שיעורי הרב שלמה אבינר

שאלה: האם צמחוני שרוצה לאכול בשר צריך לקיים התרת נדרים?

תשובה: א. מה הוא מנהג טוב?

כל אדם שנהג מנהג טוב, צריך לעשות התרת נדרים אם הוא רוצה לחדול ממנו. מי שקיבל על עצמו מנהג טוב בפירוש, אפילו לא נהג אלא פעם אחת צריך התרת נדרים. מי שנהג פעם אחת על דעת להמשיך בזה צריך התרת נדרים. ומי שנהג מנהג שלוש פעמים אפילו שלא על דעת להמשיך צריך התרת נדרים. צמחוני נהג פעמים רבות במנהגו, האם הוא צריך התרת נדרים? מנהג שאינו טוב, אינו מנהג. מנהג טוב הינו מנהג שיש בו צד אידיאליסטי מסויים.

ב. צמחונות - אידיאל של עתיד לבוא

הרב ז"ל כתב בכמה מקומות שכפי המצב הקדמון שאדם הראשון אכל מכל עץ הגן יש עניין לרחמים על בעלי חיים. לאחר מכן, לפי ירידת הדורות, משום גסות הנטיות התורה התירה להרוג בעלי חיים על מנת לאכלם, מלבד אבר מן החי שזו מצוווה ממצוות בני נח. אמנם נכון הוא הדבר שהאדם צריך לרדות על כל היקום, אבל מרן הרב מבאר שאין הכוונה של רדייה בהם על מנת לאכלם, כי אם לעזור להם ולרוממם, לא לרדייה של תאות בשר, "כי תאוה נפשך לאכל בשר בכל אות נפשך תאכל בשר" (דברים יב, כ), יש לך תאוות נפש לכל בשר שתאכל.

לעתיד לבוא לא נאכל בשר. לעתיד לבוא נשוב למצב הראשון כמו בגן עדן, מכל עץ הגן תאכל (טללי אורות במאמרי הראיה עמ' 62-72, אפיקים בנגב - פרקים ו, ז, ח, י, יא וקובץ צמחונות והשלום של הג"ר דוד כהן "הנזיר").

לכן, רואים שיש צד אידיאלי ברחמים על בעלי החיים, ולכאורה צמחוני צריך לעשות התרת נדרים. אבל \ה אינו מספק על מנת להגדיר מהו מנהג טוב. ישנם המון דברים טובים שאנשים עושים ואינם חייבים להיות מוגדרים כמנהגים טובים. מנהג טוב הינו אחוז בהגדרות הלכתיות, כגון במחלוקת פוסקים בעניין מסויים ולפסק הלכה הדבר מותר וכתבוו שהמחמיר תבוא עליו הברכה, אם אדם מחמיר בדבר זה, זה מנהג טוב. אבל בדבר שאין בו אחיזה הלכתית, זה אינו שייך. אם אדם נוהג שלא לסמוך על ההלכה הקובעת שיש ביטול אחד בששים לעניין בשר וחלב, על זה כתב בעל בני יששכר (ח"ב עמ' קלו, ב) שהוא אפילו כאפיקורוס, כיוון שבגמרא כתוב שיש ביטול אחד בששים.

לפי זה, נאמר שגם צמחוני הינו אפיקורוס? לא, הוא לא מחמיר. הוא אינו טוען שיש איסור בדבר, אלא הוא עושה מתוך אהבת נפש פרטית, כהרי אדם עושה דברים טובים רבים, לאו דווקא דברים שחייבים בהם. הוא אינו אומר שיש בזה צד הלכתי. זו אהבת נפשו לנהוג כן.

לכן, אי אפשר לתפוס צמחונות על צד המנהג ולומר שזה בגדר מנהג טוב. גם אין בזה סרך איסור, זו תקוות העולם הרחוקה שהיא כבר מבצבצת ומאירה בליבם של אנשים, אבל, זה אינו מושג הלכתי.

ג. המביא פרחים לאישתו כל ערב שבת

אדם מביא כל יום שישי פרחים לאישתו. יום שישי אחד הוא לא מביא, הוא צריך התרת נדרים? לא. אבל זה מנהג טוב? כן, אבל אין בזה אחיזה בהלכה. אין בהלכה "ואהבת רעך כמוך"? יש, אבל הנהגה הזאת אינה מוזכרת בציווי "ואהבך לרעך כמוך". אחד שאל אותי, האם מותר לאיש לתת פרחים לאישתו אבלה כל יום שישי, והרי אין נותנים מתנות לאבל? אמרתי לו, זו אינה מתנה, זה מדיני החיוב שקיבל כלפי אישתו. אצלו זו אינה מתנה, ככה הוא תופס את חיוביו כלפיה. אי אפשר לומר עליו שהוא צריך התרת נדרים אף על פי שזה מעשה טוב מאוד, וכן ירבו.

ד. צמחוני וקרבן פסח

אדם שהוא צמחוני, יש לו חיוב אחד כידוע לאכול בשר והוא קרבן פסח. קרבן פסח הוא כזית מבשר, לא מסויה. הוא חייב לאכול בשר. קיימת תשובה, האם צמחוני יכול להתגייר, הרי הוא לכאורה התנה שלא יאכל בשר, דהיינו כאילו התנה שלא יאכל קרבן פסח? לא, הוא לא התנה שהוא לא אוכל קרבן פסח, הוא לא חשב על זה כלל וכלל. אם הוא אומר, "אתגייר, אבל דעו לכם, קרבן פסח איני אוכל", אכן אי אפשר לגיירו. אמנם כיום אין קרבן פסח, אבל זה עיקרון.

פעם בא אלי אבא ושאל על בנו שהוא צמחוני, יש לו בר מצווה והוא אינו רוצה להניח תפילין, כיוון שהרגו בעבורן בעלי חיים. הוא שואל, האם אפשר להניח מחומר אחר, פלסטיק או משהו אחר כיצא בזה? הוא צמחוני, לא נועל נעלי עור. מה לעשות? אמרתי לו שאין פיתרון. הבן אומר, נורא שהורגים בהמות. אמרתי לו, נהרגו יהודים על זה. הרבה יהודים נהרגו משום שהניחו תפילין. אם אינך מניח תפילין בגלל סיבה כזאת אתה יורק על כל אלו שנהרגו בגלל שהניחו תפילין. כמו במדרש המספר (שבת מט, א; קל, א) על מי שיוצא להיהרג על הנחת תפילין.

סיפר משה פראגר על אחד שהיה במחנה השמדה, ברח מביתן בשעה אסורה והלך לביתן אחר להניח תפילין. תפס אותו נאצי: "מה אתה זומם יהודי שהוכרחת לצאת בשעה אסורה"? "הלכתי להניח תפילין". "שקרן! תרים את הידיים!" הרים את היד. ראה הנאצי את סימני התפילין. אמר לו, "סליחה", והביא לו לחם. הנאצי נבהל, הוא באמת סיכן נפשו כדי להניח תפילין.

על כל פנים, גר האומר שאינו רוצה לאכול קרבן פסח זו אכן בעיה, אבל אין שואלים שאלות כאלה. אין חובה לשאול את כל השאלות בכדי לקבל גר. לעומת זאת, אי אפשר להיות צמחוני עד תום וקרבן פסח חייבים לאכול.

הצמחונות הינה מין צפייה אידיאלית, כמו אדם שטועם בהווה את טעם העתיד.

ה. התרת נדרים לאדם שעוזב קיבוץ

שני חברים אומרים שכל מה שהם מרוויחים הם מתחלקים עם החבר, עשו ביניהם קיבוץ. הקיבוץ היום כבר אינו קיבוץ, כל אחד יש לו משלו.

אפשר להכחיש ולומר שהקיבוץ אינו דבר יפה, אדם כל הזמן אומר 'שלי שלך שלך שלי', ונמאס..

קיבוץ זה דבר יפה, אבל אם אחד רוצה להפסיק ולצאת מן הקיבוץ הוא צריך התרת נדרים? לא. אין בזה סרך איסור או איזו אחיזה בהלכה שיש חובה לעשות קיבוץ.

אחד עוזב את הקיבוץ, האם הוא צריך התרת נדרים, כיוון שעד עכשיו הוא עבד בעבור הכלל, עבד מהבוקר עד הערב כמו משוגע, הכסף לא בשבילו אלא בעבור כולם. עכשיו הוא עובד בשביל עצמו, אז מי שעוזב את הקיבוץ צריך לעשות התרת נדרים? לא שמענו כדבר הזה, כי וודאי זהו אידיאל שלעתיד לבוא. האם לעתיד לבוא כל אחד יהיה לו את כספו שלו? לא, לעתיד לבוא כולם אוהבים את כולם, הכל של כולם. זה ברור שיהיה כך, זה שלי זה שלך, שלי שלך שלך שלך.

אם כן, קח ממני מה שאתה רוצה, וודאי זו מדרגת אידיאליסט. אבל, אי אפשר לומר שאם אדם עוזב את הקיבוץ הוא צריך לעשות התרת נדרים. לא שמענו שכך נהגו. לא כל מנהג עליון מצריך התרת נדרים.

ו. הנזיר היה צמחוני גם ביחס לבעלי חיים וגם ביחס לאנשים

מרן הרב היה מתנגד להעברת שיעורים על צימחונות בתור הדרכה ציבורית. מדוע להקדים את המאוחר? קודם יש ללמד אנשים שלא להרוג אחד את השני. לאחר מכן, יש לנו שכל היחסים בין אדם לחברו יהיו מסודרים, או אז נעבור שלב ליחס בין אדם לבהמתו. הנזיר ז"ל היה צמחוני, אבל גם לגבי אנשים הוא היה צמחוני.. לב טוב.

הנזיר היה מדבר אל כל אחד בגוף שלישי. פעם הבאתי חבר לנזיר ז"ל. הנזיר אמר לו, "מה שמו"? ענה, "מה שמו, שלמה". "לא, מה שמו"? "שלמה". "לא, שמו"?, והצבעתי לו. "אה, שמי..." אף פעם לא דיבר בגוף ראשון, היה אדם פשוט. קודם צריך להתנהג יפה לכל בני האדם, תגמור עם בני אדם, אחר כך תגמול חסד לכל הבריות וזה כולל בעלי חיים.

זו אינה הדרכה כללית, אבל אדם פרטי, שאינו רוצה לאכול עוף או דבר אחר זו נטייה אישית שלו בה הוא ספג את המושג האידיאלי, וזה בסדר גמור. אדם אחר ספג משהו אחר אידיאלי. כל אחד ואחד כפי נטיית הנפש.

ז. מרן הרב קוק ורבנו הרב צבי יהודה לא היו צמחוניים

מרן הרב לא היה צמחוני. גם הרב צבי יהודה לא היה צמחוני. רבינו הרב צבי יהודה לא אכל בכלל. אי אפשר לקרוא "לאכול" למה שהוא עשה. היה כמי שיש לו חור, לוקח חפצים ושם בתוך החור. כך היו המאכלים כחפצים וקיבתו כחור. זה בערך מה שהוא עשה. אכל כל יום אותו דבר: מצה, זית וביצה. יש הוכחות למאכלים אלו בגמרא. כתוב בגמרא, אז הוא אכל, שם בפה..

פעם אמר רב אחד, איני מבין, אכל כל יום, שבוע שבוע, חודש חודש, שנה שנה, כל פעם אותו דבר, איך לא נמאס?! ושבת - אכל הרבה. אף על פי שיש מחלוקת ראשונים האם בשבת אוכלים יותר בכמות או באיכות, שלרש"י בגמרא בסנהדרין (קא, א) הכוונה בכמות ואילו אחרים פירשו באיכות, רבנו הרב צבי יהודה תמיד החמיר לפי כל השיטות של כל הראשונים, לפי כל הגמרות, לפי כל ה'הוה אמינות', לכן אכל בכמות ובאיכות. אבל אי אפשר לקרוא לזה לאכול, זה לא בדיוק לאכול, זה לשים דברים בפנים כדי שהוא יחיה, זה הכל. לפעמים לא אכל יום יומיים.

יום אחד הוא הלך לשתי חתונות, אמרה אחותו הרבנית בתיה, כעת יש לו תירוץ לא לאכול שבוע. לא היה מעניין אותו בכלל. זה יותר מצמחוני, זה לא לאכול בכלל. לפעמים צריך לאכול, ורבינו אכל, הוא אכל בשר. וודאי מרן הרב לא שלל אדם שיש לו נטיה אישית להיות אידיאליסט. מרן שלל הדרכה לכלל.

==

==