שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

זכות השיבה לערבים

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־17:49, 15 בפברואר 2016 מאת Maale (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן " == זכות השיבה לערבים == [הרב שלמה אבינר] '''שאלה:''' הציונות היא תנועה מוסרית בהיותה מתקנת ע...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

זכות השיבה לערבים

[הרב שלמה אבינר]


שאלה: הציונות היא תנועה מוסרית בהיותה מתקנת עוול נורא לעם שגורש מארצו וחוזר למולדתו. לכן עלינו להיות רגישים לעובדה שהערבים הם במצב דומה. בניין ארצנו על אושיות המוסר הוא הערובה לקיומה ולהצלחתה. לכן הייתי מעוניין לדעת האם "זכות השיבה" של שאר העמים מוזכרת אף היא בתנ"ך?


תשובה: בוודאי, כמו שכתוב "ושבתי את שבות עמי ישראל" (עמוס ט יד), כך כתוב "ואשיב את שבות בני עמון, נאום ד'" (ירמיהו מט ו). כמו שכתוב "וישב ד' אלהיך את שביתך ורחמך ושב וקבצך" (דברים ל ג), כך כתוב "ושבתי את שבות מצרים" (יחזקאל כט יד).

מי שעורך השוואה זו, אינו פחות מפרשננו הגדול רש"י: "גדול יום קיבוץ גלויות ובקושי, כאילו הוא עצמו צריך להיות אוחז בידיו ממש איש איש ממקומו כענין שנאמר (ישעיה כז): ואתם תלֻקטו לאחד אחד בני ישראל" (רש"י דברים ל ג). קיבוץ גלויות הוא דבר בעל חשיבות כה גדולה שכביכול ריבונו של עולם מחזיר את כל עם ישראל אחד לאחד אל ארצו. הוא מוסיף: "ואף בגלויות שאר האומות מצינו כן (יחזקאל כט יד): ושבתי את שבות מצרים" (שם)/ נמצאנו למדים שקבוץ גלויות אינו מושג ישראלי לבדו, אלא שריבונו של עולם רוצה שיהיה תהליך דומה לכל עם ועם.

אם כך אפוא יש קשר בין עם לארצו. המהר"ל מפראג מסביר בספרו "נצח ישראל", המוקדש לגלות ישראל ולגאולתם, שעם יכול לחיות באופן טבעי או באופן בלתי-טבעי, וכדי להיות טבעי דרושים שלושה תנאים: שיהיה יחד, בארצו ועצמאי (פרק א). הגדרה זו לא נאמרה דווקא לגבי עם ישראל אלא לגבי כל עם בעולם. כמו שכל אדם עלי אדמות הנברא בצלם אלהים זכאי ורשאי לחיות בצורה התואמת את טבעו ואת טיבו, כך הוא ביחס לכל עם ולשון. "בהנחל עליון גויים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים" (דברים לב ח).

מובן שקשה לשמוע דברים אלו, על דאגה לטובתם ולרווחתם של הערבים השופכים את דמנו יום יום ומצרים את צעדינו באכזריות מאז חזרנו לארצנו. אך במהותנו איננו עם שוחר מלחמה, איננו רוצים את חורבנו של העולם, ואפילו לא את חורבן שונאינו.

זהו דבר מופלא שלאורך כל הדורות, עם ישראל שכל כך סבל מאומות העולם סבל נורא ואיום שלא ניתן לתיאור, היה מסיים תפילתו לא בתקווה להשמדתם, אלא במאוויים כנים להצלחת כל אותן האומות: "לתקן עולם במלכות שדי, וכל בני בשר יקראו בשמך, להפנות אליך כל רשעי ארץ, יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך, תישבע כל לשון" (עלינו לשבח). המפליא עוד יותר בתפילה זו הוא שתיקנהּ יהושע בן נון (כל בו טז), הכובש את ארץ ישראל. כך אנו, העסוקים בעל כורחנו במלחמות שחרור ומגן על ארצנו, לא בגלל זה נאבד את מבטנו האוניברסלי.

מובן שעלינו להגן על עצמנו מפני אויבינו, אך יחד עם זאת אין לשמור טינה לנצח לעם הערבי, או לעמים הערביים, אלא לשאוף שיזכו לזכות השיבה. מובן מאליו שאין זה דבר קל לביצוע בן רגע במיוחד בימים אלה, אך ככל שנהיה חדורים בחשיבותו העליונה של אותו "קיבוץ גלויות", גם עבור הערבים, גם לטובתנו וגם לטובת כל המין האנושי - נמצא דרכים לבצע זאת ולהתגבר על הקשיים, ובטוחים אנחנו שגם אנשים אידיאליסטים מכל באי עולם יתנו יד למגמה מוסרית נשגבה זאת: להשיב כל עם לארצו. כמה גדול יהיה יום זה כדברי רש"י: "גדול יום קיבוץ גלויות… ואף בגלויות שאר האומות".

בואו נממש את זכות השיבה ונחזיר את ערביי ארץ ישראל לארצות מוצאם.

זו ארצנו, ארץ ישראל, כשמה, והערבים הגרו לכאן במשך הזמן, ובמיוחד ערב מלחמת השחרור, כידוע לכל לומד הסטוריה (כגון בספר "מאז מקדם" של החוקרת האמריקנית ג'ואן פיטרס בהוצאת הקיבוץ המאוחד). וגדול יום קבוץ גלויות של הערבים אשר בתוכנו אל ארצותיהם. זה יהיה מעשה מוסרי מאין כמותו - להם, לנו ולכל המין האנושי.