שיעורי הרב שלמה אבינר

חשבון נפש

[באהבה ובאמונה]

עצה אלוקית מופלאה כדי להתקרב אל ד' ולתקן מידותיו ומעשיו היא – חשבון הנפש היומי, כמבואר במסילת ישרים:

"מי שעדיין לא משל ביצרו, הוא בתוך השבילים, לא יוכל להבחין ביניהם. אך המושלים ביצרם שכבר הגיעו אל האכסדרה, שכבר יצאו מן השבילים וראו כל הדרכים לעיניהם בברור, הם יכולים ליעץ למי שירצה לשמוע, ואליהם צריכים אנו להאמין. ואמנם מה היא העצה שהם נותנים לנו? בואו חשבון, בואו ונחשב חשבונו של עולם, כי כבר הם ניסו וראו וידעו שזה לבדו הוא הדרך האמיתי להגיע האדם אל הטובה אשר הוא מבקש ולא זולת זה. כללו של דבר, צריך האדם להיות מתבונן בשכלו תמיד בכל זמן ,ובזמן קבוע לו בהתבודדו, מה הוא הדרך האמיתי לפי חק התורה שהאדם צריך לילך בו. ואחר כך יבוא להתבונן על מעשיו אם הם על הדרך הזה אם לא, כי על ידי זה ודאי שיהיה לו נקל ליטהר מכל רע וליישר כל דרכיו" (פרק ג וכן בתחילת דרך עץ חיים לרמח"ל שמודפס בסוף מסילת ישרים).

כמובן אין זו המצאה של הרמח"ל, כבר בספר חסידים כתוב: "חסידים הראשונים היו כותבים באגרת עוונותיהם כשהיו חוטאים, להודות על חטאתם, וכדי שיזכור ויתחרט ויעשה תשובה, מפני שזוכר עוונותיו שהוא עתיד ליתן דין וחשבון עליהם ויעשה תשובה, לפיכך טוב לכותבם ולקיים מה שנאמר: וחטאתי נגדי תמיד. וזוכר יום המיתה וגיהנום ויום הדין. ולבסוף אהבת שמים, כי היא מובחרת, אך ברמז יכתבם שלא ימצאם שום אדם" (אות כא). ומעשה בגדול אחד שיהיה רושם עוונותיו בפנקס ואחרי ששב בתשובה, היו מוחק את הדיו בדמעותיו. מכל מקום למדנו שמלבד העצה העליונה של חשבון נפש, יש עצה נוספת שהוא יהיה בכתב.

וכן כתב רבינו יונה: "וכן ראוי לכל בעלי תשובה לכתוב במגילת ספר הדברים אשר נכשלו בהם, והמצוות אשר קיצרו בקיומן, ולקרוא בספר זיכרונותיהם בכל יום" (שערי תשובה שער א ח. וכן הוא בפירושו על משלי ד כא). וכן חובות הלבבות: "ואם תוכל לכתוב, עשה" (שער הפרישות ה). וכן אורחות צדיקים: "צריכים גדרים גדולים שלא ישכח התורה כדכתיב: השמר לך וכו', אך יזכור פשעו ויכתבם על ספר, ויקרא תמיד כדי שיזכור הכל וישוב מכל אחת" (שער השכחה).

וכבר בגמרא מסופר על רבי ישמעאל שטעה: "קרא והטה וכתב על פנקסו: אני ישמעאל בן אלישע קריתי והטיתי נר בשבת, ולכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמנה" (שבת יב ב).

והגדיל ר' מנדל מסטנוב לכתוב ספר שלם על הנושא הזה בשם 'חשבון הנפש', ושבחו רבי ישראל סלנטר. הוא בעצמו הצריך תלמידיו שכל אחד יכין לו פנקס קטן בו ירשום כל מידותיו, וכל יום ירשום בצדו את התנהגותו ביחס לכל מידה ומידה, וכך יבצע ביקורת תמידית ויתקן את הטעון תיקון.

וכן רבי שלמה איגר סיפר שאביו רבי עקיבא איגר היה רושם כל מעשיו בפנקס מידי יום ביומו ובודק כל ערב אם נהג כשורה (חוט המשולש).

והגאון ר' לייב סיפר על אביו החפץ חיים: "וגם אני זוכר מימי קטנותי, שהיה מתבודד פעמים הרבה בשדות העיר, ועושה חשבון עם נפשו על כל מעשי יום יום. גם היה לו פנקס שבו היה כתוב חשבונותיו עם נפשו, וכמה גדרים שגדר בדבר שנכשל פעם. ושמעתי ממנו כמה פעמים בשנים הרבה אחרי כן שלפלא בעיניו על בני העולם, כי לחנות היותר קטנה עושים פנקס לכתוב הקופה, הכנסה והוצאה שלה, ולחשבון האדם עם נפשו אין משגיחים כלל, להודיע מצבו. האם השכר מרובה על ההפסד או ח"ו להיפך, וממתינים רק לעוה"ב ששם יתודע האדם חשבונו, אבל הוא לאחר זמן כי 'אין מעשה וחשבון בשאול אשר אתה הולך שמה'." (תולדות החפץ חיים).

ועיין עוד בספר צמאה נפשי לרבצבי מאיר איינהורן תלמידו של ר' ירוחם ממיר עמ' 157.

וברוסיה נהגו הצדיקים לכנות את אותו פנקס בשם 'דרכון', שהרי הוא דרכון לעולם הבא. ומעשה בשוטר רוסי שעצר צדיק כזה ודרש ממנו את דרכונו שמאפשר לו לעבור מאזור לאזור במדינה. הושיט לו אותו 'דרכון' של חשבון נפש. הביט בו השוטר ומצמץ בעיניו מאי הבנה: מה זה? הצדיק השיב לו: דרכון לעולם הבא.

חייך השוטר ונתן לו לעבור.

• פורסם בשאילת שלמה 379