שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

התקדמנו

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־22:27, 14 בפברואר 2016 מאת Maale (שיחה | תרומות)

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

התקדמנו

[הרב שלמה אבינר]


שאלה: כיצד בימינו אנו בדרגה גבוהה יותר מדור המדבר, שזכה לנסים רבים ושמשה רבינו עמד בראשו? נכון שגם עתה בארצנו אנו עוברים משברים ביחס לתורה וביחס לארץ ישראל, אך הם כאין וכאפס לעומת חטא העגל, חטא המרגלים ועוד פרשיות קשות מאוד.


תשובה: אכן חז"ל אמרו שהגאולה שלנו תהיה גדולה יותר, עד כדי כך שבן זומא קבע שבימות המשיח לא יזכירו את יציאת מצרים (ברכות יב ב), כמו שכתוב: "לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ד' וְלֹא יֹאמְרוּ עוֹד חַי ד' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: כִּי אִם חַי ד' אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם וְיָשְׁבוּ עַל אַדְמָתָם" (ירמיהו כג ז-ח).

אכן קיבוץ גלויות שבימינו הוא מופלא יותר מאשר יציאת מצרים. אז כל העם יצא כולו יחד ממצרים לירושלים. ועתה קמו כל עם ישראל בכל הארצות וחזרו לארץ ישראל, כאילו היו מתואמים ביניהם.

יתר על כן, במצרים היה משה רבינו. עתה אין משה רבינו. עתה אנו צאן בלי רועה. זה חיסרון אך גם מעלה. המעלה היא שאנו צאן שעשה דברים כבירים בלי רועה. כל בניין הארץ, כל שיבת ציון, כל הקמת המדינה, כל מלחמות ישראל, כל חזרת התורה לארץ , עשינו כצאן בלי רועה.

ודאי יבוא הרועה, אבל לא כדי לפתור בעיות שהצאן יכול לפתור לבדו. עיין ברש"י בהתחלת פרק שבעים של תהילים המביא את המשל על המלך שכעס, הרס את הדיר, הגלה את הרועה וסילק את הצאן. אחר כך התפייס המלך, בנה את הדיר והחזיר את הצאן. שאל הרועה: ומה אתי, השיב המלך שהוא זוכר אותו. אם כן, הרועה בסוף.

כשיצאנו ממצרים, היינו כצאן התלוי כולו ברועה, ולכן כאשר הרועה לא היה, חטאנו בחטא העגל ובעוד הזדמנויות רבות. היינו כולנו תלויים ברועה, כילד התלוי באביו ובאמו, לכן נפלנו רבות.

עתה אנו יודעים לפעול בלי רועה, ופועלים רבות. וגם כשאנו נופלים זה רחוק מאד מסדר הגודל שהיה אז.

ובכל זאת חז"ל אומרים: "לא שתיעקר יציאת מצרים אלא שתהא שעבוד גלויות עיקר ויציאת מצרים טפל"" (ברכות שם). אך כאן עושה המהר"ל מהפכה קופרניקאית בהקדמת ספרו 'נצח ישראל', ומסביר שהיחס בין יציאת מצרים לשחרור משעבוד מלכויות, הוא כיחס הסיבה לתוצאה. קטנה היא הסיבה לעומת התוצאה, ובכל זאת הכל גנוז בה.

משל לגרעין תפוח שנטמן באדמה שהוא טפל לעומת העץ הגדול, אבל הכל גנוז בו. כל מה שאנו עושים עכשיו בכישרון גדול כל כך כבר היה טמון בנו כאשר יצאנו ממצרים, כמו שכל כשרונותיו של המבוגר גנוזים כבר במעמדו הילדותי.

בדומה לזה, שאל רבנו הרב צבי יהודה את מרן הרב קוק, באיזה שלב אנו בגאולה: בהתחלה, באמצע או בסוף?

השיב לו מרן הרב שתלוי במה מדובר: במציאות המעשית או בכוח הנשמתי. המציאות המעשית היא דלה מאוד, רק אתחלתא דגאולה, אבל ההזרחה הנשמתית, יש בכוחה להביא את הגאולה העליונה עד תום (אגרות ח"ד א-מ).

אין לנו להתנשא ולהתגאות על כל הדברים המופלאים שאנו עושים עתה במדינתנו ולהסתכל בגובה העיניים או מתחת לגובה העיניים על דור המדבר. דור המדבר זה אנחנו, וכל מה שאנו עושים עתה כבר היה גנוז שם, אבל היינו זקוקים לעיבוד ארוך של אלפי שנים.

אשרינו שזכינו.