שיעורי הרב שלמה אבינר

עוד בעניין חופה טהורה

א. ליווי החתן והכלה לחופה. המנהג הנכון הוא: החתן על ידי שני האבות, הכלה על ידי שתי האמהות.

אין לידידות הכלה ללוותה בשירה וריקודים לעין כל.

ב. חופה אינה אזכרה. מה שנכתב שאין להזכיר מתים תחת החופה, קרובים וחברים של החתן והכלה שלא זכו להשתתף במאורע (גיליון 434) – אין זה כולל את הורי החתן והכלה שעלו למרומים, שיש נוהגים לומר עליהם 'אל מלא רחמים', כיוון שנשמותיהם יורדות לקחת חלק בשמחת בניהם (פני ברוך לח יט) – אך לא יותר מזה.

ג. ברכות הנישואין. המזמינים לברך ברכה משבע הברכות לאיש ואשתו יחד, אם באמירה משותפת או בחלוקה ביניהם – זו טעות גדולה וחמורה.

החתן שמקריא בין ברכה לברכה ציטוטים של אהבה מתוך ספרות יהודית או נכרית – אל יהין להוסיף על מה שתיקנו אנשי כנסת הגדולה לכל הדורות, כאילו מלאכתם חסרה, מלבד שיש בזה איסור הפסק.

ד. אחרי החופה. נכתב שיש רבנים שהורו לחתן ולכלה להימנע מלתת יד זה לזה כשהולכים מהחופה לחדר ייחוד (גיליון 434), אך יש רבנים שכן ממליצים – אבל לא יותר מזה.

בעניין כיסוי ראש אחרי החופה לספרדים (גיליון 434), עיין משנה ברורה לגבי ארוסות (ע"ה ס"ק יא).

ה. חדר ייחוד. מה שנכתב שיש רבנים שאומרים שדי בעשרים דקות (גיליון 434), זה ביחס למנוחת החתן והכלה, אבל מבחינה הלכתית ודאי די בחמש דקות.

ו. ריקודים. ריקודי גברים ונשים, מופרדים על ידי מחיצה אטומה כדין.

• תודה לעיתוני ארצנו אשר פרסמו ברבים את הדברים שנכתבו בגיליון 434.