שיעורי הרב שלמה אבינר

אנו צריכים נצרים?

שאלה: האם אין פגם מוסרי חמור בקיום היישוב נצרים? וזאת עקב שתי סיבות: א. סיכון חיי החיילים הרבים המוצבים שם כדי לשמור על מקום שאין לו זכות קיום. כוחות שחסרים במקומות אחרים להבטיח את בטחונם. וכן עלות כלכלית כבדה שבאה על חשבון דברים אחרים חשובים ב. פגיעה בחופש התנועה באספקת מזון, מים ובריאות של הפלשתינים באזור, ובכלל בזכותם להגדרה עצמית שלהם על אדמתם.

תשובה: אכן אתה צודק. הכל תלוי בנקודה האחרונה: האם זו אדמתם של ערבים או אדמתנו?

אם אין זו אדמתנו אין לנו מה לעשות שם. אני הדל טורח לנסוע תכופות למרחקים לחוץ לארץ כדי לשכנע יהודים לעלות לארץ מתוך מסירות נפש. במקום זה אסע לי קרוב לבית, לנצרים, כדי לשכנע את התושבים לעלות לארץ…

לא כן. נצרים, וכל החבל שם הוא ארץ ישראל! על פי דבר ד', על פי התנ"ך, על פי ההיסטוריה, על פי הודאת הגויים בהצהרת בלפור וסן רמו. צריך להחליט פעם אחת ולתמיד אם זו ארץ ישראל או לא.

לא נצרים היא מקום מסוכן, אלא הדיבורים על כך שנצרים אינה ארץ ישראל, הם המסוכנים!

הרי הערבים הרוצחים אינם שופכים סתם דם מפני תאוות רצח, אלא מפני שהם רוצים להקים לעצמם מדינה בתוך ארצנו, כי עשרים ושתיים מדינות המשתרעות על שטח ענקי אינן מספיקות להם. כאשר אנו אומרים שהשטח שלהם ושאנו כביכול כובשים, אנו פותחים בכך פתח, חלילה, לרצחנות ולמלחמות.

לכן ייאמר בכל תוקף: כל נקודה שבארץ ישראל, מלבד היותה עצמה ארץ ישראל, הריהי מגינה על כל שאר ארץ ישראל. זו ההלכה הידועה שבעיר הסמוכה לספר יוצאים בשבת אפילו על קש ותבן (עירובין מה. שו"ע או"ח שכט ו), שמא ילכדוה גויים ומשם תהא ארץ ישראל נוחה להיכבש (רש"י). אנא שאל קצינים גבוהים שלנו ויאמרו לך כמה מיקומו של היישוב נצרים חשוב מבחינה בטחונית צבאית.

כך לימדתנו התורה: "ברזל ונחושת מנעלך" (דברים לג כה) – אלו גיבורי ישראל היושבים על הגבול ונועלים אותו כמו עם בריחי ברזל ונחושת (רש"י). אלו גם גיבורי נצרים היושבים שם, בזקניהם ובילדיהם.

מעשה ביהודי ששאל את החזון איש, שכידוע לא היה ציוני במובן הלאומי: אני גר על הספר, וזה מסוכן, אולי אעתיק מקום מושבי פנימה? השיב לו הרב הגאון: "אם יעברו פנימה, אז שם יהיה הגבול".

ובדרך זו, אם נבגוד בכל מקום על הגבול ונמסור לאויב כל מקום על הגבול, ארץ ישראל תלך ותצטמצם עד אין סוף. זה מזכיר לנו את הסיפור על ועדת חקירה בריטית שהחליטה לתת לערבים שטחים נרחבים ולנו מדינה פצפונת. מיהר צייר אחד להציע בול עם מפת ארץ ישראל והסביר: עוד מעט הבול הזה יראה את ארץ ישראל בגודל טבעי.

זה הכלל, כמו שאין מפקירים חייל פצוע בשטח, כך חייל אנו מפקיר שטח פצוע.

אנו נתגבר. כשם שהתגברנו עד כה, גם על זה נתגבר. פעם נשאל הנשיא הראשון חיים וייצמן: "כל כך הרבה בעיות במדינתנו, כלכליות, בטחוניות, חברתיות, האם יש לך פתרון ריאליסטי?" השיב: "במדינתנו, מי שאינו מאמין בנסים אינו ריאליסטי".

כבר אין צורך להאמין בנסים, די לפקוח עיניים כדי לראות אותם, ולהיחלץ מן המבט הצר המחניק את האוויר לנשימה לרוח האומה המתעוררת לתחיה במהלך ענקי, מה שמרן הרב קוק מכנה: יסורי חנק לרוחא דמלכא משיחא (אורות, ישראל ותחייתו יד).

עם חשבונות קטנוניים לא נצליח במלאכה. הבו גודל לאלהינו. אנו חיים בזמנים גדולים וחוזרים לארצנו. לא די לשבת בארץ ישראל, לבנותה ולהילחם עבורה. ודאי, זה דבר ענק, אך יש גם לפקוח עיניים ולהסתכל על המאורעות האדירים של תחיית האומה בדורות האחרונים. יש לשמוח יום יום ולהתמלא עוז וגבורה.

יש להצטרף אל טהורי הלב שעומדים ב"האי מגדלא" גבוה (זוהר, הקדמה ו א, ארוות שם), ולצפות מתוך ראייה כוללת גם על מאורעות היום-יומיים.

אשריכם אחינו היקרים הגרים בנצרים,

אשריכם אחינו החיילים היקרים השומרים.

אשריכם כל הבאים מחר לנצרים, מחכים לכם.

שמחו והרנינו.

בזכותכם, נתעלה כולנו יחד על כל קטנוניות, פחד וחולשה, ונתמלא גדלות עוז וגבורה.

==

==