שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

חסידי יש"ע

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־18:27, 15 בפברואר 2016 מאת Maale (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן " == חסידי יש"ע == [הרב שלמה אבינר] המתנחלים הם באמת פלא! מפליא איזה סוג אנשים גיבורים צמחו! ...")

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

חסידי יש"ע

[הרב שלמה אבינר]


המתנחלים הם באמת פלא! מפליא איזה סוג אנשים גיבורים צמחו! אני מכיר אותם היטב. אני גר בתוכם. "בתוך עמי אנכי יושבת".

בתורה כתוב "איש או אישה כי יפליא לנדור נדר" (במדבר ו ב). מה מפליא? מסביר רבי אברהם אבן עזרא: רוב האנשים רודפים הנאות, והנה אדם שמרצונו החופשי מוכן לוותר על הנאות העולם הזה, הרי זה פלא!

פעם שאלו את האדמו"ר מהוּסיאַטין: "האם באמת קיימים רבנים ואדמו"רים העושים פלאות?" השיב: "ודאי! פלאות שהם מתנזרים מעושר, כבוד והנאות!" אכן, האדם, המתקדש במה שמותר לו - זהו פלא.

כולנו מחויבים למלא חובתנו, לקיים את הטוב, המוסר והצדק, לסור מרע ולעשות טוב. אבל אנשים העושים יותר מחובתם, זה פלא, שנקרא בספר מסילת ישרים: חסידים; או פרושים - הפורשים מן הרע, ומן הדומה לו ומן הדומה לדומה לו. החסידים עושים לפנים משורת הדין, יתר על המידה.

אם זה כל כך נפלא, למה לא צוותה התורה על כך? הרמח"ל משיב: התורה אינה מצוה על אנשים דברים מעבר ליכולתם. אי אפשר לאומה שתהיה כולה חסידה. מאידך, אי אפשר לאומה שלא יהיו בה חסידים. ללא אידאליסטים, לא ניתן למדינה להחזיק מעמד . יבואו אלו ויכפרו על אלה, כמו ארבעה מינים שבלולב. יש כל מיני יהודים, וכולם אגודה אחת ואגד אחד. החסידים אינם כת מתבדלת ומתנשאת. הם יחד עם כולם ומקרינים על כולם, מועילים לכולם ומביאים ברכה לכולם.

ומיהו חסיד? מסביר הרמח"ל בסיום ספרו שיש כל מיני חסידים. אינו דומה חסיד לומד תורה לחסיד שהוא פועל. הוא לומד תורה יומם ולילה ומוותר על כל ענייני העולם הזה, ממית עצמו באהלה של תורה, "מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי". "פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה". יש פועל חסיד, עובד קשה, מגיע לעבודה בזמן ואינו הולך לפני הזמן, אינו מאבד שניה באמצע העבודה במכתבים, טלפונים וקניות, אינו מתפלל מנחה על חשבון העבודה, והולך בדרכי יעקב אבינו, המופת של מוסר עבודה, שאמר "כי בכל כוחי עבדתי את אביכן" (בראשית לא ו), כפי שמביא הרמב"ם בסוף הלכות שכירות.

יש גם חסיד מעביד המספק פרנסה טובה לאנשים. יש חסיד בצבא, שאינו מסתפק ביחידה קרבית רגילה אלא מתגייס ליחידה קרבית מובחרת ומוסר נפשו על העם והארץ. יש חסיד בכשרות המקפיד על ההכשרים הכי מהודרים. יש חסיד בשבת המחמיר בכל החומרות. יש חסיד בין אדם לחברו, המקדיש כל רגע פנוי לגמילות חסדים, ביקור חולים וניחום אבלים, האכלת רעבים וחיזוק יתומים.


ויש חסיד בארץ ישראל. כולם חייבים לגור בארץ ישראל. אין זו חסידות, אלא דין גמור. לא שטרסבורג, יוהנסבורג, או וויליאמסבורג, אלא תל-אביב-בורג. חיפה-בורג ועין-חרוד-בורג. אבל יש גם מקומות קשים. יש חסידים הגרים בקרית שמונה ובקרית ארבע. מדי פעם מפגיזים את גבול הצפון ויורדים למקלטים. פעם זה היה בבקעה. יש הרבה חסידים שגרים ביש"ע. אלו חסידים! הם נוסעים ויורים עליהם, אך אינם מפחדים! מורה אומרת לי: אני הולכת לעבודה, לא אעדר יום אחד, גם אם יירו עלי, אני ממשיכה! חסידה! אפילו אינה תובעת מיגונים, חסידה!

יש יישובים שיורים עליהם כמעט יום יום, ואנשים הולכים לגור שם. כפר דרום, נצרים, נוה דקלים. חסידים, חסידים. אי אפשר לדרוש מכולם להיות חסידים, אבל בלי חסידים, האומה קורסת. לא כל אחד חייב לגור בחברון, אבל מישהו חייב לגור שם, אם לא כן היא תיפול.

לא כל אחד חייב לגור על הגבול, אך מספרים שיהודי אחד שאל את החזון-איש: "אני גר על הגבול, והרי זה מסוכן, לכן עלה לי רעיון לעבור פנימה". השיב לו הרב: "אם כל יושבי הגבול יעברו פנימה, אז הפנימה יהיה הגבול"!

אז למה דווקא אני, שילכו אחרים?! אכן, ילך מי שחשקה נפשו להיות חסיד. משפחות שלמות ביש"ע, עשרות אלפים! מאתיים אלף חסידים! הם אינם מרגישים שהם חסידים אבל הם חסידים. אף אחד אינו מונע מהם לעזוב.

גם מי שגר בתל-אביב, ואינו עוזב לניו-יורק, הוא אדם מאד יקר, צדיק. אבל הנשאר לגור ביש"ע הוא חסיד, העושה מעבר לחובה.

ומדוע? כי יש לו תשוקה, יש לו הבנה פנימית, יש לו אידיאל פנימי. כמובן, יותר קשה להיות חסיד ביש"ע מאשר חסיד האוכל רק מהדרין מן המהדרין, כי ב"ה בימינו יש מזון בשפע, יש מזון טעים, יש איכות טובה, עם כל הכשר, כמעט באותו מחיר. זו לא חסידות התובעת הקרבה גדולה. זו בהחלט חסידות, אך אינה כל כך מבחן של אהבת ד'.

אבל הגר ביש"ע, בתנאים קשים, זה חסיד! חלילה , איננו מתלוננים, יודעים אנו מה הם תנאים קשים. יחסית לאלפיים שנות גלות, זה גן עדן. יחסית ללפני קום המדינה - גן עדן. יחסית לאחרי קום המדינה - גן עדן. אבל יחסית ליתר המקומות בארץ, זו מסירות ובכל זאת אנשים מוכנים להיכנס למצב של חיים קשים, אי נוחות וגם חשיפה ליריות.

כאשר יורים - זה מפחיד. אין איסור לפחד במצב כזה. פחדן אינו מי שמפחד כאשר יורים עליו, אלא מי שנוטש את המערכה.

אנשים יקרים. אני מכיר אותם, כל מיני אנשים, נשים וטף. גם ילדות וילדים. צמח דור של ילדים שאינם מפחדים.

מסירות נפש. אנשים צנועים. לא מתיימרים ולא מתנשאים. יש המחמיר בהכשרים ומבזה אחרים - זה חמור! אבל חסידי יש"ע מחמירים בלי התנשאות. אפילו אינם יודעים שהם חסידים. תאמרו להם: חסידים אתם, לא יבינו. ישיבו: "אבל אינני חובש שטריימל או ספודיק".

אלא חסיד במובן של אדם המאוהב בריבונו של עולם ועושה מעבר למה שהוא חייב, מתוך תשוקה בד. גם אם תאמר לו זאת והוא יכחיש: "אני קטן איני מרגיש מאוהב בקדוש ברוך הוא, אני מאוהב באשתי. זה כן . מאוהב בילדים שלי, אבל כלפי ריבונו של עולם איני מרגיש מאוהב". - אכן אינך מרגיש שאתה מאוהב, אך אתה מאוהב. מאימתי דבר שאין מרגישם אותו אינו קיים?! אדם גר ביש"ע, הוא מאוהב בד' גם אם אינו מודע לכך.

אמר יהודי מקרית שמונה ליהודי מקרית ארבע: "כל הכבוד לכם"! השיב: "לנו?! כל הכבוד?! לכם כל הכבוד! הרי מפגיזים אתכם כל הזמן, ואתם יורדים למקלטים" חזר ואמר: "לא, זה רק מידי פעם. נכון זה קשה וצריך מסירות אך אין זה דומה. אצלכם זה יום יום, בכבישים ובתוך הישובים".

חסידים! סוג חדש של חסידים! יש חסיד במדע, יש חסיד מורה בעיירות פיתוח. כל מיני חסידים, ומעל הכל, יש חסיד בכל-מכל-כל. חסיד יש"ע הוא חסיד בדבר אחד - במסירותו על ארץ ישראל.

אשרי העם שיש לו חסידים-מתנחלים. ריבונו של עולם שמח, פונה למלאכים ואומר להם: ראו, ראו את בני, איך יש להם מסירות, איך יש להם חסידות על העם ועל הארץ.