שיעורי הרב שלמה אבינר

"ומקדשי תיראו" (ויקרא כו ב). כמובן "לא ממקדש אתה מתיירא, אלא ממי שהזהיר על המקדש" (יבמות ו ב), ודין זה הוא גם בזמן שאין המקדש קיים (שם).

בגלל זה, אינינו נכנסים להר הבית.

ומרן הרב קוק היה מפרסם כרוז באופן קבוע לקראת החגים: "אחינו היקרים הבאים לעיר קדשנו ירושלים ת"ו מקרוב ומרחוק, השמרו נא מהאיסור החמור של הכניסה למקום המקדש והר הבית".

יש טוענים שאם כך אנו מוותרים על בעלותנו במקום זה, להיפך – אמר מרן הרב: "ומה שאין אנחנו נכנסים לפנים מן הכותל, הוא לא מיעוט זכויותנו ומיעוט קישורנו אל המקום הקדוש הזה, אלא מפני רוב הקישור שלנו אליו ואל רוממות קדושתו" (אגרת, מובאת בספר כותלנו 220).

וכן כותב רבנו הרב צבי יהודה: "כל החומרה הגדולה ההלכתית של איסור הכניסה אליו... אינה נוגעת, פוגעת

וגורעת, במשהו בערך הבעלות הקנינית שלנו על שטח המקום הקדוש והנאדר-בקודש הזה" (לנתיבות ישראל ב רפא).

ויש טוענים שכלפי ארץ-ישראל בכלל והר הבית בפרט, צריך עוז וגבורה ושמחה ויוזמה ולא יראה ופחד ואימה וחרדה. זו טעות מפורסמת, שכבר חשש ממנה מאוד מרן הרב קוק באגרת שע"ח המפורסמח, שמודפסת בפתיחת ספר אורות התשובה: שלוה, שמחת-עוז, שמחת-אמת- לא באים לגרע כחוט השערה את היראה, אדרבה עליהם להגדיל אותה.

ולא בכדי, היראה נמצאת בספר מסילת ישרים במדרגות העליונות של פרקים כד-כה, והוא מתאר את יראת החטא הנוראה של אברהם אבינו ומשה רבנו.

זה הכלל, לא על ידי ביזוי הר הבית, נגיע לבית המקדש, אלא אדרבה על ידי מורא מקדש.

לכן, כמה יש לשמוח על שסוף סוף קמה תנועת "מורא מקדש" שחרטה על דגלה עניין נשגב זה, של יראה מהר הבית וכניסה בו.

וכל מי שיתרום לו כסף, יקבל ברכת שמים, ממקור המקדש.

• פורסם בשאילת שלמה 528