שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

התשובה (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

התשובה היא חסד גדול. שאדם עשה מעשה רע, והוא נמחל ונעלם כאילו לא היה. ואיך זה יכול להיות? שהרי מה שהיה היה. העבר כבר היה. זה כאילו יש לך מכונה בידיונית לטייל בזמן. עשיתי טעות לפני יומיים, חוזר אחורה, מתקן, וחוזר לעתיד. זה לא קיים. זה סותר את הסיבתיות שהסיבה היא תמיד לפני התוצאה. המכונה שמטילת בזמן- התוצאה קודמת לסיבה. ופה בתשובה יש מכונה לחזור בזמן. עשיתי עבירה בעבר ואני מתקן את העבר. זו וא"ו ההיפוך. זה חסד של הקב"ה.

מסל"ש פרק ד': לא חסד שהוא אין סופי שזה מוחק וזהו, אלא צריך תשובה. חסד גמור שלא צריך לעשות תשובה זה הנצרות. כתוב בספר אורות בישראל ותחייתו- מידת חסד שמוחקת את הכל. כל המצוות בוטלו, כל העבירות בוטלו. אין כלום. אבל מה עם מידת הדין? אלא שישנה מידת הרחמים שהיא באמצע. בין חסד גמור לדין גמור. מידת הדין אומרת שאם עשית עבירה אתה אבוד. ".. שאלו את הקב"ה אמר שיעשה תשובה". מידת הדין הגמורה אומרת שאין תיקון. "שלא יהיה תיקון לחטא כלל..." וכך עושים עוד ועוד עבירות עד שזה עוטף את כל האדם ולכן החיים הם בלתי אפשריים, כמו אצל הנוצרים ולכן הכל בוטל. אך אנחנו אומרים שיש תשובה. וזה חסד.

זה לא חסד למחוק את הכל אלא למחוק את העבר ע"י תשובה. אך איך זה פועל? שהרי העבר הוא כבר לא. "העבר אין ההווה כערף עין והעתיד עדיין". אומר המסל"ש "חרטה גמורה דמעיקרא כחרטת הנדר ממש...." הוא מביא משל מהתרת נדרים. אדם נדר ויכול לבטל את נדרו. ואיך? מבטל את הרצון. אז רציתי עכשיו אני כבר לא רוצה מה שנדרתי. ולמה? לא חשבתי נכון, לא לקחתי בחשבון את הכל. וזה עוקר את הנדר, וגם אם בנתיים הוא עבר על הנדר, הוא עוקר את הנדר מעיקרו- לא היה נדר. ומה שעבר עליו- זה היה בהיתר! אבל כשאתה עברת עליו- זה היה אסור? אלא שמעשה של אדם זה מעשה+רצון. כחומרת הרצון כן חומרת המעשה. כדוג' שוגג, מזיד וכן הלאה. את המעשה אי אפשר להוריד, אלא שאפשר להוריד או לשנות את הרצון. אך אתה משנה את הרצון עכשיו? עכשיו יש לך רצון אחר ובעבר רצית משהו אחר? אלא שהזמן הוא רצף. הזמן הוא גם בדין והוא גם רצף. "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" זה זמן בדין. אל יש גם זמן שהוא רצף. זה לא שאני חיי עכשיו ואני חיי עוד דקה, ועוד דקה. לא. זה הכל זרם חיים אחד, בעוד שיש מקום להשקפה האחרת- שהזמן הוא אוסף של בדידים. האם האור הוא חלקיקים או שהוא גל? מח' הפוסקים לפי זה.

אתה רואה שזה חלקיקים, או שלא שכן הוא עוקף מכשולים. אמר פיזיקאי אחד שזה גם חלקיק וגם גל. זה נכון גם בזמן. אפשר להסתכל על הזמן בדיד ואפשר גל. מתי מסתכלים עליו בדין? במה שחוזרים בתשובה לפני יום המיתה, וכך כל הימים עושים תשובה. מדבר שור- מישהו יגיד לי "כל ימיך בתשובה"? זה לא הולך. עושים תשובה ונופלים וכן עוד פעם. אלא שאומרים לך תעשה תשובה יום אחד. ולמחרת אומרים לך עוד פעם- יום אחד. וכן הלאה. כל יום עושה תשובה.

יש ספר שנקרא: רק היום. זה ספר שנכתב בשביל אנשים שצריכים לצאת מהרגלים שונים. כל יום עומד לעצמו, ולא מערבבים בניהם. וכך אנו עושים ככל יום ווידוי בלילה, כל יום הוא בפני עצמו. וישנה את התפיסה הגלים- כל הזמן הוא רצף אחד. אז מהו הזמן- גל או בדיד? קשה להסביר מהו הזמן ולכן זה גם וגם. וכשאנו עוסקים בתשובה, הזמן הוא גם גל וגם חלקיק: מה שאני עושה תשובה בעצמי זה בדיד, כל יום אני עושה תשובה מחדש. האדם מחליט שהיום הוא לא חוטא, וכל יום הוא בפני עצמו. בעוד שהתשובה היא גם גל- תמיד עושים תשובה, ישנו רצף של תשובה.

האם האדם הוא אוסף של רגעים או שהוא רגע אחד ועוד רגע..? האדם הוא סכום כל מה שעבר עליו מגיל 0. איך קוראים לפונקציה שמסכמת את כל הזמן? פונקציה אינטגרלית. האדם הוא לא אדם אחר בכל זמן. האדם הוא סכום כל מה שעבר עליו. ישנו רצף, גל. ואם אני סכום? כלומד אני חיי היום לא רק את הרגע, אלא אני חיי ברגע הזה את כל החיים שלי. אני פונקציה סיכומית.

באדם יש הרבה בחינות. ההסברה של המסל"ש פה היא עקירת הרצון של אז. והרצון של עכשיו הוא מחובר לרצון של אז, הכל זה רצון אחד גדול, כי זה אדם אחד.

איך עושים תשובה? בדיד. הרמב"ם מביא את הגמ' ששינוי שם זה תשובה גדולה עד כשי כך שהוא אדם אחר. ואיך קוראים לזה? הפרת נדרים. החכם מתיר את הנדר, עוקר את הנדר מעיקרו. הבעל מפר את הנדר- מכאן ולהבא. וזה מובא בסנהדרין פרק י. זה לא אותו הדבר. וזה נ"מ אם האישה עשתה עבירה. ובתשובה של הפרה זה מה שהאדם עוצר את ההשפעות הרעות. בעוד שישנה תשובה של התרה- שהוא עוקר את הרצון.

תשובה של הפרה, מובא באורות התשובה פרק י' פס' א' "למעלה מהבינה המפרה, למעלה מהחוכמה המתרית..": תשובה מצד הבינה זה מפר, תשובה מצד החוכמה זה התרה, יש תשובה יותר עליונה מצד הכתר, ויש תשובה תחתונה יראה תתאה. והספר הזה הוא תשובה עילאה. כל הספרים זה תשובה תתאה והספר הזה הוא תשובה עילאה. ואל תטעה! אי אפשר לעשות תשובה עילאה, לפני שעושים תשובה תתאה. תשובה עילאה לא באה למחוק את התשובה תתאה, אלא היא באה על גביה.

באגרת התשובה אגרת שיח': "..אינו מפר יראה חלילה...." מה שאנו אומרים שתשובת החוכמה מפרת ותשובת הבינה מתירה. זה לא אלטרנטיבה, אלא שקודם כל צריך את התשובה מצד החוכמה ורק אח"כ מצד הבינה.

הטעות של תלמידי הרב קוק, זה הבדייה- האלטרנטיבה. הם חושבים שזה הוא במקום זה. ובזה הם נופלים בטעות של הניאו-חסידות. זהו הסגנון שלנו בניו-אייג'. כלומר, לפי הרב קוק שמחים, מחברים, מתעלסים עם היש, טועמים את האור האלוקי המתפלש בהוויה. זה לא הרב קוק, זה רפורמה. אבל הרפורמים עשו את זה בכוונה- נגד התורה. אך הניאו חסידות וניאו הרב קוק, זה בלי כוונה, הם לא יודעים שהם עוקרים את כל התורה.

זה היה הפחד של הרב קוק שלא רצה לכתוב את ספר אורות התשובה. הוא כתב את אגרת התשובה, אחרי 15 שנה כתב 3 פרקים והפסיק. הרב קוק כותב בספר על האיזון שבין התשובה תתאה לבין היראה התתאה. אדם צריך את האיזון הזה. אי אפשר יותר מידי שמחה, שלוות נפש. והקיצוניות השניה היא לחץ, לחץ נפשי גדול, הוא נופל מרגליו, הולך לפסיכולוג. אלא שצריך איזון. אי אפשר לקרוא בא. התשובה רק את הפסקאות על השמחה, אושר, אמון בעצמי וכן הלאה זה יוצר ניאו חסידות. וכן אי אפשר לקרוא רק על עצבות, קדרות ולחץ שכך יוצרים אדם לחוץ. שני הקיצוניות לא רצויות. צריך את שתיהם באיזון. האיזון זה ספר אורות התשובה או שזהו ספר המסל"ש. ואיפה זה כתוב בתורה? דרך האמצע, כפי שמסביר הרמב"ם.

האם טוב לקרוא ספר שהוא כבר מאודן או לקרוא ספר אשר מתאים למצבו של האדם? אתה מדבר על חולים. יש חולה אשר צריך ללכת לקיצוניות אחת כדי לרפא את עצמו. אך זו הדרכת מעבר בשביל חולים. אנו מדברים פה לא על חולים. אלא שאורות התשובה זה ספר בשביל בריאים. ומה יעשה החולה? ילך לרבו. א. התשובה מתאים לכולם. חולים זה משהו אחר. ישיבה זה בריאים. עמ"י הוא עם של בריאים.

הרב קוק אסף את כל סוגי התשובה. "משפטי ה' צדקו יחדיו". ולכן יש נס. שתלמידי הרב קוק לא נהפכו לניאו חסידים שהכל יפה והכל נעים, ומטיילים ביער מתוך עבודת ה' ובלה בלה בלה... איפה הנס הזה? שהולכים לצבא, ובצבא אין דברים כאלה. הצבא עושה את האנשים נורמאליים. העבודה הכי קשה בבית המקדש היא הקמיצה, שבה הכהון צריך לקחת מן המנחה בדיוק רב. להיות באיזון מושלם. וכך התורה זה מאוזניים. זה מובא בספרא דצניעותא "תנא מתקלא". התורה היא משקולת. הכל מדוקדק בתכלית הדקדוק. וכך חכמים שומרים על האיזון. ולא מתקנים תקנה אשר אין הציבור יכול לעמוד בה.

==






























==