שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

טעויות בחינוך- תקין? (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־09:00, 12 ביולי 2018 מאת Maale (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן " == העיקר המאמץ == על ההורה להיות יציב וטוב. הניסיון מלמד שאין צורך בהורים מושלמים כדי שתהי...")

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

העיקר המאמץ

על ההורה להיות יציב וטוב. הניסיון מלמד שאין צורך בהורים מושלמים כדי שתהיה להם השפעה טובה על הילד. הוא יודע שאיננו מושלמים. כולנו עושים טעויות. העיקר הוא שאנו משתדלים ומתאמצים, ואז גם הוא מתאמץ. אין הכרח וגם לא אפשרי שאף פעם לא נכעס, לא ניכשל, ואף פעם לא ייגרם עוול על-ידינו. אבל הילד צריך לראות, להיווכח, לדעת שאנחנו מתאמצים ומשתדלים להיות בסדר. ואם טועים – מתקנים, מבקשים סליחה, מפייסים אותו. אם זה כך – הכל בסדר. הוא לומד שההורים צועדים קדימה.

ניזכר בזוהר שהמחנך איננו מי שיושב בכורסה ונותן הוראות לאחרים, אלא מי שרץ לפניהם, אז יש תקווה שימשוך אחרים אחריו. אם אנחנו לעולם "בסדר", ומחפים על כל טעויותינו, אנו מצטיירים בעיני הילד כבני-אדם מושלמים שאינם טועים. ואם כך, כנראה זה הוא שאינו מושלם, הוא לא בסדר, ומתפתח בו דימוי עצמי נמוך. זה הנזק הראשוני החמור, שהרי אם כעסו עליו, אחת מן השתיים: או שהוא לא בסדר ומגיע לו, או שההורים לא בסדר וסתם כעסו. ואם לא ביקשו סליחה, שהרי ההורים מושלמים ואינם טועים, משמע מכאן שהוא זה שאינו בסדר. וכך מוטבעת בו תודעת ה"אני לא בסדר" הנצחי, נקיפות-מצפון ודימוי עצמי נמוך.