה קטנה, בעשרת ימי תשובה, היא החליטה להיות ילדה טובה. אבא שלה חזר הביתה והתיישב בכורסא. היא הביאה לו כוס תה ואבא שלה אמר לה 'תראי, במקום להיות ילדה טובה בין ראש השנה ליום כיפור, תהיי ילדה טובה בין יום כיפור לראש השנה...'. הרב צבי יהודה זצ"ל נשאל פעם בעיתון "זרעים", לפני כחמישים שנה, 'איך יוצרים אווירה של אלול?' הרב צבי יהודה השיב 'אני לא יודע איך יוצרים אווירה של אלול. מי שכל השנה יש לו יראת שמים מידות טובות ועבודת ה' אז הוא מרגיש רוממות בחודש אלול'. אבל ליצור חוויות רגשיות? אותן חוויות נגוזות ונעלמות, היו כלא היו. יש להם חיי מדף קצרים מאוד. אי אפשר לבנות על חוויות רגשיות. לכן התפילה, שהיא חוויה רגשית, חוזרים עליה במשך היום שלוש פעמים. כשאני לומד תורה אני לא צריך לחזור על הלימוד שלוש פעמים ביום, בסוף אני מבין. אבל בתפילה זה לא כך.

לגברים יש יותר חובה בתפילה מאשר לנשים. לנשים יש חובה פחות גדולה, אבל בכל זאת צריך להיות בן אדם. הגבר יהיה חלק מהתפילה ואשתו חלק מהתפילה, אולי הבעל יתפלל ותיקין ואשתו תלך לאחר מכן לתפילה. בני הזוג צריכים להסתדר. פעם שאלו את הרמב"ם 'איך אני אדע על מה לעשות תשובה?' והרמב"ם השיב 'תעשה תשובה על זה שאתה לא יודע על מה לעשות תשובה'. אותו דבר פה. אם בני הזוג לא יודעים להסתדר בינים ביום הכיפורים אז זה הדבר הראשון שהם צריכים לעשות בו תשובה. כל השנה צריך להסתדר יחד, קל וחומר ביום הכיפורים. איך מסתדרים יחד? אני לא יודע. לפעמים צריכים להיות – יל"ל - ראשי תיבות – יודע להסתדר לבד.

יש לאנשים חרדה גדולה יותר מהצום מאשר מאימת הדין. איך הופכים את היוצרות?

זה נכון שיש אנשים שהצום מאוד קשה להם. הם צריכים לדעת מראש שזה קשה והם מתכוננים נפשית לזה. זה באמת מוזר שיש להם אימת הצום ולא אימת הדין. נכון הצום הוא קשה וצריכים להיות רציניים. אם אין את אימת הדין הוא צריך ללמוד ספרי מוסר. אדם צריך ללמוד דברי מוסר יום יום. אם מישהו מסוגל לחשוב לבד מחשבות כאלו , מעולה. אבל רובנו לא יכולים ולכן צריך ללמוד מתוך ספרי מוסר. לא בערב יום כיפור אלא בכל יום אבל לפחות לקראת יום הכיפורים וביום הכיפורים עצמו כדי לדעת מי אנחנו, מה אנחנו, מה תפקידנו מה חובתנו, לשם מה נבראינו.

בשנים האחרונות פשט המנהג לשלוח הודעת טקסט עם המילה סליחה בערב יום כיפור בתפוצת נאט"ו ובכך לצאת ידי חובה. מה דעת הרב?

בקשת סליחה בתפוצה בסמס. זה עלבון ולעג למושג סליחה. אם לא פגעת בחברך למה אתה מבקש ממנו סליחה? אתה עושה צחוק. ואם אכן כן פגעת בו אז זה לא מספיק בסמס. אתה צריך לדבר על ליבו, לפייס אותו, צריך לומר 'סליחה, הייתי רשע כלפיך. לא הבנתי, לא הייתי מודע למה שגרמתי, עכשיו אני מודע. אם קלקלתי אני אשמח לתקן'. לא רק לומר סליחה וזהו, זה שום דבר.

ואם יש אדם שלא יודע שפגעתי בו, מה עושים?

זו מחלוקת. החפץ חיים אומר שצריך להודיע ורבי ישראל מסלנט אומר שלא צריך להודיע. כי ברגע שאני אודיע לו אז ייגרם לו צער, כדי שלי תהיה מנוחת נפש אני אגרום לו צער, ולכן לא יודיע. והפוסקים סוברים בזה כמו רבי ישראל מסלנט – אם אדם לא יודע שפגעתי בו, אני לא צריך לספר לו ולגרום לו צער. כל עבירה בין אדם לחברו היא גם עבירה בין אדם למקום. הקב"ה לא רוצה שאתה תפגע בחברך. זו למעשה עבירה כפולה.

• פורסם בשאילת שלמה 297