שיעורי הרב שלמה אבינר

ראיון ער מרן רה"י הרב אבינר

"אנחנו בדרך הנכונה וצריך להמשיך בזה" פותח הרב שלמה אבינר את השיחה שלנו, שנערכת מספר ימים לפני יום הכיפורים, כשאנחנו שואלים אותו במה עלינו להתחזק השנה, כיחיד וכאומה. "אנחנו במהלך רציף וארוך ואין פתרונות או תרופות פלא. מה עלינו להדגיש? כל מילה בתורה היא חשובה אך בכל זאת אנו רואים רבים מגדולי ישראל שהעמידו מספר עיקרים. כמו שמסביר מרן הרב קוק כי כשאדם בריא הוא מטפל בכל איבר בגופו. אבל אדם מאד חולה, צריך להציל את העיקר – את המוח. לכן גדולי ישראל חיפשו עבורנו מה העיקר. הרב קוק העמיד זאת על שני דברים: אהבה ואמונה. אהבת ישראל – לאהוב את כל עם ישראל, מכל הזרמים והשיטות. את הגדולים שבישראל, הענקיים וגם את אלה שנכשלים ומבולבלים. חילוקי דעות – כן. אבל חילוקי לבבבות – לא". "והדבר השני הוא אמונה – צריך אמונה בה', ובע"ה מתוך אמונה וקישור ודבקות בה' נקיים מצוות ונצליח בכל מה שנעשה".

איך הרב רואה את מצב האומה מבחינת הגאולה? אנחנו קרובים?

"הרמב"ם בסוף הלכות מלכים אומר שאת כל הדברים האלה לא ידע האדם איך יהיו – עד שיהיו. וגם מוסיף: "תיפח עצמם של מחשבי קיצים". כל החשבונות האלה לא מועילים אלא מזיקים. זה לא מוסיף אהבה או יראת ה', רק גורם לאכזבות. זה לא רציני. הרבה פעמים יוצאים לדרך ולא יודעים לאן הולכים. גם אברהם אבינו, הקב"ה אמר לו "לך לך", והוא הלך בלי לדעת לאן. לא צריך בדברים כל כך חשובים להיות ילדותי ולדרוש לדעת תוכניות מדוייקות. אינננו יודעים, אך מה שאנחנו כן יודעים זה שיצאנו לדרך ושנצליח. העיקר שנדע שהגאולה החלה כבר מזמן עם הופעת הקץ המגולה, של בנין הארץ ושיבת ציון".

אם ישנו דבר שמקומם את הרב אבינר זה לדבר על פלגים, זרמים וציבורים בתוך עם ישראל. עבורו כולנו אומה אחת והקטלוג רק עושה לנו עוול. ובכל זאת שאלנו.

היום ישנה התחרדות בציבור הדתי לאומי, ומצד שני, כאלה שהופכים פחות אדוקים. עושה רושם שהציונות הדתית כפי שהייתה פעם נעלמת. איך הרב רואה את הדברים?

"הציבור שלי זה עם ישראל" עונה הרב אבינר נחרצות. "יש רק ציבור אחד בעם ישראל. הגויים הם לא הציבור שלנו. החלוקה של עם ישראל לציבורים היא אם כל פשע. יש לנו רק ציבור אחד – עם ישראל.

"ובתוך עם ישראל יש אנשים שונים – יש אחד עם כיפה גדולה ולאחר יש זכות אחרת גדולה. אבל זה לא אומר שאפשר לחלק אותנו חלוקה ציבורית. אף פעם לא קראתי את הרב קוק או שמעתי את הרצ"יה משתמשים בביטויים כאלה. במאמרו של הרב קוק "מסע המחנות", הוא אומר ש"חופשיים" ו"חרדיים" אלו שמות הבעל.

"יכול להיות שאני יותר טוב ממך במשהו אחד, ואתה טוב ממני בדבר אחר. ומי ישפוט? ריבונו של עולם. הוא יודע הכי טוב. מי אנחנו שנשפוט? אומר הרב קוק שהקב"ה גרם שנשכח מהם השבטים שלנו. זה כמובן גורם לבלבולים אבל הקב"ה רוצה שנהיה עם אחד. הקב"ה לא רוצה ציבורים באומה. אז אנחנו במו ידינו נחלק לציבורים? הכוחות המפלגים לא יצליחו, הם חלשים. הכוחות המאחדים באומה הם יותר חזקים מהכל".

מה דעת הרב על רשימה מאוחדת לכנסת של כל הזרמים הדתיים?

"זה טוב שכל המפלגות יהיו יחד, בתנאי שמדובר באחדות אמיתית ולא באחדות טכנית. אחדות של אינטרסים סופה להתפוצץ. זוהי כנסיה שאינה לשם שמיים. אחדות מפלגתית לא יכולה להיות רק טכנית אלא לשם שמיים".

איך זה שאנחנו כציבור דתי לאומי מצליחים להשפיע בכל התחומים ולהיות הכי טובים, אבל רק בפוליטיקה לא מצליחים באמת להשפיע?

"שוב אתם מדברים על מחנות וציבורים" מתקומם הרב. "מה אכפת לך ששר האוצר, למשל, לא מהשקפת עולמנו? מה, הוא לא שר אוצר טוב? הוא של עם ישראל. צריך לקבוע מי מתאים לא על פי מפתח מפלגתי אלא על פי מפתח אישי. המפלגה שלי זה עם ישראל. הסקטור שלי זה עם ישראל. הכל זה עם ישראל. אף פעם לא שמעתי את המילים "הציונות הדתית" אצל הרב קוק או הרצי"ה. אלא שמעתי ש"הכוחות הבריאים שבאומה יגיעו להנהגה", וכוחות בריאים יש בכל מקום".

בעקבות ההקפאה המתמשכת ושיחות השלום שחודשו, ומאידך, גם הפיגועים שלצערנו חודשו. כיצד עלינו לנהוג?

"מה שהממשלה עושה נכון - צריך לחזק, ומה שלא – צריך למחות. זה לא אומר שאם אנחנו מוחים אז למחרת הכל משתפר אבל אם מדינה עושה דבר לא נכון ויש אנשים שמוחים – אז יש תקווה.

ודאי שההקפאה היא שערוריה. אנחנו עושים לעצמנו "ספר לבן" בארצנו. זו שערורייה שאין כמוה וודאי שצריך למחות כנגד זה. עמדה עקרונית שאנחנו לא בונים את ארצנו זו חולשה וצריך לתקן את זה – ולהוסיף עוד עוז וגבורה באומה".

מועצת יש"ע ארגנה כתגובה לפיגוע בדרום הר חברון בנייה ביישובים, בניגוד להחלטת הממשלה. האם זו החלטה נבונה?

"כל דבר צריך לשקול ולבדוק לגופו האם הוא יועיל או שלא יועיל. האם זה מחזק או מחליש את האומה. אם הבנייה מוסיפה עוז וגבורה באומה – מעולה, לבנות. אבל אם אתה בונה ומחר באים ומורידים לך מה שבנית – אז אתה מוסיף חולשה באומה.

"כאשר בנינו את ההתנחלויות הראשונות בזמן הרצי"ה, הוא לא עשה זאת כהתרסה אלא על דעת שזה יישאר, לא על דעת שיהרסו. אם יש סיכוי אמיתי וטוב שזה יישאר – ודאי צריך לבנות. אבל לא בונים כדי שיהרסו לנו. כמו שאומרים חז"ל: "אל תהרוס בתי עבודה זרה של עץ, אם אחר כך יכריחו אותך לבנות אותם מחדש מאבן". כשאנחנו מעלים בפני הרב את האפשרות שחלילה תהיה עקירה נוספת, הרב מפתיע אותנו במשקל הרב שהוא נותן לאזרחי ישראל, בניגוד לזה שהוא מעניק לתקשורת. "מי שמחליט בעמ"י זה האומה.

"מי שמחליט בעמ"י זו העם ולא הממשלה. ולכן, אם רוצים לחולל שינויים השינוי צריך להיות באומה ולא בשלטון. לדבר, לשכנע, להסביר. בעיקר בתקשורת בינאישית.

אבל תקשורת ההמונים עושה לציבור שטיפת מוח.

"תקשורת ההמונים משפיעה מעט מאד על דעותיהם של אנשים. היא מעט מאד סוכנת שינוי. אבל התקשורת האישית היא עמוקה".

כותרת משנה: מסע צלב הכסף

זמן רב מעסיק את הרב אבינר נושא מאד חשוב: פעילות המיסיון בישראל. והוא עומד בראש כנס שידון בנושא ויעורר את מודעות העם לסכנות שיש בקשר עמם, גם אם הם מראים לנו אהבה, ובלקיחת ממון מהם. יש כיום אלפי מיסיונרים שחיים ממש בתוכנו ואפילו ביישובים שמטפטפים כל הזמן נצרות, שרק מחכים לרגע הנכון לנצר אותנו. עד כמה שזה נשמע מפתיע אולי, מפחיד כמה שזה מציאותי.

"צריך לדעת" פותח הרב, " הנצרות לא אוהבת את עם ישראל. בהתחלה הנצרות ניסתה להרוג את היהודים, ולא הצליחה ב"ה. אז היא ניסתה לנצר אותנו בכוח, באכזריות וגם לא הצליחה. אז ניסתה להשפיל אותנו ובכל זאת שרדנו. שפכו דם ישראל לרוב, למיליונים, גירשו והשפילו אותנו ובכל זאת אנחנו פה. יש אומרים שלפי הסטטיסטיקות, לולי כל הפוגרומים והרציחות שעשו לנו הנוצרים היו היום מאתיים מיליון יהודים. זה לגבי העבר.

"ולגבי ההווה – הנוצרים מתחלקים לשלושה: קתולים, פרוטסטנטיים וליברליים-מודרניים. הקתוליים חושבים שהם עם ישראל האמיתי ואנחנו לא, בגלל שלא האמנו באותו האיש. מדינת ישראל זה דבר נורא ואיום בעיניהם. האפיפיור ניסה להכשיל הקמתה ועד היום הם מנסים בשקט להכשיל ולמוטט אותה ובעקיפין תומכים בטרור.

הפרוטסטנטיים לעומתם אומרים שעם ישראל זה אכן אנחנו ולא הם. קום מדינת ישראל מבחינתם זה בסדר גמור, כעוד שלב בגאולה הנוצרית. מי שיתנצר – יישאר ומי שלא – ייהרג. לכן הם מאד אוהבים את מדינת ישראל ותומכים בה פוליטית, כי זה שלב בגאולה הנוצרית העולמית, לפי תפיסתם. ויחד עם זה הם תומכים במיסיון. הם רוצים שכל עם ישראל יתנצר. וכיוון שכרגע אי אפשר לנצר את עם ישראל בכוח הם עורכים את "מסע צלב הכסף" – כדי לנצר את עם ישראל הם מראים לנו שהנוצרים הם נחמדים, מתייחסים אלינו יפה ועוזרים לנו בכסף. ויש להם סבלנות. ייקח מבחינתם שנה, עשר שנים, עשרים שנה. עד להפלת המחיצות החוצצות בינינו".

"יש בארץ 30,000 מיסיונרים. התקציב הכי גדול שלהם בעולם הוא במדינת ישראל. הם שופכים עלינו כסף בלי סוף בשביל שנהיה חברים, כי הם יודעים שאי אפשר להשפיע מבלי להתחבב". ומהו הסוג השלישי?

"אלו הליברליים. הם שמאלנים וטוענים שאנחנו רעים. הם גם שונאים אותנו אבל מסיבה אחרת – שהם אומרים שאנחנו מדכאים ערבים וכו'. זה באופן כוללני" מסכם הרב, "ובוודאי שיש גם חסידי אומות העולם. לא כל מיסיונר עוסק בפועל במיסיון כמו שלהבדיל לא כל יהודי שרוצה שעם ישראל יחזור בתשובה מתנדב בדוכני מעייני הישועה".

"לכן, כבר הרב קוק כתב שאסור לקחת כסף מנוצרים. ובתקופתו עוד היה מדובר בפיקוח נפש. אבל אתה לא יכול להציל את עצמך על חשבון יהודים אחרים שישלמו".

"כשהישיבה שלנו קמה לפני שלושים שנה (עטרת כהנים, ע"א) בא אלי פרוטסטנטי נחמד ואמר לי: אני בקשר עם חמישים מיליון נוצרים, כל אחד ישלם לכם מס שנתי של דולר וכך כל שנה תקבלו מאיתנו 50 מיליון דולר. אמרתי לו במילה אחת: לא. מאז "הפסדתי" לפי החשבון מיליארד וחצי דולר. אבל זה לא הרבה בשבילי... זהו צלב הכסף, לקנות אותנו בכסף. "לעזור" למי שנזקק".

איפה הם נמצאים?

"היה מיסיונר אחד למשל שהתחפש לחב"דניק והעביר שיעורי תורה. במשך שנתיים הוא לא אמר כלום על הנצרות, אבל לאט לאט אחרי שנתיים הוא התחיל לטפטף. יש להם סבלנות." מספר הרב מקרה אחד מני רבים שנתקל בהם, על מיסיונרים שחיים ממש בתוכנו, ממש איתנו.

"בגוש קטיף מישהו לקח פעם טרמפיסט שהיה קצין סגן אלוף עם כיפה סרוגה, תושב גוש קטיף. הנהג שהיה אדם שנלחם במיסיון "עלה" עליו. הוא דיווח לצבא והצבא חקר והעיף אותו משם. יש רבים שהאבא הוא מיסיונר, אשתו מיסיונרית, הבן שבישיבה התיכונית מיסיונר, וגם הבת שלומדת באולפנה".

"יש המון כאלה. בכל מקום. אתה לא מבחין בהם. הם מתחפשים, עושים מופעים מוסיקליים".

ונסיים במשהו קליל יותר – שו"ת sms. יש הרבה שטוענים שזוהי זילות ההלכה. מה דעת הרב על כך?

"אין בעיה. מי שחושב שזוהי זילות, שלא יקרא. זה לא בשבילו. זה בשביל מי שמכבד. הרמב"ם אומר ב"מורה נבוכים": "הספר שלי נכתב בשביל מי שרוצה. אם לא תמצא בו משהו שיועיל לך – תחשבהו כאילו לא חובר". 

המון מתייחסים לזה בכובד ראש ובכל ליל שבת מתפתח מזה דיון רציני עם בני המשפחה. אז מי שרציני שיקרא ומי שליצן ומזלזל – שלא יקרא. בייחוד שזה לא תופס הרבה מקום...".

נלקח משאילת שלמה 144