שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

חשיבות גידול תלמידי חכמים (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־11:22, 30 באוגוסט 2018 מאת Maale (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "כידוע, המגמה של הישיבה כפי שאמר רבנו הרצי"ה היא לגדל תלמידי חכמים שמתחלקים לשני סוגים: ת"ח...")

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

כידוע, המגמה של הישיבה כפי שאמר רבנו הרצי"ה היא לגדל תלמידי חכמים שמתחלקים לשני סוגים: ת"ח פרופסיונאליים שזה המקצוע שלהם, רבנים ורמי"ם ומורים וכלי קודש למיניהם. ות"ח לא פרופסיונאלים. שיש להם עבודה אחרת בחיים אבל מעל הכל ובתוך הכל הם ת"ח. ובגלל הסיבה הזאת אין בישיבה מכון למורים או מכון לרבנים מובנה. בוודאי שמתוך הישיבה יש שיוצאים מורים ויש שיוצאים רבנים אבל זה לא מובנה בתוך הישיבה. כמו שגם הצבא אינו מובנה בתוך הישיבה. אע"פ שכולם הולכים לצבא. כל אחד לפי זמנו ולפי עניינו. וכך הדברים הקודמים שאמרנו.

לא כל אחד מתאים להיות ת"ח פרופסיונאלי כי אולי אין לו כישרונות לזה, ואולי יש לו כישרונות והשוק מלא, ואולי יש לו כשרונות לסוג זה של ת"ח ולא לסוג אחר. לא כל אחד מתאים להיות ת"ח פרופסיונאלי. אבל להיות ת"ח כל אחד מתאים. "כל בניך לימודי ה'".

הרמב"ם כותב בה. ת"ת ג,א: כתר מלכות הוא רק לזרע דוד, כתר כהונה רק לזרע אהרון, וכתר ורה מונח לכל, כל הרוצה יבוא ויקח. שנאמר תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב. ת"ח זה כתר תורה. וכ רואים גם בהלכה ב שם, שממזר שלומד תורה גדול מכהן גדול עם הארץ. זה יכול להיות. והסיפור הגדול הוא הסיפור של ר' עקיבא. שהוא לא היה כהן ולא כהן גדול אלא מזרע גרים ואבא שלו היה גר. הוא הי אדם עני, האחרון של הרועים של כלבא שבוע. הוא היה עם הארץ בגיל 40. וכשהתחיל ללמוד בגיל 40 לא הצליח להבין.

ובת כלבא שבוע רחל היא ראתה שהוא צנוע ומעולה וכל גדולי ירושלים רצו להתחתן איתה והיא אמרה לא שהיא רוצה להתחתן איתו, והוא עצמו התלבט האם הוא יכול לצמוח לת"ח שהרי הוא כבר בן 40 ומשהו והוא לא מצליח. והוא ניסה וניסה ואבנים שחקו מים והוא הצליח. ובסוף נעשה לת"ח הכי גדול בשיראל. שכל התורה שבע"פ עומדת על הכתפיים שלו ושל כל תלמידיו. ולכן אתה רואה שמה שאמר הרמב"ם זה לא רק בתאוריה אלא גם במציאות בפועל.

4 שיטות למה בני עקיבא נקראים בני עקיבא ולא בני ר' עקיבא: 1. החרדים- הם מזמן שהוא היה עקיבא ולא ר' עקיבא. 2. שמו גדול מרב. כמו הלל ולא ר' הלל. דחייה: כל דור כפי מה שאומרים. 3. רב זה מרחיק. עקיבא- בלי חוצץ. לא נכון. 4. הנכונה לא חשבו הרבה, קראו ככה וזה הכל.

על כל פנים. התירוץ הראשון של החרדים. הם מנבאים ולא יודעים מה הם מנבאים. שהרבה בבני עקיבא התחילו כמו עקיבא אבל סיימו כמו ר' עקיבא.

זה האידאל וכל אחד יכול להיות ת"ח. זוהי המצאה של עמ"י- התלמיד חכם, שזהו המקצוע שלהם. וזה לא בגלל שהם מאוד מלומדים או מוסריים., ת"ח הוא אדם שהוא מלא חוכמה ומלא יראת שמיים מתוך החוכמה. אם אין חוכמה אין יראה אם אין יראה אין חוכמה. החוכמה שלו מתגדלת ע"י שהוא מתמלא ביראה והיראה ע"י החוכמה, אז איך מתחילים. עיין בספר נפש החיים. אפשר שאדם יהיה מאוד חכם אבל הוא לא יהיה כמו מה שהוא לומד. יכול להיות אדם שלומד המון אבל לא מקיים. כמו דאוג האדומי שאמרו חז"ל עליו שחוכמתו היא מהפה ולחוץ. וכן ירבעם בן נבט וכן קורח. החוכמה אמורה לחדור לחיים. כמו שכתוב החוכמה תחייה את בעליה. אנו מקווים שהיא תחייה, לפעמים היא לא מחייה. החוכמה היא חיצונית והיראה היא פנימית. או כמו שאומר הרמב"ם נבון חסיד. הוא יודע הרבה ומלא בדבקות בה'.

האידאל הוא שכל ישראל יהיו ת"ח. כך אומר הרמב"ם בסוף הלכות מלכים שלעתיד לבוא כולנו נהיה ת"ח גדולים ונקרין על העולם כולו, בנתיים עוד לא. הת"ח שבאומה מביאים לאומה ברכה. וצריך הרבה ת"ח. כמה? אני לא יודע, אבל צריך הרבה. ואיך הם מביאים ברכה? תלוי אם הם מקצועיים או לא. אם הם מקצועיים- הם מעבירים דרשות כותבים מאמרים וספרים וכן הלאה, ואם הם לא פרופסיונאלים הם מאירים בעצם אישיותם. אבל גם אם הם לא פרופסיונאלים אומר הרמב"ם שהם משפיעים מעצם אישיותם וגם מה שהם כותבים ודורשים. ואיפה זה כתוב? בספר אדר היקר. לפעמים הוא אומר את זה בפירוש ולפעמים זה מובלע.

ואיך משפיעים ע"י אישיותם. באורח סמוי ובאורח גלוי. באורח רזי ובאורח רציונאלי. באורח רזי- בסוד אחדות הנשמות. כל הנשמות מחוברות בנימים ידועים, ומה שקורה בנשמה אחת מקרים על כל נשמות ישראל וגם על כל נשמות המין האנושי וגן של הבע"ח וגם נשמות הדומם. בנימים רזיים שמבוארים בשער הראשון של ספר נפש החיים. וגם בנימים רציונאלים שנקראים הקרנה. רמב"ם ה. דעות ו,א-ב- דרכו של אדם להיות נמשך אחר רעיו וחבריו ועושה את מעשיהם.. וכך בהלכה ב' לכן התורה ציוותה להדבק בת"ח, להתחתן איתם ולעשות עסקים איתם, ולאכול איתם, וכן ללמוד איתם. הלימוד הוא ב'. הא הוא עצם הקשר עם האישיות. עיקר השפעתו של האדם, מובא בספא אדר היקר זה נצחון הקדושה בחיים, הוא חיי חיי קדושה. עיקר השפעתו של הת"ח זה מחאה חייה נגד הטומאה. אפשר מחאה בדיבור ובכתיבה ואפשר במחאה חייה.

אנשים אומרים שהמצוות זה יפה מאוד אבל זה לא מציאותי. זה בלתי אפשרי. לא נכון. אם ה' ציווה זה אפשרי. מה שלא אפשרי הוא לא ציווה, אפילו דבר שהוא על הגבול כמו אשת יפת תואר- זה יצר הרע נורא- התירו.

פלא יועץ בערך נקימה- על נקימה אפשר איכשהו להתגבר, אבל נטירה? איך אפשר להתגבר? הוא אומר לא נכון, אם ה' ציווה זה בשביל בני אדם וזה אפשרי. אין הקב"ה בא בטרוניה עם בני אדם. הוא לא סתם מצוונו בדברים שאנחנו לא יכולים להם וסתם מעניש אותנו, אלא אם הוא ציווה אותנו משמע שאנחנו יכולים לזה. אם ה' ציווה אותנו שנהיה ישרים ונאמנים אז משמע שזה אפשרי. אבל זה לא אפשרי? תסתכל על ת"ח ותראה שזה אפשרי. אבל אני לא ת"ח? חכם בלילה! גם הוא היה כמוך. כשהוא היה בגיל שלך בתי הספר ותנועות הנוער והנוער היו יותר ירודים מהיום. אתה מתחיל מנקודה הרבה יותר מתקדמת. הוא התחיל יותר נמוך ממך. הוא לא נולד ככה. זה אפשרי.

מי אומר שכל המצוות זה בלתי אפשרי ולכן צריך לבטלם. הנצרות. הרי אתם רואים שזה לא הולך- חורבן בית ראשון ושני, העם שדוגל במצוות הוא נכשל פעמיים. ולכן כל המצוות בוטלו. אז למה ניתנו? יש להם כמה פלפולים על השאלה הזאת. ועיין ברמב"ם שם בצנזור. בכל אופן זה בוטל. אנחנו אומרים שזה לא בוטל ואפשר לעמוד בזה. נסביר לך בדיבור ובכתיבה שאפשר לעמוד בזה ויותר מזה נסביר לך את זה במחאה חייה איך הקדושה מנצחת את הטומאה בחיים.

מכאן החומרה הנוראה של ת"ח לומד תורה שעושה חילול ה'. כמבואר בסוף יומא ובה. יסו"ה בסוף פרק ה' שמביא כמה דוגמאות לכך. אנשים אומרים- הנה הת"ח מוכיח שהתורה היא בלתי אפשרית. אע"פ שכמובן ההמון יש לו קנה מידה לא אמיתי. כי אנחנו אומרים שלימוד התורה הוא בונה את הפנים של האדם. את הטבע של האדם, את האישיות של האדם. שהוא נעשה תורה. סוף מכות- טיפשים אנשים שקמים בפני ספר תורה ולא קמים בפני גברא רבה- ת"ח.

הרי הוא ס"ת לא באותיות על קלף אלא על הנשמה, ואת זה ההמון לא מבין. ההמון הוא מעשי פרקטי, פרגמטי, תכל'ס בשטח. לכן אם תגיד להמון אדם הוא לומד תורה וזה מזכך את נשמתו, הוא לא יודע על מה אתה מדבר. אבל אם אתה אומר לו תראה איך הוא מתנהג, וכל נתיבותיה שלום וכן הלאה- את זה ההמון מבין. הוא צודק ולא צודק. הוא לא צודק כי זה לא העיקר, שהעיקר הוא המהפכה הפנימית. והוא צודק כי מתוך המהפכה הפנימית צריכים גם המעשים להיות מתוקנים. המעשים זה המבחן שמישהו ת"ח גדול או קטן. ת"ח שלמד 20 שנה או 3 שנים או חצי שנה. הפנים הזה חייב לבוא לידי ביטוי ע"י המעשים שלו, שאם לא אז מתברר למפרע שלא היה שינוי פנימי. ולכן ההמון שופט ע"פ זה. אם הוא בן אדם חיובי בתשלובת החברתית, דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, ת"ח מרבים שלום בעולם. את זה הוא מבין. הוא טועה ולא טועה כפי שהסברנו. אבל בוודאי שזה פועל יוצא, ות"ח שיש לו רבב בבגדו חייב מיתה שנאמר משנאי אהבו מוות. אתה אוהב למות? שהרי אתה משניא את ה', כנראה אתה אוהב למות. מה אתה הולך מלוכלך? צריך בגדים נקיים! ואם רבב בבגדו ק"ו במידותיו שאם יש לו רבב שחייב מיתה. אוי ואבוי. אע"פ שכפי שאמרתי זה לא עניין מעשי אלא עניין פנימי.

כשם שלימוד התרה הוא לא מה שההמון מעריך, שהוא מעריך אוסף של ידיעות. לא. התורה בעיקרה היא שכל של תורה. כמבואר בחושן משפט בפרק א-ב-ג בסמ"ע שאין לשבת בבוררות עם עם הארץ, כי השכל שלו והשכל של ת"ח הם הפכים. לת"ח יש שכל אחר. והשכל הזה נבנה ע"י מה שהוא לומד בישיבה ולומד גמרא. כי הגמרא יותר ממה שהיא מוסרת לנו ידיעות היא מלמדת אותנו איך להשיג ידיעות. רוצה להשיג ידיעות? תלמד רי"ף. אלא אתה לומד בגמ' איך להשיג הוכחות. חינוך פורמטיבי- עיצוב החשיבה. אתה לומד לחשוב, כמו הרב שלך.

והרב שלך כמו הרב שלו וכן הלאה עד משה מסיני. משה רבנו ידע לחשוב לבד גם דברים שרבש"ע לא אמר לו, כי דעתו היתה כדעת רבו. תלמיד של רבו זה לא מי שזוכר כל מה שרבו אמר, אלא זה מי ששואלים אותו שאלה שלא שאלו את רבו והוא עונה כמו שרבו ענה אלמלא היה פה. וזה מגיע ע"י מה שהוא טייפ של רבו. וזו הגמ' זהיא טייפ של ת"ח. באופן תת מודע אדם לומד גמרא ולאט לאט שכלו נעשה כזה, והוא מדבר בלשון הגמ'. הוא קונה שכל של לומדים. והוא לא מודע לכך. ואח"כ בכל דבר בחיים הוא חושב כמו הגמ' שחושבת כמו המשנה שחושבת.. כמו משה רבינו מסיני. וגם המידות שלו והיראת שמיים שלו לאט לאט בלי שהוא שם לב הוא נעשה כזה. כי רבונו של עולם רצונו שהעולם יהיה מלא בתורה. העולם הוא תוהו ובוהו וחושך על פני תהום. זה שמנו לב..

תוהו גשמי ובוהו רוחני. הכל אנדרלמוסיה. תוהו ובוהו, כסל ורשע. כך הוא העולם. בין שהאדם בא מן הבהמה ובין שלא- הוא בהמה. וכך בתניא א- הנפש הבהמית והנפש האלוקית. ואיך התרופה במלחמה הזאת? ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור- זה אורה של תורה אשר חודר לאט לאט בעולם. קודם בת"ח ומתוכם בעמ"י. ועמ"י היום זה לא עמ"י לפני 2000 שנה שהיה חורבן, ועמ"י לפני 2000 שנה זה לא כמו לפני 3500 שנה וכן הלאה. עמ"י אומר הרב קוק הוא ת,ח של המין האנושי. 2 מילארד אנשים נוצרים מאמינים בתנ"ך ועוד מילארד וחצי מאמינים בתנך שהוא מובנה בחלקו בקוראן.ועוד הרבה מאוד שהם לא אלו ולא אלו שמאמינים בתנ"ך. אמנם שניהם הם טעויות גדולות. אבל לאט לאט הם מודים בטעויות שלהם והם מתביישים בטעויות שלהם. האור של ויהי יהיה לעתיד לבוא, הוא לאט לאט חודר.

ת"ח הוא אדם שיש לו שכל של אור, שכל של תורה. קידושים ל מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, ת"ח שמחל על כבודו כבודו מחול. ואיך? וכי התורה שלו? אומרת הגמ' כן, התורה היא שלו, שנאמר כי בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה. הוא תורה. השכל שלו תורה, השנמה שלו תורה, הרצון שלו תורה. בהתחלה בתורת ה' חפצו הוא רוצה ללמוד תורה ולאט לאט מתורת ה' חפצו נעשה תורתו והוא תורה. ומתוך כך הוא גם מקרין על האומה כולה. באופן מודע נותן שיעורין וכותב מאמרים. ובאופן לא מודע- הוא מקרין בעצם אישיותו. אנשים רואים- הנה אנשים טובים, ת"ח. התורה מזככת את הנפש, עושה אנשים טובים וקדושים וע"י זה הוא משפיע.

אמנם אמר סוקרטס- אני לא ליסופוס אלא פילוסופוס, אני לא חכם אלא אני אוהב חוכמה.מלמד את האנשים לחשוב נכון ולאט לאט אני מסביר ומדובב, זה דומה. אני לא חכם, אלא אני ת"ח. יש ת"ח במובן הצעיר- צורבא מרבנן, אבל יש ת"ח גדול בין 100. ויש תלמיד חכמים. זה מחלוקת גדולה כידוע.. צריך להיות גם תלמיד חכם וגם תלמיד חכמים. אם כן, זה כמו סוקרטס, יש דימוי של ספר בכוזרי לסוקרטס. אמר סוקרטס אני מיילדת של השכל. אני מיילד את השכל של הלומד. הוא מיילדת והחכם הוא מיילד, אבל זה לא אותה יולדת. זו הבעיה. אצלו מי היולדת? השכל האנושי. ואצלנו מי היולדת? רבש"ע הוא היולדת. כמו שכתוב אני ילדתי את.. כאשר ישא האומן את היונק. השכינה, רבש"ע הוא היולדת. פה אתה מוליד שכל אלוקי. זה לא אותה יולדת. ולכן זה לא אותה המיילדת כי זה לא אותה היולדת. "המילדות העיבריות". אנחנו לא נגד השכל האנושי אבל זה לא התורה, התורה היא דבר ה'.

משה קיבל תרה מסיני, הוא קיבל מה'. ללמוד זה לקבל. אתה יכול להגדיר את משה רבנו במילה אחת, אומר המהר"ל- "קיבל". וכן בעולת ראיה ב'- איך מסכמים את אישיותו של משה רבינו? "קיבל". הקב"ה מדבר ואנחנו מקשיבים. משה קיבל תורה מסיני ומסרה ומסרה ומסרה, וכן הוא קיבל הוא קיבל מרבו. משה רבינו קיבל תורה ממי? מהקב"ה? לא. מסיני. אומר המהרל הוא קיבל תורה ממה שקרא בהר סיני. ומה קרא שם? בהר סיני היה גילוי שכינה, אז זה הקב"ה? זה היה מעמד של קיבל, של ענווה. הר סיני היה הר נמוך, צריך להיות עניו, אם אתה לא עניו אז אין לך מה לעשות בהר סיני. האם אתה במדרגת סיני או לא, צריך להכין את עצמך 50 יום לפני כן.

כלומר, הרעיון הזה שלא מספיק למסור אינפורמטיבי אלא פורמטיבי גם סוקראטס הבין את זה, אבל זה לא אותו האנפורמטיבי וגם לא הפורמטיבי. הוא קרא לאדם שיכיר את עצמו מתוך עצמו, אך זה לא מספיק, שאתה נשאר בתוך האדם, אלא צריך לשמוע מה רבש"ע אומר. אדם לומד תורה והוא שומע מה שרבש"ע אומר. הוא בהר סיני. במסכת חגיגה שנולד אלישע ואכלו ושרו ר' יהושע ור' אליעזר בצד למדו ובאו להבות וליטפו אותם, בא אלישע בן אבויה וחשש משריפה, לא. אנחנו לומדים תורה וכמו שהיה שם אש אז גם כאן, ואז רצה אלישע שיהיה לו בן כזה ת"ח, ומתוך מה שהראשית שלו לא היתה טובה כך הוא היה כזה.

ברכות כ מה ניתנה תורה ברתת ובזיע גם אנחנו צריכים ללמוד באימה וביראה ברתת ובזיע.

תאורטית אומר עזרא- מי שיוצאת טומאה מגופו צריך לטבול ואסור לו ללמוד תורה, וביטלו אותה שאחרת כל החיים שלנו נטבול ולא נלמד, אבל תאורטית צריך לטבול כמו סופרים וכן הלאה. אבל מי שלומד תורה- התורה היא אש והיא שורפת הכל.

אחד אומר אני לא יכול ללמוד תורה שאני משוקץ ומתועב. אז מה? התורה לא מקבלת טומאה. כי היא אש. אני לא מדבר על אדם מושחת לגמרי ורוצה להיות מושחת, אלא אדם שרוצה להיות טוב אבל קשה לו, אז זה בסדר, והתורה הולכת ומטהרת אותו, ומתוך כך הוא מאיר על עצמו ועל האומה כולה.

מי שחורץ את גורלה של האומה זה לא ראש הממשלה או הממשלה אלא מי שלומד תורה, הוא מקרין עוז ואמת לכל האומה כולה, בנתיבים כאלה או כאלה. ולכן צריך ת"ח פרופסיונליים ולא פרופסיונאלים. יש לך כשרון ויש לך נטייה ויש צורך- מעולה, אבל העיקר הוא להיות ת"ח. ללמוד הרבה שנים בישיבה, וגם אחרי הישיבה, כל החיים. וגם בבין הזמנים, וגם ביום שישי, וגם במוצא"ש וגם בשבת, וגם ביום העצמאות וגם בשבועות ביום וכן הלאה. תשוקה מתמדת. אבל כואב לי הראש? אז תלמד דברים קלים. צריך כל הזמן לשקוד, צריך הרגל כזה. תמד תלמד תלמד. זה רבש"ע מדבר אל האדם, רבש"ע אומר לך "מדברים אליך.."

אשרינו שזכינו ללמוד תורה להתגדל ת"ח כל אחד כפי כוחו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכיוון ליבו לשמיים.

==






















==