שיעורי הרב שלמה אבינר


== אנו זוג מאושר ==

[הרב שלמה אבינר]

אשתי ואני, אנו מאד מאושרים. כל כך מאושרים שלפעמים נדמה לי שזה חלום. זה אפילו נראה לי מוזר. אני רואה סביבי כל הרבה זוגות מסוכסכים, זוגות עצובים, זוגות חנוקים בקולר הברזל של הנישואים. אני תמה על האושר שמלווה אותנו, עוד מזמן שהתחתנו באנגליה, טרם עלינו ארצה. אין צל שמעיב, אנו כזוג יונים.

זמן רב חיפשתי את הסיבה לתופעה המוזרה הזאת. בהתחלה חשבתי בגאוותי הגברית, שזה מפני שאני כל כך חכם, כל כך יפה, כל כך עטור בכל המידות הטובות, עד שאשתי מוקסמת ממני ללא מרפא. אלא שתוך כדי לימודיי באוניברסיטה שמתי לב שאני לא הכי חכם. גם הראי מסרב להצהיר ברורות שאני הכי יפה בעיר. באשר למידותי הטובות, אני עדיין מאמין שאני במצב די טוב, אם כי הרב שלי, רבי ג'סי בלאק הטיף לי מוסר מספיק פעמים כדי שאבין שיש מה לתקן.

אז פניתי לכיוון הפוך. אולי אשתי היא החכמה, היפה וכלילת המעלות. אך לא כן. אשתי דווקא אינה כה חכמה. בקושי עברה 'בגרות', וכשאני מנדב לה ניתוח מדיני חריף, היא ממצמצת בעיניה ומבקשת שאעזוב אותה לנפשה. שמא אני מוקסם מיופייה? לאו דווקא. כמה פעמים ראיתי נשים אחרות, (ד' יסלח לי. מזמן חדלתי ממנהג בזוי זה) והן יפות לאין ערוך מאשתי, שאינה יפה מי-יודע-מה. אז אולי מידותיה הטובות הן ששבו את ליבי? גם זה לא, היא לעיתים עצלנית, עצבנית ותאוותנית. מטעימה לטעימה נגמרת הגלידה.

ד' יסלח לי שאני מדבר עליה לשון הרע. אבל זה רק ביני לביניכם, ואני בטוח שלא תעבירו הלאה.

הקדשתי שנים של מחשבה עקשנית, התבוננות מתמדת וסבלנית, כדי לגלות את פשר החידה המרגשת הזאת. הרי אי אפשר לחיות סתם ככה מאושרים בלי להבין למה. זה סותר את כל חינוכי השכלתני. למה אנו מאושרים יחד. הוטרדתי מאד עד שבלי ספק מצאתי את הפתרון, על אף שאין לי שום הכשרה פסיכולוגית.

סוד אושרנו, נעוץ אך ורק בהשכלתה הספרותית. הוריה ארצ'יבלד ואליזבת' כהן לא היו אינטלקטואלים גדולים, אך בחרו בקפידה את חומר הקריאה של בתם, שלא ייכנסו לה לראש רעיונות נאלחים. הם לא היו מומחים גדולים בספרות, אך דאגו לפטם את בתם בספרים עדינים, צנועים ומוסריים.

הדמויות לא היו גיבורים ובוודאי לא אנטי-גיבורים, לא מלאכי אור ולא שטני חושך, לא אנשים חכמים, יפים, 
חמושים בכל המעלות, אלא אנשים פשוטים כמונו, כמוכם. אנשים עם כמה מעלות וכמה חסרונות, אנשים 
שמשתדלים להיות בסדר, מתאמצים לעשות חסד ולרדוף האמת, אך גם נכשלים, אנשים השואפים לכבד את הבריות, לכבד את בן זוגם, לכבד את הוריהם, לכבד את ילדיהם.

לכן כאשר נפגשנו לראשונה, אשתי אן, (עכשיו קורים לה חנה), בטרפלגר סקוור, היא קפצה משמחה: אתה בדיוק האיש שקראתי עליו כל כך הרבה. היא לא הסבירה את דבריה, אך העדפתי לא לשאול שאלות מיותרות.

אחרי האירוסין , הוריה ארצ'יבלד ואליזבת' כהן משכו אותי הצדה ואמרו לי בכובד ראש:

"בחור, זכור! בתנו היא יצור עדין וטהור. שמור עליה. היא בולעת ספרים, טורפת ספרים. אנא הרחק ממנה ספרות מסוכנת, ג'ון, (עכשיו קוראים לי יוחנן) אנו הקפדנו על ספרות טובה, אנא עשה כן גם אתה". הבטחתי להם בהן צדק, אף על פי שלא ידעתי מה כוונתם.

אך עמדתי בדיבורי. יתר על כן, קיימתי את דבריהם לגבי עצמי. למחרת האירוסין, לקחתי את כל הספרים שלי, ומכרתי אותם בחנות לספרים משומשים מעבר לכיכר, והתחלתי לקרוא בצימאון את כל ספרי ארוסתי.

בִּסְפריה, הנערות לא היו חכמות ומבריקות, לא היו יפות, לא היו 'מלאכיות השרת'. הן היו פשוט אנושיות. עם מעלות ועם חסרונות. כל ספר שסיימתי, אמרתי לעצמי: הרי זו אן – חנה - שלי! מספר לספר התאהבתי בה יותר ויותר. לא יאמן. איזה יצור ברא ריבונו של עולם, בדיוק מה שציפיתי לאור קריאתי בספרים: לא שד ולא מלאך, לא כליל מעלות ולא ביב של חסרונות, אלא סתם בן אדם כמוני. אוי חנה, חנה, כמה אני אוהב אותך, אוי, ריבונו של עולם כמה אני מודה לך שבראת בני אדם.  


[[קטגוריה: מאמר]] [[קטגוריה: עבודת הזוגיות (מאמרים)]] [[קטגוריה: עבודת המידות (מאמרים)]]