שיעורי הרב שלמה אבינר

ש: עתה התקבל קוד אתי שמגביל את החופש האקדמי. הרי אנו בעד חופש הביטוי?

ת: לא מדוייק. אנו לא בעד חופש ביטוי בלתי מוגבל, כגון שמותר לרצוח או לחסל מדינת ישראל. כך כותב מרן הרב קוק באגרת כ, לגבי חופש הביטוי, שכל דבר הכי טוב שבעולם, הקיצוניות מזיקתו. שהרי אי אפשר לתחום לגמרי בין דעות לבין מעשים. אם מפיצים דעות מזיקות, בסופו של דבר זה ישפיע על המציאות.

ש: אז תהיה פה משטרת דעות?

ת: ודאי לא. מרן הרב קוק מציין שם שאין זה דבר מציאותי. אבל עקרונית בודאי יש חובה מוסרית להגביל את חופש הביטוי.

ש: אז למה אנו צועקים על סתימת פיות לרבנים?

ת: כי התורה שייכת לעם ישראל כולו, ואי אפשר לחסום אותה. כמו שאי אפשר לסתום את הפה למי שמדבר בעד המדינה, הצבא והכלכלה. אבל לא על הלחם לבדו יחיה העם, אלא אף על נשמתו. אמונה היא קיום האומה. 

ש: אבל יתכן אדם שחושב אחרת...

ת: כן. לכן אמרנו שבימינו שלטון דעות הוא דבר שאינו נשמע, כדברי מרן הרב קוק באגרת יח. אבל כמה 
שאפשר, יש למנוע התפשטות דעות מזיקות. 

אך לגופו של ענין יש להבדיל בין חופש הביטוי לבין החופש האקדמי. אם אדם מביע דעה, מי שרוצה ישמע אותו, ומי שלא רוצה לא ישמע אותו. אבל כלפי סטודנט באוניברסיטה, זו כבר כפיה, הוא חייב להקשיב. רב שמדבר, מי שירצה יבוא לבית הכנסת, לישיבה או לכנס רבנים כדי לשמוע, ומי שלא רוצה, לא יבוא. אבל באוניברסיטה, הסטודנט חייב להקשיב, ואי אפשר לנצל עמדת כח בשביל אינדוקטרינציה. וכן בצבא, אי אפשר לנצל עמדת כח כדי לשטוף את ראשם של החיילים במסרים דתיים או אנטי דתיים. צבא זה כדי להילחם, ואוניברסיטה זה כדי ללמוד.

ש: אז באוניברסיטה לא יהיה חופש ביטוי ובישיבה כן?!

ת: גם בישיבה אין חופש ביטוי. למשל, אם בישיבת חב"ד, ר"מ יתחיל ללמד שחב"ד טועים וברסלב צודקים, ודאי יפטרו אותו. על כל פנים, אין זו כפיה על התלמיד, כי הוא בוחר באיזו ישיבה הוא רוצה.

ש: גם באוניברסיטה הוא בוחר?

ת: אין זה כך. אין מבחר גדול וחופשי. פעמים רבות, סטודנטים שואלים אם לכתוב בעבודות או במבחנים מה שהם באמת חושבים או מה שינעם למרצה כדי שלא יבולע להם. אכן למרצה יש חופש אקדמי אך לא לתלמיד. ודאי לא כך היתה האקדמיה של אפלטון.

ש: אני חושב שכולם מסכימים שלא יתכן חופש אין סופי באוניברסיטה, כגון ללמד שלא היתה שואה. אפילו באוניברסיטאות הפרטיות בארצות הברית, יש הגבלות. השאלה היא מי יקבע את הגבולות.

ת: המועצה להשכלה גבוהה, המורכבת מאקדמאים ומאישי ציבור. לא הממשלה תקבע, כי היא תעשה שם כפיה פוליטית. אכן אצלנו, זו אותה מועצה שקובעת.

ש: אבל מה הם קני המידה?

ת: אולי אפשר להתהלך על פי המודל הצרפתי: סובלנות ואובייקטיביות.

ש: מה המובן של סובלנות?

ת: שהמרצה לא כופה דעתו, לא מבטל את החופש של אחרים. כבר אמרו שהחופש שלך נגמר איפה הוא פוגע 
בחופש של אחרים. שהרי הסטודנט לא יכול להתווכח. אוניברסיטה, זה כדי ללמוד, ולא כדי לשטוף מוחות. אין 
חופש אקדמי להרע לאחרים.

ש: ומה זו אובייקטיבית? זה בכלל אפשרי?!

ת: לומר אמת. כל האמת. למשל, לא לתקן את ההיסטוריה על ידי החיפוי המודרני שנותן לגיטימציה לכל 
הטעיה, ומכונה: נרטיב. כמובן, אין זה פשוט להיות אובייקטיבי. יש לתת מקום לדעות אחרות ולא לכפות רק צד 
אחד.

ש: ובסיכום?

ת: אמת ושלום אהבו.

* פורסם בשאילת שלמה 541

==







































==

[[קטגוריה: מאמר]] [[קטגוריה: אקטואליה (מאמרים)]]