שיעורי הרב שלמה אבינר

שְמַח!

שאלה: לפני כמה שנים חטאתי ובעזרת ד' הצלחתי להתרומם כמעט לגמרי, אבל עדיין אני אפוף עצב עקב החטאים שעשיתי ועוד עושה. אני מתבייש מעצמי, אני לא ראוי לראות את אור השמש.

תשובה: אתה נשמה יקרה ועדינה, הלוואי ירבו כמותך בישראל. רק חטא חמור אחד יש לך: שהנך עצוב! זה חטא החטאים, חטא שמייצר חטאים אחרים. עצבות היא מחלה ממארת ההולכת ומתפשטת ומכלה כל חלקה טובה.

רבנו הגדול הרמב"ם כתב: "היות הגוף בריא ושלם מדרכי ד' הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע (דבר מידיעת הבורא) והוא חולה" (הלכות דעות ד א). אם כך לגבי הגוף, קל וחומר שצריך בריאות הנפש. עצבות ומרה שחורה היא מחלת נפש קשה.

הרי כתוב בפירוש: "תחת אשר לא עבדת את ד' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל, ועבדת את אויביך" (דברים כח מח). על מה יוצא הקצף האלהי? לא על חילול שבת ואכילת טרפות, לא על שפיכות דמים ועבודה זרה וגילוי עריות, לא על חוסר צניעות ועל שאר מרעין בישין, אלא על יהודי ירא שמים המקיים תורה ומצוות כראוי, אבל הוא עובד את ד' מתוך עצב, מתוך מרה שחורה.

שמא תאמר: וכי חוטא רשאי לנהוג קלות ראש בעוונותיו? וכי אין לו להיות עצוב? ודאי עליו להתעצב, אבל הכל במידה ובמשקל, ובלי הגזמה. אפילו על מות אדם יקר נאמר: שלשה ימים לבכי, שבעה ימים להספד וחודש או שנה לאבלות, אבל לא לנצח.

אפילו על נפילת שאול מלכנו הראשון ואתו מלכות ישראל, אמר ד' לשמואל הנביא: "עד מתי אתה מתאבל על שאול" (שמואל א טז א).

על חטא יש לבכות, אך לא להגזים. לחזור בתשובה ולהמשיך. גם אם אדם שקוע עתה בחטאים, עליו לרוץ קדימה. משל לקצין המסתער בקרב ונופלים לו חללים, האם יתיישב על אבן ויתחיל לבכות? אלא ימשוך קדימה!

יש סידורים שנדפסו בארץ גרמניה ובהם כתוב: "כאן בוכים". כלומר אין לבכות כל התפילה, אלא רק קצת. למען הסדר הטוב, מסומן מקום מדויק. גם כשמוכיחים את הזולת או את עצמנו, יש להיזהר לא להשבית את השמחה. מעשה במוכיח אחד שהיה מטיף מילים קשות על הציבור ומאשים אותם שעוונותיהם מעכבים את ביאת המשיח. אמר לו רבי זושא מאניפולי: אתה הוא המעכב את ביאת המשיח כי אתה גורם לעצב במקום ללמד זכות על ישראל!

אגב, גם ענייני עולם הזה אין לקחת יותר מדי אל הלב. נכשלת בבחינות? אז לא תהיה פרופסור! העיקר שתהיה שמח. עדיף שוטף כלים השמח ושר כל היום מאשר פרופסור מדוכא ועצוב שאוכל ומשמין.

נחזור לענייננו. פעם בא איש והתאונן בפני ה"חוזה" מלובלין שהרהורים רעים מציקים לו והוא בא לידי מרה שחורה. הצדיק חיזק את לבו ואמר לו: "התרחק מן העצבות שמזיקה לעבודת ד' יתברך יותר מן החטא המעציב אותך. תכלית יגיעתו של השטן אינה להביא את האדם לידי עבירה, אלא להביאו לידי עצבות על שהוא חוטא וחוזר וחוטא. כך הוא לוכד את הנשמה העלובה ברשת הייאוש".

זה הכלל, להיות שמח, להיות נלהב.