שיעורי הרב שלמה אבינר

חדש אסור מן התורה, האם התורה נגד הקידמה? זה ביטוי של החתם סופר נגד הרפורמה. כמובן, החת"ס לא התנגד לקידמה המדעית הטכנולוגית, זה אף אחד לא אומר. אבל הוא התכווין לקדמה בתורה. כמו שעשו הרפורמים. לא לעשות חידושים בתוך התורה, ובתוך בדות ה' והמצוות. כי באמת אין חידושים.

ובכלל למה לשלול את הקדמה? 2 סיבות: 1. סיבה שכלית. 2. סיבה מצד התורה.

1. הסיבה השכלית היא שהישן פועל, והחדש אתה לא יודע, החדש זהו סיכון. 3000 שנה מאז מתן תורה הישן פועל, ב"ה אנשים יראי שמיים ומלאי תורה. אתה תרכיב דבר חדש בעבודת ה' אתה לא יודע מה יהיה. הרבה פעמים יש אנשים עם כוונות טובות לחדש דברים בהמון תחומים, ודרכיהם נכשלו, אבל זה לא סוף העולם, אבל בעבודת ה' אתה לא יכול לקחת סיכונים.

2. רבש"ע אמר לא לשנות. לא לחדש. בל תיגרע ובל תוסיף. רבש"ע חשב על כל הרעיונות האלו והוא נתן מה שנתן ואמר לנו להשאיר כמו שזה.

רמב"ם בה. יסודי התורה ט: דבר ברור ומפורש בתורה.. אין לתורה לא שינוי ולא גירעון ולא תוספת. לא בשמים היא, כל התורה הורדה אלינו ואתה לא יכול להגיד שעלית לשמים והבאת דינים ומצוות חדשות, לא בשמים היא.

לכן, אין חדש, חדש אסור מן התורה. ההלכה הזאת היא על התבואה החדשה, אסור לאכול עד טז ניסן תבואה חדשה, בארץ אי אפשר להשיג תבואה חדשה, קוצרים אחרי פסח ובוודאי שזה לא מגיע לשוק לפני. הבעיה היחידה היא שאתה מטייל בשדה ולוקח גרעינים ואוכל, ואסור לך עד פסח. וגם לפעמים קוצרים לשחת לבהמות, זה מיותר ולא צלח אך גם אתה זה אתה לא יכול. אבל בחו"ל זה בעיה מארץ הבעיות. אבל הקילו בזה, כי מה יאכלו? בחו"ל יש תבואות חורף שקוצרים לפני פסח, אז מה יאכלו? ישמרו במחסן? מי ישמור במחסן? היהודי העני ישמור במחסן? ישמור את הקמח? אין לא מאפיה! מה נעשה? סמכו על דעת יחיד שאין דין חדש בחו"ל, וצדיקים לא אכלו לחם. ומה אכלו? דברים אחרים. ובשבת שמרו קצת כזית כזית. זו חומרא לצדיקים.

אבל פה זה לא במובן הזה, אלא במליצה.

אבל הלחם בארץ זה יבוא, כמו שכתוב המוציא לחם מחו"ל. החיטה פה היא מחו"ל. ואיך אתה אוכל פה? זה נכון שזה תבואות חו"ל, אבל עדז שמשווקים ומביאים וכן הלאה זה אחרי פסח, ולכן אפשר לאכול פה לחם.

אם כן, אחרי פסח אפשר לאכול. העומר, הקרבת העומר מתירה את החדש. והביכורים מתירים את החדש במקדש. אומר הרב קוק במאמר הביכורים שחדש אסור אבל יש אופן להתיר את החדש. העומר וגם דברים חדשים יש אופן להתירם. הרי יש חידושים, ואיך מתירים אותו?

הרב קוק מוכיח שהחדש מוכיח שהחדש הוא לא חדש, נדמה לך שהוא חדש, אבל הוא ישן. איפה זה כתוב?

והיה אם שמוע תשמעו. רש"י אם תשמע בישן ץשמע בחדש. אם תשמע הרבה הרבה ישן אז תשמע ישן שהוא כאילו חדש.

מה זה חדש ללכת לצבא? הרי הלכנו להילחם בחו"ל עם הצבאות השונים. זה ישן להלחם, ולא נלחמנו 200 שנה אז שכחנו. שכחום חזרום ויסדום. שכחנו את זה, זה לא חדש, זה ישן וזה נשכח ועכשיו מחזירים. כדי להתיר את החדש אתה צריך להוכיח שהוא ישן, שהוא בתוך הישן.

עיין מספד הרב קוק על האדמור אבני נזר במאמרי הראיה. שהיה מחדש בכח מופלא, אבל כל מה שהוא מחדש זה בישן. והוא מביא שם דוג' שר' אליעזר בן אורקנוס לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו, ופעם ביקש ממנו ר' יוחנן להגיד דברי תורה ואמר חידושים מופלאים. אבל הוא לא אמר דבר שלא אמר רבו? תירוץ- הוא לא אמר דבר שלא נשמע מימות יהושוע בן נון אז זו סתירה, אבל הוא אמר דברים שלא נשמעו. הדברים שהוא אמר זה לא חדש, אלא זה בתוך הדברים שאמרו אבל לא לכל אחד היתה אוזן לשמוע שזה בפנים.

ולכן חידוש צריך להוכיח מהישן. אם אתה אומר חדש שלא מחובר לישן זה נקרא הלכה עקורה, היא עקורה ואינה מחוברת.

ואיך אני יודע שאם אני מוכיח חדש מן הישן זו הוכחה נכונה ולא שטויות? אולי סתם אני אומר דברים לא אמיתיים וזה לא בישן! תשובה: איפה הכללים? זה לא מדע תיאורטי, זהו מדע מעשי. יש דברים תאורטיים יושב ולומד מתמטיקה בספר, אבל יש דברים שאתה לא יכול ללמוד מספר. אתה לא יכול ללמוד מספר התעמלות. אתה לומד מספרים וניגש לאולמפיאדה. וכן הלאה. אתה לא יכול ללמוד מהספר להיות רקדן אלא צריך להתאמן. עם ניסוי קושי ותהיה. אין אדם עומד על דין תורה אלא אם כן נכשל בו.

וכך הגמ' אומרת ה"א וחוזרת בא, חשבו שזה דבר חדש שמחובר לישן וטעו. ככה לומדים. הראשונים איך הם יודעים לחדש? הם הסתכלו על הגאונים, ואלו? הסתכלו על האמוראים וכן הלאה עד משה רבינו. ואיך קוראים לזה? כדרכה של תורה. אפשר לגזור כללים תאורטיים, אבל זה לא רק תאורטי.

איך מחברים החדש אל הישן? צריך לשבת וללמוד הרבה שנים ולהתרגל. יש גם דרכי פסיקה שונים. גם גדולי עולם נחלקו בזה. לפעמים יש מח' על פסק מסויים ולפעמים יש מח' על כל השיטה. גם אביי ורבא זה שיטה. מה השיטה זה לא פשוט, אבל לפעמים חז"ל אפילו מגדירים. התנא הזה והתנא הזה עדיף את זה. וכן הלאה. ושמואל יותר גדול מרב בדינים ולמה? אומר המהרש"א כי שמואל עסק בדינים כל החיים ורב לא.

רואים שיש הלכות חדשות שאין להם מקור ואומרים עובדין דחול וכן הלאה? אתה סתן שואל שאלה, שלפעמים הפוסקים שואלים שאלה ואתה לא משוכנע. למשל אופנים אסור לנסוע בשבת שמא יצא מחוץ לתחום, שמא תצלצל בפעמון, שמא תתקן פנצ'ר, יש אנשים זה לא משכנע אותם. אם כן אתה יכול לנסוע בשבת על האופנים? לא, אתה לא יכול, מדין שידוך, הבת שלך לא תמצא חידוש. אז אמרו עובדין דחול. ומה הבעיה עם עובדין דחול? קשה מאוד להגדירו, אבל יש עוד דברים אשר קשה להגדירם. מה עוד קשה? טירחא, הפסד מרובה.

דווקא בדברים האלה עוד יותר כדי לאסור את החדש ולהתיר את החדש צריך בינה רחבה מאוד שעולה מכל התורה. זה מוסר באגרות ג' וכן באוה"ק א' בהתחלה. שם הוא מסביר מהו חידוש. יש חידוש מקומי מדבר א' אני מחדש דבר ב', זהו חידוש טכני וזה לא בטוח שהוא נכון החידוש הזה.

אגרות ג דף ד: "אבל באופן היותר מבוסס שבו כלומד מצד שורש המציאות..."כלומר, שאתה מחדש חידוש בגמ' המקור של החידוש צריך להיות כל הש"ס כל הראשונים וכל האחרונים. משל- הפרי יוצא מכל האופי של העץ ולא מן העוקץ. "אינה יוצאת מהסעיף החד הקרוב, אותה החוליה שההגיון תופסה אלא מכל המהותיות..." זה כמו שיש סכר ענק ואתה פותח את הברז- כל המים של הסכר זזים. אח"כ הוא מאריך על החידוש.

לפי זה כדי לחדש חידוש אני צריך לדעת כל ש"ס פוסקים ראשונים והאחרונים. הש"ך על השו"ע הוא מסכם לרוב את הראשונים, ולפעמים הוא מחדש חידושים. וכשהיה מחדש היה עובר על כל הש"ס בחצי שעה כדי לחדש את החידוש הזה. הרב אוירבאך של טבריה האם מותר לי לפרש את הגמ' לא כמו החת"ס והוא אמר שבוודאי שאתה יכול בתנאי שבדקת בכל הש"ס שמה שאתה אומר לא נסתר באף מקום. והבנתי את הרמז העדין. הרי אתה רואה את זה בגמ' הגמ' מניחה הנחה, וזה נראה גיוני, ופתאום מביאים לך קושיא מסוף הגמ'.. אומרים על הרגצובי שהיו קוראים לו לתורה מהכיסא עד הבימה היה מריץ את כל הש"ס בראש, שאחרת אין לו על מה לברך- על התורה. זה סיפור חריף.

כל ת"ח שהוא פוסק משהו הוא באמת עובר על כל הש"ס? זה בלתי אפשרי?! תשובה: כל הש"ס וכל הראשונים יושבים לו בפנים באופו בלתי מודע. איפה זה כתוב? לפעמים החת"ס כותב שזה חידוש ומקשים עליו מגמ' והוא אומר אני עדין צודק, ויבוא מישהו יותר חכם ממני ויוכיח אני לא יודע.

בספר השם משמואל יש עוד הוכחה, מה הדין אם יש ראשון שאומר דבר הסותר גמ'? יש אומרים שדבריו נדחים ויש אומרים שדבריו נשארים על מקומם, ואיך? האמור מסוכוטו'ב אומר שזה לא יכול להיות שהראשון ידע שהיתה גמ' אשר סותרת אותו והוא לא היה מתרצה. הוא לא יכול לדלג. כמו שרש"י כותב " לא ידעתי פירושו". הוא לא רוצה לדלג אלא שהוא לא יודע מה הפירוש. ולכן אתה רואה שלא מדלגים. אלא אומר האדמור מסוכוטש'וב שהראשון הזה באמת לא זכר את הגמ' הזאת והיא באמת מקשה עליו.

שם הגדולים קונטרס העלם דבר הוא עושה שם רשימה שהראשונים והאחרונים שכחו. זה קורא ששוכחים. הוא מביא רשימה שהחיד"א בבקיאותו העצומה זכר את הדברים שאלו שכחו. יש קמב סעיפים. שכחו דברים.

הרב מימון בסיפרו מביא רשימה של דברים שהחידא שכח ששכחו אחרים.

מה התועלת בקונטרס הזה? כדי ללמוד, כי יש תמיהה וצריך לתרץ.

הראשון הזה הוא באמת שכח את הגמ'. גם בסנהדרין זה קורה. "טעה בדבר משנה". הוא שכח את המשנה, אז זה סותר את המשנה, מה שהוא כותב זה נכון כי זה עולה מכל הש"ס כולו. ולכן זה באמת מתורץ, איך. תסמוך עליו, אע"פ שאני לא יודע מה התירוץ וגם הוא לא תירץ כי לא שם לב לסתירה, אבל מכיוון שאמר מה שאמר מתוך כל הש"ס אז זה נכון.

כלומר כדי לחדש צריך רוחב עצום. הרי שאלנו איך אני יודע שהחידוש שלי מתאים לישן? תשובה: תלמד ישן. ולא רק הישן המקומי, אלא את כל הישן. אע"פ שהחידוש הזה לא מובן.

באו מנהלי בית ספר אל הרציה איך מעבירים שיעור לתלמידים? הוא ענה 2 שיטות: 1. עם ספרים מסודר. 2. בלי להכין כלום, אתה לומד ולומד ואח"כ יש הצפה וזה נשפך. וזה יותר טוב. אמנם השיעור לא מסודר אבל זה יותר טוב.

אמר הרב שאר ישוב הכהן- הרב הנזיר היה מכין שיעור בצורה מדוקדקת להפליא, היה מכין ספרים ומה שהכין הוא הכין ומה שלא הכין- לא הכין. היו שואלים אותו שלאה על מה שלא הכין היה אומר עד כאן.

זהו המאמר- מעגלי חוג הראי"ה. היו יושבים ת"ח וכל פעם היו מכינים תלמיד חכמים נושאים לדבר עליהם. הרצי"ה אף פעם לא הכין שום דבר, הכל היה שופע מתוכו. לא להתבלבל הנזיר היה צדיק וגאון עליון, אבל הרצי"ה זה משהו אחר, הכל היה מלא אצלו.

פעם אחת הייתי בשיעור א' והרצי"ה אמר משהו ואמרתי לו זה כתוב פה בעולת ראי"ה. הסתכל ואח"כ הסתכל עלי, הבנתי שאני אדיוט. אז כדי לתקן הזכרתי שר' אלעזר היה מלמד אמרו לו לר' יוחנן, ר' אלעזר אומר דברים ממך ולא אומר דבר בשם אומרו. היה צער לר' יוחנן. ואח"כ בא ר' יוסי ואמר שהוא לא צריך לומר, כולם יודעים את זה. שכל מילה של ר' אלעזר זה מר' יוחנן. הוא הכיר את הירושלמי הזה, ואמרתי לרצי"ה ר' אלעזר ור' יוחנן.. ונגמר הסיפור. כל מילה של הרצי"ה זה ברב קוק, לכל דבר שאמר יש מקור. זה לא חייב להיות מהמקור הזה ברב, אלא זה עולה מהכל, וגם אם הוא אומר חידוש זה עולה מהכל.

לחדש ככל שהחידוש הוא חידוש מופלא וכו יותר צריך גדלות. הנודע ביהודה והחת,ס יש כאלו חידושים שאי אפשר לתאר. אתה לומד גמ' 1000 פעמים ואתה לומד את חידושיו והוא הופך לך את כל הגמ', ולמה הוא עושה את זה? כי הוא בורח מקושיא אחרת שהיא מאוד קשה.

==

==