שיעורי הרב שלמה אבינר

[מ"באהבה ובאמונה"]

כאשר ד' רצה לברוא את האדם הוא שאל את המלאכים. מלאך ששמו חסד אמר: ייברא כי הוא עושה חסד. מלאך ששמו אמת אמר: לא ייברא כי הוא משקר, מלאך ששמו צדקה אמר ייברא כי עושה צדקה, ומלאך ששמו שלום אמר שלא ייברא כי הוא עושה מחלוקת. אמר הקדוש ברוך הוא: בזמן שהתווכחתם בראתי את האדם (בראשית רבה).

ד' לא הכריע במחלוקת, והאדם נשאר במשך כל חייו שקול בין ייברא לבין לא ייברא, והוא שמכריע כל רגע אם היה ראוי שייברא או שלא ייברא.

וכן נחלקו בית הלל ובית שמאי אם נוח לו לאדם שנברא או שלא נברא. והמסקנה: ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו ויש אומרים ימשמש במעשיו (ערובין יג ב) . פשפוש הוא הבחנה בין מעשה טוב לבין מעשה רע, ומשמוש הוא בחינת מעשה טוב עצמו שמא יש בו מרכיבים רעים (מסילת ישרים פרק ג).

לכן צריך אדם לעשות חשבון נפש יום יום. "על כן יאמרו המושלים בואו חשבון", אותם צדיקים וחסידים המושלים ביצרם נותנים לנו עצה על פי נסיונם: בואו חשבון, עשו חשבון נפש יום-יומי, ושיהיה זמן קבוע להתבודד למטרה זו (מסילת ישרים פ"ג).

הזמן המעולה הוא לפני שהולכים לישון, כך כותב המגן אברהם, שיפשפש במעשיו ועל כל עברה שימצא יקבל על עצמו לא לעשותה יותר ובפרט עברות שכיחות כגון חנופה, שקר, ליצנות, ולשון הרע. יש לבדוק היטב (שו"ע או"ח רלט, מג"א ס"ק ז).

וכן כותב רבי אליהו די וידאש שלפני שהולך לישון יכתוב את מעשי אותו יום כדי שלא ישכח שיש לו עברות לתקן, שנאמר: וחטאתי לנגדי תמיד (ראשית חכמה, שער הקדושה פ"ז).

וכן רבי יעקב עמדין, שאם נכשל בעברה במשך היום, ירשום אותה בלילה על פנקסו בעת פנאי, כמו שעשה רבי ישמעאל בן אלישע (שבת יב ב) לקיים – 'וחטאתי לנגדי תמיד' ויזכור לתקן (סידור בית יעקב, בית הלילה, חשבון ברכות אות ה).

ובספר סדר היום: "מצוה לקבל עול מלכות שמים סמוך למיטתו, והטעם דשינה אחד מששים במיתה וקודם שיפטר מן העולם ראוי לו לקבל עול מלכות שמים עליו ואהבתו ויראתו, ועל עניין זה נוהגים לומר וידוי... כי אין אדם יודע את עתו, וכמה אנשים ראינו ששכבו על מיטתם ולא קמו ממנה... על כן ראוי להתוודות וידוי כללי ופרטי מכל אשר עבר אותו היום, וישאל מחילה מכל מי שהוא ציער אותו או דיבר כנגדו, ואם אחרים ציערו אותו או דיברו כנגדו, ימחול להם מחילה גמורה מלב ונפש" (סדר ק"ש על המיטה).

וכתוב בספר הזוהר: "מאן דאית ביה עובדא טבא", מי שיש לו מעשה טוב, "או דאיהו מאריה דחשבונא", או שהוא בעל חשבון נפש, הא אוקמיה, הרי למדנו "דבכל לילא ולילא עד שלא ישכב ועד דלא נאים", בכל לילה ולילה לפני שישכב ויירדם, "בעי בר נש למעבד חושבנא", צריך האדם לעשות חשבון" מעובדי דעבד כל ההוא יומא, ויתוב מנייהו, ויבעי עליההו רחמי" ממעשיו שעשה כל אותו היום וישוב מהם לבקש עליהם רחמים" (זוהר קרח, קעח א).

כתב מרן הרב קוק:

"חשבון הנפש לפני השינה

הרשעה שבעולם מוצאת באדם את מכונה, והיא הולכת ומתגלמת בקרבו, מדי יום ביומו מוסיפה היא אומץ, מכשרת היא את כוחו להתרומם להתעלות לטוב, יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום. אי אפשר לאדם בלא תפילות תדיריות, שאחד מפרקיהן הם הוידויים. האדם מוכרח להתוודות על עוונותיו, על חטאיו שבגלוי ושבסתר, ושבסתרי סתרים, על נטיותיו לרעה, ההולכות ומלפפות אותו. כשהטהרה של התפילה והוידוי באה מדי יום ביומו, כשחשבון הנפש אינו דבר נשכח מהאדם, אז הוא מנער את הרשעה ממנו, קמעה קמעה, טרם שהספיקה להעשות עליו ערמה גדולה כזאת שלא יוכל להרים ראש.

ומארי דחושבנא בכל יום מסלקים את הרשעה היומית. מתוודים הם לפני שינתם הקבועה, על עצמם ועל העולם כולו. לפחות מגלים הם את מחאתם על הרשעה הפרטית והכללית בכל מקום שהיא, מעמידים בזה את נפשם נוכח הטוב והקודש, מעלים אותה בזה אל שורש חיי הקדושה, מחברים את יניקתה מבאר הטוב. בידך אפקיד רוחי" (אורות הקודש ג שב).

ולסיום, מספרים על איש קדוש אחד שכל מעשה שעשה במשך היום נגד רצון הקדוש ברוך הוא, היה כותבו על נייר ולא הלך לישון עד שבכה כל כך עד שמחק בדמעות עיניו את כל הכתב (ליקוטי מהרי"ח סדר קריאת שמע שעל המיטה).

נלקח משאילת שלמה 220