שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

חילונים - ערב רב?? (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־10:15, 11 בפברואר 2019 מאת Maale (שיחה | תרומות)

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)


על החותכים את עם ישראל בסכין (ומכנים אחיהם: ערב-רב)


הדברים הנוראים שנתפרסמו, המכנים את אחינו החילוניים בשם ערב רב, כאילו לא מבני ישראל המה, הם סימנים מדאיגים של פירוד באומה, המופיעים דווקא מאלה שהיו צריכים להיות המנהיגים המרוממים, המזככים, המחזירים בתשובה, והינם מתגלים כמחרפים, מגדפים ומקטרגים על עם ישראל.

ולא עוד, אלא מוסיפים חטא על פשע, באומרם דברים אלה בשם מרן הרב קוק, אשר גם אלה אשר לא זכו להתעמק בדבריו, לפחות קלטו אימרה קצרה: "ואם נחרבנו, ונחרב העולם עמנו, על ידי שנאת חנם, נשוב להבנות, והעולם עמנו יבנה, על ידי אהבת חנם" (אורות הקודש ג שכד). וכל חייו לימד הרב קוק שיש לקרב רחוקים ולא לדחותם חס ושלום.

וזה לשונו הטהור: "כך היתה מידתו של משה רבנו עליו השלום, לקרב רחוקים, עד שקרב אפילו את הערב רב, ואף על פי שזה גרם אריכות גלות, מכל מקום סוף סוף יתעלו גם הם, כי בודאי יתקיים ב"ה יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא, וד' יתברך מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים" (אגרות ב קפח).


וכמה יש להצטער בשימוש מדברי הרב קוק בהעלמת ההקשר ובהסבת דעת הקוראים כאילו הם שייכים למצבנו עכשיו, שזהו סילוף נורא, כגון המשפט: "הפסולת דמסיטרא דערב רב הבאים מרוסיא, שהגרועים שבהם אי אפשר שתהיה להם אחיזה בארץ ישראל, לאחוז בכנפי הארץ וינערו רשעים ממנה" (אגרות א רסד). שם מדובר על יהודים קומוניסטים שבאו לארץ בלי שום שייכות אליה, ובלי שלחמו עליה, אלא, כיון שלא יכלו להגשים את הרעיון הקומוניסטי ברוסיה במהפיכה של תרס"ה, חשבו שיקימו זאת כאן, ולא היה להם שום קשר לארץ ישראל ולציונות, ואכן 90% מהם עזבו את הארץ וחזרו לרוסיה, ומה שהרב קוק הודיע שסוף הארץ להקיא אותם כבר התקיים, ואין לזה שום שייכות לחילוניים של ימינו שהם קשורים לארץ ישראל ושפכו ושופכים דמם עליה.


וכן הציטוט המקוטע מהרב קוק שהערב רב הם מי שמחוסרי רחמנות על אחיהם, מטים חסד כלפי גויים, מכבידים עול על בני ישראל, מבזים התורה ולומדיה (מאמרי ראיה 60), מתעלם ממה שכתוב לפני כן ומה שכתוב אחר כך. לפני כן: "ויש אחרים התולים את עצמם במאמרי הזוהר הסתומים, המדברים לפעמים על דבר הענין של הערב רב, והתפרדות שלהם מכלל ישראל, לפני הגאולה השלמה, והם לוקחים את כל דברי הסודות הקדושים הללו, שהם עומדים ברומו של עולם, דברים כפשוטם, ומרבים על ידי זה מחלוקת בישראל" (שם 59). אחרי כן: "אף על פי שיהיו עדיין רחוקים מקדושה, מדרך אמת, מכל מקום עלולים להכיר ולידע שהתורה היא נשמתן של ישראל, ומתפארים הם על כל פנים לפי מושגם בספרותנו העתיקה ומכבדים אותה, וממילא מכבדים הם גם כן במידה ידועה את לומדיה, וכשמתנהגים עמהם בנחת כראוי לדברי חכמים שבנחת נשמעים, הם גם כן נכנעים בפני הדר קדושתה של תורה (שם 60). ובודאי שהחילוניים, אף השמאלניים, אינם מחוסרי רחמנות, אינם מטים חסד לגויים יותר מלישראל, ואדרבה, הגדרתם באורח שלילי היא הגורמת מחלוקת פירוד ושנאה.


צריך להבין פעם אחת ולתמיד, שאין כאן אנחנו והם, יש כאן רק אנחנו, עם אחד שהוא כאיש אחד עם לב אחד. ישראל כולל את כל היהודים - גם המעולים, גם הפחות מעולים. ה"חתם-סופר" בהקדמת הספר "חוט-המשולש" שואל, על מאמר חז"ל ששפחה על הים ראתה יותר מיחזקאל בן בוזי הנביא, מנין להם שפחות, והוא משיב: זהו הערב רב. וגם היא ראתה יותר מיחזקאל בן בוזי. וכן הכלי-יקר על הפסוק: "הוציא ד' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם" (שמות יב נא), שהערב רב נקראים צבאות ד'.


ובספר היכל קומארנא על התורה, שמביא משנת האר"י ז"ל על החומש, כתוב ב"עניני ערב רב": אל תחשוב שכל הענינים האלה נאמרו כדי שתאמר ערב רב על מישהו אחר, אלא כדי שתבדוק בעצמך, ותתקן מדותיך! כל הביטויים האלה של ערב רב ודומיהם כלפי חילוניים אינם אלא שנאה המזכירה את המצב שהביא לחורבן בית שני, כדברי הנצי"ב בהקדמתו לחומש, שאז אמרו: כל מי שאינו חושב כמוני, הוא נחשב מחוץ לעם ישראל!


לא יודעים להסביר לאחרים, לא יודעים לרוממם ולהעלותם, אז כאשר בא הכשלון, מחרפים ומגדפים אותם. משל למורה שלא הצליח לחנך את הכתה, ואז מוצא לעצמו תרוץ קל: אלו ילדים מושחתים

דברי מרן הרב קוק לא למדנו, אהבת ישראל לא למדנו, השפעה מתוך סבלנות לא פעלנו, אז נוצר מצב בניגוד לרצוננו, ועכשיו אנו רוצים להכריח את עם ישראל בכח לקבל דעתנו, מתיחסים לאחרים בבוז ובהתנשאות, וכי זה פלא שבאה תגובת נגד לא כל כך סימפטית.

יש מתוכנו שצועקים: בוגדים, ממשלת זדון, פרו-ערבים, אש"ף, נאצים, אז כמובן שהיחס החוזר אינו אוהד!

"כמים הפנים לפנים

כן לב האדם לאדם" (משלי כז יט)

כמים הללו שאדם צופה בהם

ורואה בהן פנים כפניו

אם הוא שוחק הן שוחקות

ואם הוא מעקם הן מעקמות

כן לב האדם לאדם האחר

אם הוא אוהב את זה

גם הוא אוהבו

ואם הוא שונא את זה

גם הוא שונאו (רש"י יבמות קיז א)


על רבי עקיבא מסופר, שבת כלבא שבוע ראתה שהוא צנוע ומעולה (כתובות סב ב). תמהים התוספות, הרי רבי עקיבא סיפר על עצמו: "כשהייתי עם הארץ, הייתי אומר: מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור!" (פסחים מט ב). אם כן לא היה מעולה. התוספות מתרצים, שהוא לא אמר כן מפני שנאה לתלמידי חכמים, אלא משום שהיה סבור שמתגאין על עמי הארץ מפני תורתן, והיו תלמידי חכמים שונאים אותם! וגם משום שלא היו מניחין אותם ליגע בהם, מפני שחששו להטמא בבגדיהם (תוס' כתובות שם). הוא חשב שתלמידי חכמים שונאים אותו, אז שנא בחזרה, ובכל זאת היה צנוע ומעולה.


לקרוא לאחרים ערב רב, זהו פתרון קל שאינו פותר כלום. להיות מין נטורי קרתא של ארץ ישראל, אין זה פותר מאומה מבעיות כלל ישראל. כל עניני הערב רב לא נכתבו כדי שאחד יאמר כן על השני, אלא כדי שיראה בעצמו כמה הוא קטנוני.

כאשר יש משבר, תסכול, אבדן ערכים, פתרונות של בוז ופירוד צצים כמו פטריות. במקום לרפא ולהציל, כל האמירות האלה של הערב רב, אינן אלא, מוסיפות שמן למדורה. ביחס אליהם פירסם רבנו הרב צבי יהודה: "ד' שונא את המקטרגים על בניו (הגר"א בתקוני זוהר), חמישה מיני ערב רב, ובעלי מחלקת גרועים מכולם (אבן שלמה פ' יא)" (להלכות ציבור עמ' קד). ואוי לו למי שנכנס במצודה רעה זאת.

כאשר היו באים אל מרן הרב קוק עם הצעות של פירודים באומה כדי לחזק את היהדות, היה מגיב: חלילה, חלילה, כל הרפיונות יבואו על ידי פירודים (נפש ראיה עמ' כו).


לכן על משמרתנו נעמודה להוסיף עוד ועוד אהבת ישראל. לא נטה אוזן לכל המתוסכלים והמיואשים המלמדים שנאה. נעלה במסילת הישרים שהתווה הרמח"ל, ש"ראוי לכל חסיד שיתכוון במעשיו לטובת דורו כולו לזכות אותם ולהגן עליהם...שיהיו חסידי ישראל מזכים ומכפרים על כל שאר המדרגות שבהם. והוא מה שאמרו ז"ל בלולב ומיניו (ויקרא רבה פ), יבואו אלה ויכפרו על אלה, שאין הקדוש ברוך הוא חפץ באבדן הרשעים, אלא מצוה מוטלת על החסידים להשתדל לזכותם ולכפר עליהם...שיתפלל על דורו, לכפר על מי שצריך כפרה, ולהשיב בתשובה מי שצריך לה, וללמד סנגוריא על הדור כולו" (סוף פרק יט).


דף תקלג - כח שבט תשע"ח

==































==