שיעורי הרב שלמה אבינר

יום הזיכרון פסחים נ. אחד אחרי שהוא מת התעורר אמר לו אביו נו ב"ה חשבנו שהיית מת והוא אמר שאני הייתי באמת מת, אז תספר מה ראית שם. ראיתי עולם הפוך. עליונים למטה תחתונים למעלה. כלומר, אנשים שפה הם בעלי מעמד סוציו-אקונומי גבוהה שם הם לא כלום, ואנשים שפה הם במעמד סוציואקונומי נמוך שם הם גבוהים, אז יש שם תקלה. אמר לו אביו עולם ברור ראית. פה זה עולם הפוך. פה יש אנשים שהם שמים את עצמם עיקר אע"פ שהם לא כלום. עכשיו זה עולם ברור. אמר לו אביו אנחנו איך אנחנו שם? טוב, שמעתי אומרים אשרי מי שבא ותלמודו בידו.

אתמול הזכרנו את הביטוי של המהר"ל תלמודו בידו שזה לא שהוא למד אלא זה חלק ממנו. אבל שמעתי שאומרים שהרוגי מלכות אין אדם עומד במחיצתן. ומי אלו? אולי ר"ע? לא, שתלמודו בידו, אלא הרוגי לוד. כי נמצאה ביתו של הקיסר מתה, נרצחה, אז האשימו את היהודים בלוד ואמר הקיסר שהוא מוציא להורג את כל העיר לוד, אלא אם כן אלו שעשו זאת יודו בכך, ובאו 2 יהודים פשוטים ואמרו שהם אלו, וזה לא היה הם. והוצאו להורג. ואין אדם בא במחיצתם. מסרו נפשם.

וכך מי שהולך לצבא הוא מוסר נפשו. ב"ה לא קורה לו כלום אבל הוא מכניס את עצמו לסכנה, ולפעמים כן קורה.

אמר לי קצין אחד חילוני, אני נכנס מאחורי קווי האויב כשיש מלחמה, ומאחורי קווי האויב אני מדבר, כמובן עולים עלי בגלל השידור, אבל יש לי רבע שעה, שבה אני מספיק לדבר וזה תוחלת החיים שלי רבע שעה, והשארתי מכתב בבית אישתי היקרה וילדתי היקרה היי שלום אני הולך ואני לא מתחרט על כך. שלום.

ואח"כ שאלתי קצין אחר והוא אמר שרבע שעה זה הרבה! לי יש רבע דקה, אני קצין אשר מפרק מוקשים, כל האש עלי, ויש לי רבע דקה.

ועכשיו, עם שלם שמוסר את הנפש. הולך לצבא. יותר ממלחמת השחרור. מלחמת השחרור הרבה לא הלכו לצבא, הרי זה לא היה חובה. אנשים היו בצבא בתנאים מאוד קשים וראו מרחוק את האורות של האנשים החוגגים בעיר והם בצבא במלחמה ובסנה, ומאוד כאב להם שאחרים לא באים.

אגב, במלחמת השחרור החרדים הלכו לצבא, על אפו וחמתו של רופא ההגנה, היה כלל מגיל 16 עד גיל 40 התגייסו לצבא. והחרדים היו מזייפים תעודות שהם מעל גיל 16 או מתחת ל40 כדי להתגייס. ביישוב הישן הם היו רזים, עור על עצמות אבל התגייסו.

הדיבורים האלו אשר צריך ללמוד תורה ואסור ללכת לצבא, זה דיבורים חדשים. יש שאמרו את זה אפילו בישיבת מרכז אמר הרב חרל"פ שהיה רה"י שאין צריך ללכת לצבא, והרצי"ה שהיה רם אמר שכן צריך וכולם שמעו לרם, ובמלחמת השחרור הבית מדרש היה ריק.

שאל הרב שאר ישוב את הנזיר האם ללכת לצבא? ואמר לו שכן, כי הרצי"ה אמר.

החרדים לקחו את האיגרת של הרב קוק לא ללכת לצבא- לתמידי ישיבות שזה בכלל לצבא הבריטי או הרוסי. והראה את זה לרצי"ה, והרצי"ה כעס, שוב פעם מזייפים את הדבר הזה? ופרסם כרוז, שזה על הצבא הבריטי ולא על הצבא שלנו. והוא כתה מאמר על זה שצריך ללכת לצבא, והלך הרב שאר יישוב לדפוס של ההגנה והדפיסו חוברת כיס- למצוות הארץ. [..] ובסוף הוא נפל בשבי הירדני, והיה חולה ובא הרציה וביקרו והראה לו את החוברת הראשונה אשר יצאה "למצוות הארץ". ובמאמר הזה נדחים כל ההוכחות שתלמיד ישיבה לא צריך ללכת לצבא.

במלחמת השחרור הלכו הרבה חרדים לצבא, וגם אחרי המלחמה. הרבה אדמורים ותלמידי ישיבה חרדים, כמו האדמור מוויזניץ מחיפה..

אח"כ אופנה חדשה שצבא זה מסוכן, קודם לא ידעו שזה מסוכן?. וצריך להתפלל ולא ללכת לצבא.. כמובן מתפללים, כהן משיח מלחמה מתפלל. והוא הולך לצבא או לא? רב צבאי הולך ומעביר נאום יפה וחוזר למשרד, מאז הרב רונצקי זה התבטל, הוא נכנס לעומק הקרב, וכך הוא הכהן המשוח מלחמה. שהוא מתיר את האשת יפת תואר. וכך זה נכנס לאט לאט לרבנים הצבאיים.

זה התירוץ שלהם? שערי התירוץ לא נעלמים? בנות התגייסו לצבא במלחמת השחרור, זה לא דבר חדש. והם התגייסו אפילו ליחידות קרביות. זה ממש לא חדש. זה לא קשור. בכל היחידות יש בנות. בצבא שלי לא ראיתי בחורה אחת. זה לא נכון. יש הרבה תירוצים. אבל יש מורכבות בצבא? המורכבות הכי גדולה בצבא זה שנהרגים זה התמודדות גדולה מאוד, זה מסירות נפש. אז מה אם יש בנות? אנשים הולכים לטיולים ומה שהעיניים רואים זה נורא ואיום.

ליד הים וכן הלאה, הרבה מלא בנשים בבגד ים. אז אמרתי לו אל תלך שם, אבל הוא אומר שיש שם חרדים. מעניין. אבל בצבא אין בנות בבגד ים! זה הגזמה הדבר הזה. בטירונות חייל מדבר עם חיילת זה בית סוהר. זה נכון שיש בעיות בצבא הבעיה הכי קשה שעלולים לההרג זו בעיה קשה מאוד. חרדים בזק"א ובארגוני הצלה לוקחים נשים כמעט ערומות באלונקה, זה מותר? בוודאי שזה מותר- פיקוח נפש. וצבא זה לא פיקוח נפש?!

ולגבי הקושיה הגדולה. מסירות הנפש שיש בכל מיני צבאות, זה פורקן של מאווים תוקפניים. החייל בכל צבא בעולם הוא אכזרי, הוא אדם רע, ביחידות הקרביות הוא אדם רע, הוא מתעלל. אני לא מדבר על הוויאטנמים שהם רוע עם פרצוף אדם, אלא אני מדבר על חיילים אמריקאים. בעיראק אמריקאים רצחו עשרות אלפים סתם, והיו חיילים עם הפרעות נפשיות קשות כשחזרו מהצבא. לא רק חיילים אמריקאים, אלא גם חיילות אמריקאיות. זה מאווים תוקפניים. זה לא ככה. עיין במלחמה של הרב קוק. המוסר החילוני לא עושה שינויים פנימיים באדם אלא נותן פורקן ליצריו הפנימיים.

אני מכיר את החיילים הקרביים בצבאות אחרים הם פראי אדם אחד אחד, ואני זכיתי אם זה נקרא לזכות להיות שם ולהכירם. הם פראי אדם! ואתה? אתה אדם נחמד. צה"ל זה הצבא היחיד בעולם שהחיילים לא משתכרים בבתי מרזח. כל בסיס צבאי בעולם יש בית מרזח ליד הבסיס. יש דבר כזה פה בארץ? יש רק איזה שקם מסכן.. כל מחנות צבא בעולם הם צמודים לבית זונות. יש דבר כזה בצהל? מה פתאום. יש לו חופש הוא נוסע הביתה. זה החייל הישראלי אשר הוא עדין נפש. גולדה מאיר אמרה שהערבים עשו אותנו רוצחים ואנחנו לא נסלח לה על זה, זה לא נכון, אנחנו לא רוצחים. אנחנו עדיני נפש. לחיילים מאומות העולם הם רוצחים, יש להם מאווים שליליים והם פורקים אותם בצבא.

לכאורה אדם שהמצהיר שהוא לא מאמין בהקב"ה ולא בעמ"י כלל וכלל האם שייך להגיד עליו כמו שאנחנו אומרים על לולינוס ופפינוס?.

סנהדרין עט וכן מובא בפירוש רשי על תהילים: "בשר חסידך..." יש עבדים ויש חסידים. ומה ההבדל בניהם? רש"י בשר חסידך, ואלו רשעים היו אלא משקבלו פורענותם הרי הם חסידים. ז"א גם אם הוא רשע, אם הוא נהרג ע"י גויים הוא נקרא חסיד. ופה זה לא שנהרג בקרב, אלא סתם הגויים הרגוהו, וכש"כ אדם אשר נכנס לקרב ומסכן את עצמו ומוסר את נפשו.

ולמה אנחנו אומרים עליהם יזכור?

אתה צודק. כמו אישה אשר מדליקה נר בשביל ר' שמעון בר יוחאי כאילו הוא צריך את הנר שלה. אין לזה כל מקור ברור. באורחות חיים כתר ראש הוא אומר שמדליקים את הנר שאפשר יהיה ללמוד לאור הנר, אבל מה שמדליקים נר מה זה מועיל? להדליק נר זה לא מצווה. אמר הרב עוזיאל במקום לקנות נר ולהדליקו תיתן כסף לבית הכנסת לחשמל. אבל, אני גם מדליק נר לעילוי נשמה כי כך נהגו בכל הדורות.

הוא לא צריך את זה, אבל ככה נהגו וזה דבר טוב. וגם יזכור לא מספיק, צריך אח"כ לתת כסף לעילוי נשמתו.

אם כן, יש כמה מדרגות. סתם גנבים. ויש יותר גבוה מי שנהרג בגלל שהוא יהודי, ויש נהרג כי לא רצה לעבוד ע"ז, ויש יותר גבוה שהוא נהרג כי מסר נפשו על קידוש ה' במלחמה. ולמה זה יותר מע"ז? כי עבודה זרה זה בדיעבד, אם הוא יכול לברוח אז שיברח. אבל בצבא אדם הוא לא בורח הוא הולך לכתחילה אז זו מדרגה יותר גבוהה.

יש סיפור על יהודי אחד היה בעיר אורודנקו והכנסיה הנוצרית הלשינו עליו ונגזר דינו למות. הלך רבו מאורדנקו בעל ספר יסוד ושורש העבודה אל מלך פולניה ואמר לו שכבוד המלך יודע שהוא לא עשה שום דבר וזה סתם עלילת דם והוא אמר לו שהוא יודע אבל אין לו כוח מול הכנסיה. והוא אמר שהוא מוכן לשחררו אך בתמורה זה יתנצר. והלך הרב ואמר לו שהוא מקנא בו כי מחר אתה תמות על קידוש ה' והוא אמר לו את הפסוק "ואני נותן לחיים ואת המוות ובחרת במוות" ולמחרת הוא בחר במוות.

אבל זה בדיעבד. הוא היה כומר שלמד כמורה הוא היה אציל ולמד נצרות ולמד תנך וראה דברים מוזרים שם ואז לאט לאט הבין שהנוצרים שקרנים, וברח לפריז והתגייר והיה צריך לחזור לרוסיה ותפסוהו ודנו אותו למוות. בא הגאון מוולינא ואמר לו אני לא עושה אותות מופתים אבל בשבילך אני מוכן, אך זה לא רצה. הוא אמר שהוא רוצה דין רגיל ובאמת הוא נידון למוות. ולפני שמת הוא אמר דרוש, שלפני שהקב"ה נתן את התורה לעמ"י הציע אותה לכל הגויים והם לא רצו, והוא אמר שזה לא אפשרי? מה כל הגויים רשעים? הרי יש יחידים צדיקים.

אלא אמר שהתורה ניתנה לעם ולא ליחידים, ואותם היחידים בגויים מאוד מצטערים על כך ולכן הם מתגיירים במהלך הדורות. וזו גמ' מפורשת בגמ' שבת קנד, הגרים אע"פ שלא היו במעמד הר סיני, נשמותיהם היו במעמד הר סיני. אבל הוא היה יכול לברוח. הוא לא רצה לעשות זאת ע"י ניסים, לברוח ע"י ניסים זה לא חלק.

==

==