שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

וירא ע''ג - ניסיון העקידה (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

אחר הדברים האלה, תכלית חיי אברהם

הפסוק "ויהי אחר הדברים האלה והאלוהים ניסה את אברהם" אינו ברור, הרי כל דבר קורה אחרי הדבר שקדם לו, כנראה הכתוב בא להדגיש דבר מסויים.

מסביר הרמב"ן אחרי הדברים- שקרו בכל חיי אברהם. כל מה שקרה לאברהם אבינו עד כה היה הכנה, הכנה של מאה שנה, למה שיהיה עכשיו. אין אפשרות להגיע לניסיון כזה בקפיצה ובדליגה, צריך הרבה הכנות. ללא ההכנות אברהם אבינו לא היה מצליח לעמוד בזה. לאברהם אבינו היו עשרה ניסיונות, וזה הניסיון הסופי, הניסיון העשירי.


מדוע לנסות?

מדוע באמת ד' עושה ניסיונות? ד' הרי יודע הכל! הוא יודע מה גנוז בתוך האדם ומה יקרה בעתיד. אם כן הוא כמובן יודע אם האדם יעמוד בניסיון- אז למה הוא עושה נסיונות?

הרמב"ן מתרץ, לניסיון יש מטרה, הנסיון גורם לאדם להתעלות על עצמו. בני אדם אינם עולים מדרגות בלי מאמץ, בחינם. רק כשהאדם מתאמץ, ועובד קשה על דברים שהם נגד רצונו, שמפריעים לו, הוא מצליח להתגדל.

לעומת הנסיון יש בחינה, מסביר המלבי"ם, בחינה רק בודקת מה יש בתוכך, אך זה לא מקדם אותך. הניסיון מקדם אותך, הופך אותך לאדם אחר, זה מרומם אותך לדרגה יותר עליונה. תיאורית ה"פוסט מודרניזם אומרת "ככה אני", "קבל אותי איך שאני", זו תיאוריה של סמרטוטים. אנחנו אומרים תתקדם, תתעלה, תתגבר על הנסיון ותתעלה לדרגה גבוהה יותר.

ה"פוסט מודרניזם" הוא נרקיסיסטי, האדם מרוכז בעצמו, כל מה שמעניין אותו בחיים זה הוא עצמו. בכל החיים הוא יצפה שהדברים יקרו שפי שהוא רוצה, ואם זה לא כך הוא מתבכיין. זה אדם מסכן. האדם צריך להיות הפוך. האדם הנורמאלי "שש אלי קרב", כשמגיעים ניסיונות, הוא מתגבר עליהם ועולה מעלה מעלה.כמובן שזה לא קורה ביום אחד, לפעמים יש ניסיונות קשים, ואחרי כל ניסיון יש ניסיון נוסף קשה יותר, וזהו הניסיון העשירי.


תכלית הבריאה

הרב קוק מסביר אחרת: "אחרי הדברים האלה" זה מיום בריאת העולם. כל הדברים שהיו מ"בראשית ברא אלוהים" עד היום הזה היו הכנה לעקידת יצחק. עקידת יצחק זה לא רק הנקודה הכי גבוהה של אברהם אבינו, זו הנקודה הכי גבוהה של כל ההסטוריה האנושית. זה הר האוורסט של ההסטוריה האנושית. הסטוריה האנושית מתחלקת לשני חלקים: ההכנה לעקידה ותוצאות העקידה. כלומר עקידת יצחק, זה סוף סוף התגשמות סיבת בריאת ד' את העולם. ד' ברא את העולם בשביל משהו, בשביל: "עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה". בשביל "ירא אלוהים אתה" זה השיא.

שלמה המלך בספרו קהלת סורק את כל התיאוריות שקיימות בעולם, שלמה המלך מכיר הכל, ובסוף הוא מכריע "סוף דבר הכל נשמע", שמענו את הכל, בדקתי את כל התיאוריות, את כל הדברים, ואני מכריע "את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור", אם לא שומרים אז כל יראת השמים היא דיבורים באוויר. "כי זה כל האדם" זו כל מטרת האדם. עכשיו אנו מבינים מה ד' רוצה מאיתנו, ד' רוצה "יראת ד'" זוהי חובתנו בעולמנו. לקח לאנושות 2000 שנה כדי להגיע להבנה הגדולה הזאת, לשיא הזה של ההבנה מה התכלית בעולם.


החובה להתענג

הרמח"ל בספרו מסילת ישרים פותח את ספרו ב"שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו... להתענג על ד'" איך קשורה יראת ד' להתענגות על ד'?

מובן שהמצוות גורמות לתענוג, שהרי האדם שמח ונהנה לעשות דברים שטבעיים לו כגון לאכול לישון וכדו'. אך האם לעשות מצוות זה טבעי לאדם? מסביר המהר"ל בתפארת ישראל שזה טבעי ולא טבעי, טבעי בפוטנציאל, בפנימיות, בכח, ולא טבעי בפועל. באמת בפנימיות, בוודאי האדם מתענג לקיים מצוות ולהתקרב לד', שהרי הנשמה היא חלק אלוה ממעל, היא הגיע ישר מאלוהים. אך בפועל זה לא טבעי, כפי שרואים אצל תחילת המין האנושי, הם עשו הרבה רע "וירא ד' כי רבה כעת האדם בארץ וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום" כך הם הרגישו טבעיים.

יש לאדם נשמה אלוקית טבעית, וגוף גס ושפל טבעי. הוא גם אלוקי וגם גופני. הקב"ה יצר יצור מורכב, ברא את האדם מהעליונים ומהתחתונים. מלאכים מין העליונים בהמה מן התחתונים, והאדם משניהם. אדם- בכח מלאך ובפועל בהמה. כדי לגשר בין שני הפערים הללו האדם צריך לעמול. "אדם לעמל יולד". המלאכים הם מלאכים בכח ובפועל, הבהמה היא בהמה בכח ובפועל, והאדם הוא בכח מלאך ובפועל בהמה. לכן אדם לעמל יולד, עמל, עמל, עמל. כך הוא מוציא את כוחו הנשמתי מהכח אל הפועל ומגיע למדרגת ההתענגות על ד'.

ההתענגות על ד' זה דבר שצריך להתאמץ הרבה בשבילו, זה לא מגיע במתנה. ד' רוצה שכולם יתענגו על ד'. גם המלאכים מתענגים, גם הבהמות מתענגות- כולם עושים רצון ד'. אך לאדם יש בחירה חופשית, לכן אצלו זה כרוך בעמל. אך על ידי העמל הוא מסוגל להגיע לשיא יראת ד'.

מדוע דווקא יראת ד' היא השיא? מבאר המהר"ל שכשאדם אומר "אני הכי אוהב..." הוא כבר אומר משהו בעייתי, "אני".לעומת זאת יראת ד', זה ביטול היש. למלאכים יש ביטול היש, הם "עושים באימה וביראה רצון קונם", כך גם הבהמות "עושים ביראה וביראה רצון קונן" אך להם אין אפשרות אחרת, בדיוק כמו הדומם. אך לאדם יש בחירה, ד' רוצה שהאדם על ידי הבחירה החופשית שלו, ע"י הרצון שלו יגיע לביטול היש. ביטול היש = יראת ד'.

נחזור לעניינינו. המטרה היא יראת ה', רק אחרי קצת יותר מ- 2000 שנה, האדם הראשון, אברהם אבינו, הגיע למטרה הזאת. אומרים חז"ל אברהם אבינו היה הראשון שקרא להקב"ה אדון, קבל על עצמו עול מלכות שמים, "עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה".


ירא אלוקים אתה

מדוע נאמר על אברהם אבינו שהוא ירא אלוהים ולא אוהב אלוהים? מכיון שמי שאומר אוהב, זה כאילו הוא עושה את זה למען עצמו, כאילו הוא אומר אני. הכל תלוי אם האהבה מחוברת אל היראה או שהיא לא מחוברת אליה. אם האהבה לא מחוברת אל היראה אולי זה לא אהבת ד', אולי זה אהבה עצמית, אולי אני אוהב את עצמי.

כך הייתה טענתו של השטן, אולי אברהם אבינו לא אוהב אלוהים אלא אוהב את עצמו, ומשום כך בכלל אין כאן ניסיון. הרי אברהם אבינו עשיר ומכובד, טוב לו. אולי זאת הסיבה שהוא עומד בניסיונות, הוא אוהב לאהוב את ד', זה התענוג שלו.


ויהי אחר דברי השטן

לכן "אחר אחר הדברים האלה" אלו דבריו של השטן. זהו הפירוש השלישי.

"ויהי אחר הדברים האלה" אחרי דברי השטן, אחרי שהשטן אמר שאולי אברהם אבינו לא עובד אלוהים לא אוהב אלוהים אלא אוהב את עצמו, עובד את עצמו. ובאמת איך אפשר לדעת האם האדם עובד את עצמו או את האלוהים? בשעת ניסיון, בשעת מבחן משום כך "והאלוהים ניסה את אברהם".

והאלוהים ניסה את אברהם

בכל הניסיונות הקודמים לא היה כתוב בתורה שיש ניסיון, רק כאן. אמנם אנו רואים שכבר היו נסיונות, היה רעב בארץ, לקחו את שרה, אם כן מדוע כתוב דווקא כאן שזהו ניסיון? אלא שכאן הייתי יכול לחשוב שאין כאן ניסיון לכן התורה מדגישה "והאלוהים ניסה את אברהם". נאמרו כל כך הרבה פירושים כדי לנסות לרוקן מכאן את הנסיון:

הנה שש דוגמאות:

אברהם אבינו ידע מראש שד' יאמר לו בסוף - לא. הוא ידע שהכל "סתם כאילו". הוא ידע הכל מראש, שהרי הוא אמר לנעריו "ונשובה אליכם". אני שניה הולך ואז נחזור, חכו לנו.

- אך כל הדורות אומרים עקידת יצחק! אז כנראה שכל הדורות פחות חכמים מהפירוש הזה. אך גם ד' מעיד על אברהם אבינו "עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה". עכשיו אני יודע, אחרי שגברת על הניסיון.

פירוש מודרני: אברהם אבינו היה צריך לומר "לא". זה לא הומני לרצוח בן אדם, זה לא פילוסופי, זה פשוט לא מתאים. אין שום ניסיון, שהרי זה לא הומני זה לא פילוסופי. אברהם אבינו היה צריך לומר לא!

- גם לפי זה כל הדורות טעו. כולם טעו וגם אברהם אבינו נכשל בניסיון, וגם מראה שאברהם אבינו לא הומני ולא מוסרי שהרי היה צריך לומר לא! אך ד' אומר "עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה"! לפי השיטה הזאת גם אלוהים נכשל. אז אברהם אבינו נמצא בחברה טובה, הוא נכשל יחד עם אלוהים.

אמנם זה נשמע כמו בדיחה אך הרבה אומרים כך. בהשתלמות לגננות הביאו להם ללמוד את הפירוש הזה, שאברהם אבינו נכשל פעמיים גם בכך שגרש את ישמעאל וגם בכך שרצה להרוג את יצחק אבינו.

ד' אמר לאברהם אבינו "אם אתה לא תקריב אותו אני יהרוג אותו ואותך". הרי הקב"ה יכול להרוג, יש לו אצבע קלילה על ההדק כפי שרואים בתחילת הפרשה שהפך את כל סדום. אז ד' הוא כזה מהיר, הוא יכול להוריד את כולם. לכן מכיון שאשת לוט התחצפה קצת אז ד' הפך אותה לנציב מלח. אם כן לאברהם לא היה ניסיון, הוא פחד שה' יהרוג אותו ולכן הסכים מיד.

פירוש דומה: אם תהרוג אותו יהיה לך עולם הבא וגם לו יהיה עולם הבא. כפי שאומרים הטיפשים בניחום אבלים "עכשיו טוב לו בעולם הבא", אני לא יודע מדוע האבלים לא אומרים אני רוצה שגם לך יהיה טוב...

בזמנם כולם הקריבו ילדים. ההקרבה למולך הייתה דבר שכיח. כפי שראינו שמלך מואב הקריב את בנו על החומה, הקרבת בנים היה נחשב מעשה מכובד. זה היה הרגל חברתי להקריב ילדים בגיא בן הינום. אם כן, כולם עשו כך אז מה הניסיון הגדול?

- אך ד' אומר "קח את בינך את יחידך אשר אהבת את יצחק אבינו", ארבע מדרגות, כלומר תקריב את הבן שלך, הבן היחיד שלך, הבן שאתה אוהב בלי סוף, את יצחק אבינו.

אברהם אבינו לא היה חכם גדול, הוא היה חנון, אם ד' אומר לו הוא עושה, בלי שכל.

- אברהם אבינו היה הכי חכם בעולם, הוא לא היה טיפש, אדרבא הוא כל הזמן לימד שאסור לעשות את זה. לכן הניסיון היה עוד יותר גדול, שהרי כל החיים הוא אמר שזה איסור חמור ופתאום עכשיו הוא בעצמו עושה את זה. זה חורבן שא"א לתאר בשבילו.

אלא זה היה ניסיון, הוא לא חשב שזה תאטרון, ד' לא אומר סתם דברים ואז אומר "סתם". ואברהם אבינו לא עשה את זה בגלל פחד או עונש (מורה נבוכים ג,כד) לא לתקוות גמול ולא לפחד עונש, אלא כדי למלא את רצון ד'. העמים הפרימיטיבים היו מתלהבים והורגים בנים, אך אברהם אבינו שלושה ימים חשב על כך שוב ושוב.

מסופר במדרש על הקושי העצום שהיה לאברהם. כשאברהם אבינו התחיל ללכת הגיע השטן ואמר לו מה אתה הולך לעשות? הרי כתוב לא תרצח! השטן הגיע בצורת זקן, אדם שכלי לשכנע אותו. אחר כך בא כמו צעיר, להזכיר לו את יצחק אבינו. הגיע בתור נהר להזכיר לו שזה לא טבעי. זה היה ניסיון קשה מאוד. זה "ה"נסיון של אברהם אבינו ב"ה" הידיעה ולכן הכתוב מפרש שד' ניסה את אברהם.


ביטול היש- לשם מה?

עקידת יצחק בשביל אברהם אבינו זה הביטול העצמי, "ביטול היש", הכי גדול. הרמב"ם מסביר שאברהם אבינו חיכה שנים לבן, והבן הזה הוא תקוות כל המין האנושי, "כי מיצחק יקרא לך זרע". בעצם אברהם אבינו מקריב את עמ"י, את תקוות כל המין האנושי, את כל ההיסטוריה.

אם כן, זה השיא של אברהם אבינו , להגיע לביטול היש, ל"יראת ד'". אך "ביטול היש" זה לא נעים זה קשה, אך הוא עושה זאת.

בתחילה ד' אומר לו אל תעשה, לא צריך לעקוד. "עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה, ויקרא אליו מלאך ד' מן השמים ויאמר אברהם אבינו אברהם אבינו ויאמר הנני"- הנני לשון ביטול. "ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה" "ויקרא מלאך אלוהים שנית מן השמים" מדוע שנית? מה לא נאמר? "ויאמר בי נשבעתי נאום ד' כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חסכת את בנך את יחידך ממני כי ברך אברכך וארבה הרבה את זרעך ככוכבי השמים וירש זרעך את שער אויביו ויתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקולי" כלומר ביטול היש זה המילוי הכי גדול שיכול להיות. זה ברכה לו ולעולם "וירש זרעך" כי הביטול של אדם א' כלפי אדם ב' זה דיכוי האישיות שלו, אך ביטול האדם כלפי רבש"ע זה מילוי, זה השלמות הכי גדולה, זה ה"להתענג" על ד' הכי גודל, וזה מביא את הקדושה הכי גדולה. ייחוד ברכה קדושה, ר"ת יבוק. ייחוד עם ה' יתברך, מביא לידי ברכה, לריבוי ומתוך כך מגיעים לקדושה. כפי שנאמר בהמשך יעקב אבינו עבר את מעבר יבו"ק.

שיכתב וערך ח.ס.

לצפייה בשיעור: פרשת וירא - עקידת יצחק מימוש מטרת העולם