שיעורי הרב שלמה אבינר

שיחה שניתנה בכנס 50 שנה לאיחוד ירושלים

ברשות הרבנים, ברשות התלמידים, הבוגרים של ישיבתנו, ברשות האברכיות אשר נמצאות איתם בכל עבודת הקודש, ברשות כל המנהלים של הישיבה, ברשות עמותת עטרת כהנים הגואלים של העיר העתיקה, ברשות כל הידידים, ברשות כל הקהל הקדוש. פעם סבא שלי כיבד את הנוכחים, בסוף מישהו אמר לו: 'למה לא הזכרת אותי?' אז הוא אמר: 'מה אתה לא שייך לקהל הקדוש'?

כל הדברים המופלאים שבארצנו ובעירנו, מי עשה כל זאת? ריבונו של עולם. אנחנו רק שלוחיו הקטנים המשתדלים להיות נאמנים. ומה שמתגלגל מעל כתפינו הוא לאין ערוך יותר גדול ממה שאנחנו הקטנים יודעים לעשות. ואילו פינו מלא שירה כים, אין אנחנו מספיקים להודות לה' על כל מה שעשה ועושה לנו, מאז תחילת תחיית האומה הישראלית, שמופיעה תחנות תחנות, בדחיפת יד חזקה וזרוע נטויה אדירה של ריבונו של עולם.

תחנה ראשונה - הקץ המגולה של ארצנו, הנותנת פריה. ארצנו, שהייתה חורבן ושממה, סמל עולמי של אימפריה גדולה שהייתה פעם ורק נותרה ממנה שממה. תיירים היו מסתובבים בארץ ומדווחים - אני הולך שעות, ואינני פוגש נפש חיה! הארץ הזאת היא קבר של עם! והנה הקבר נפתח והארץ נבנתה. בתים וכרמים, שדות ותעשיה, ומדינה עשירה שאי אפשר לתאר. "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תישאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא".

התחנה השנייה - "ושב וקבצך". אמר לי חבר עם זקן לבן: כשסבא רבא רבא שלי נולד, היו בארץ 10,000 יהודים. וכשסבא רבא נולד - 30,000. וכשסבא נולד - 80,000 יהודים. וכשאבא שלי נולד - 200 אלף יהודים. וכשאני נולדתי - 600 אלף יהודים. וכשהבן שלי נולד - 2 מיליון יהודים. וכשהנכד שלי נולד - 6 מיליון יהודים. ואומרים שהמצב מתדרדר, לא! המצב לא מתדרדר, מכל כנפות הארץ יהודים שומעים קריאה, בואו! ובאים.

תחנה שלישית - הקמת המדינה. מי שדיבר על הקמת המדינה, חשבו שהוא מטורף. הרצל מספר ביומן שלו שהוא נפגש עם הברון הירש מפריז שהקים מושבות בדרום אמריקה ליהודים, אמר לו למה דרום אמריקה? למה לא ארץ ישראל? מדינה? אמר לו הברון הירש, ד"ר הרצל השיחה הסתיימה. הברון אדם עסוק, אין לו זמן לדבר עם מטורפים. הרצל כותב ביומן שלו, גם אני הייתי חושב שאני מטורף, אבל מי שיש לו תכנית הגיונית אע"פ שהיא רחבה מאוד קראו לזה פעם (זה הוא כותב בגרמנית) "אינספירציון" שהתרגום הוא רוח הקודש.

אמר הרצל אני אפגש עם הברון רוטשילד מוינה, שהוא עוד יותר עשיר, אבל הפעם אני לא אעשה טעות, אני אלך אליו עם הרב של וינה, וגם לרב של וינה לא אלך ככה, אלך עם חבר שלי, רופא או עיתונאי כמוני, וגם לחבר שלי לא אלך ככה, אלא אתן לו חוברת - מדינת היהודים. אחרי שבוע אומר לי חברי הרופא, החוברת הזאת היא פרי של הפרעה נפשית חמורה, אתה זקוק למנוחה דחופה ולטיפול פסיכיאטרי. שהחוברת הזאת לא תגיע לרב של וינה, אחרת הוא ידווח להורים שלך והם ידאגו. אין דבר, אומר הרצל, לא נעלבתי, כי לבעל המכולת ממול, שהוא יהודי פשוט, נתתי את החוברת, אחרי שבוע הוא אמר החוברת שלך? הוא בכה. אחרי שבועיים הוא ספר לי למה הוא בכה, 'החבר הכי טוב שלי השתגע'. אבל הנה, למרות הכול, את המדינה הזאת הקמנו.

תחנה רביעית - מלחמות ישראל. אמר לי חבר איך אתם אומרים שעכשיו אתחלתא דגאולה ויש מלחמות? ומה ההגדרה של אתחלתא דגאולה את זה הוא לא יודע. איפה כתוב אתחלתא דגאולה הוא גם לא יודע. אני אוהב אנשים כאלה, שמדברים על מה שלא יודעים. הראיתי לו מסכת מגילה דף יז: שמלחמות, זה גם אתחלתא דגאולה. למה מלחמות זה אתחלתא דגאולה? זה פשוט מאוד, כי היה נס שהכבשה החזיקה מעמד בגלות 2000 שנה בין 70 זאבים, אבל הזאבים נשכו אותה, כתשו אותה, קרעו את בשרה, שברו את העצמות שלה והיא עדיין בחיים. והנה, בזמן האחרון הכבשה קנתה רובה, וכשבאים הזאבים, הכבשה יורה, והיא יודעת לירות טוב מאוד, והזאבים אומרים, זה לא היה בתכנון!

מה אתה לא יודע שבצה"ל כל תכנון מועד לשינוי. והנה יש לנו צבא. פעם באמריקה, בבי"ס גבוה למלחמה היה קורס מיועד לקולונלים, אלופי משנה, בסוף עשו מסיבה בשביל ההורים, לתת להם כמה עוגיות וכו' וגנרל הרצה על התפתחות הנשק, אופן הניהול של מלחמת העולם השלישית והאסטרטגיה המתחייבת. "יש שאלות?", "כן" שאל אלוף משנה אחד "אנחנו נהיה שותפים במלחמת העולם השלישית?"

"I presume Yeh," - אני משער.

"סר ג'נרל, ונגד מי זה יהיה"?

China, I presume""- סין, אני משער.

"אבל זה 300 מיליארד פראי אדם, ואנחנו רק 300 מיליון אמריקאים"!

"הירגע ידידי הצעיר. מה שקובע בשדה הקרב בימינו, זה לא כמות הלוחמים, זה איכות הלוחמים. ראה במזרח התיכון, 60 שנות מלחמות של 6 מיליון יהודים נגד 360 מיליון ערבים, והיהודים מנצחים כל פעם"!

"כן סר ג'נרל, אבל איפה בארצות הברית ניקח כ"כ הרבה יהודים?" וכמובן, הוא טעה. זה לא 60 שנות מלחמה. במלחמה האחרונה אני השתתפתי, מלחמת יום הכיפורים לפני 40 שנה. מאז, אין מלחמות. 350 מיליון ערבים מסביב שרוצים רעתנו, מפחדים מ6 מיליון יהודים. והם צודקים שהם מפחדים. זה השלב הרביעי. בנין הארץ, קיבוץ גלויות, הקמת המדינה, מלחמות ישראל.

תחנה חמישית - חזרת האהבה והאחדות בעמ"י, עץ יהודה ועץ אפרים, עץ אחד. נכון דיברו פה שירושלים לא נתחלקה לשבטים – זו דעת ת"ק, ר' יהודה אומר - נתחלקה, ליהודה ובנימין, לא נורא, זה גם בני רחל וגם בני לאה. יש אומרים, שרחוב הגיא זה היה הגבול בין יהודה לבנימין. זה בסדר, יש לנו בנינים משני צדדי הרחוב, אז זה בסדר. יש הרבה עמים עם אוכלוסיות שונות, השקפות שונות, אבל אין עם שיש מרחק כ"כ גדול כמו אצלנו.

יש ימנים, שמאלנים, חרדים, ציונים, דתיים, חילונים, אשכנזים, ספרדים. אנחנו יודעים מה קורה בעמים אחרים עם בעיות כאלה, למשל, מלחמת האזרחים בארה"ב - 700 אלף הרוגים, המהפכה הצרפתית, סוריה - חצי מיליון, ופה אנחנו מסתדרים טוב למרבה הפלא. איך הפלא הזה נעשה? זה כידוע סוד הצ'ולנט. איך עושים יהודים מסכנים עניים מפולניה בשבת שצריך לאכול אוכל טעים? לוקחים איזה עצם יבשה מסל האשפה, שמים בסיר, תפוחי אדמה לגמרי מצ'וקמקים, בסיר, גזר חצי רקוב, בסיר. כל מיני אפונה יבשה, בסיר. מאכלים שלא רק שאי אפשר לאכול, אי אפשר להסתכל. סוגרים בסיר ונותנים לו להתבשל 12 שעות. ולמחרת טעמו כטעם גן עדן!

איך קרה הנס הזה? לא בזכות כל מאכל לחוד, אלא בגלל הספיגה ההדדית, מה שבכימיה קוראים "ספיגה אוסמוטית". כולם ספגו את הטעם של כולם. אותו דבר העם היושב בציון, יש כל מיני ציבורים דמיוניים, כמו שכותב הרב קוק במאמר מסע המחנות, וכל ציבור חושב שהוא כל האמת כל הצדק וכל היושר, וזה לא נכון. אף אחד מצד עצמו לא שווה. ריבונו של עולם לוקח את כולם, סוגר אותם בסיר הלחץ של מדינת ישראל, מבשל אותם ביחד, ויוצא עם כזה נפלא שאי אפשר לתאר, עם כזה אהוב. אנחנו מסכימים עם ה' שאומר: "הבוחר בעמו ישראל באהבה", "אוהב את עמו ישראל" לא צריך לשכנע אותנו. אנחנו אוהבים את עמ"י.

יש אנשים, מלאי תלונות: זה נבל, זה נבל, זה נבל, נו מה אתה רוצה? שיחלקו על הפסוק 'ואחריתו יהיה נבל'? באחרית, יהיו כל מיני אנשים עם תואר 'נבל', אומר האריז"ל, נבל, ראשי תיבות "נקבצו באו לך". הזהר כשאתה מדבר על הנבל הזה! הנבל הזה הוא התקבץ פה, והוא בנה כל שיבת ציון וכל בניין הארץ!

תחנה שישית - חזרת התורה. פעם לא הייתה פה תורה. הרב מרדכי פירון, הרב הראשי לצה"ל השני, מספר: עליתי לארץ בשנת ת"ש, אז היו 3 ישיבות בכל הארץ, ובכל ישיבה 20 תלמידים. הלכתי לישיבת מרכז הרב, היו שם 10 אברכים מסכנים שלא ידעו מה יעשו עם החיים שלהם ועוד 10 בחורים רווקים מסכנים. איזה בחורה תסכים להתחתן עם אחד כזה שזה הצפי שלו? שאלתי את הרב צבי יהודה: הרב, מה מיוחד בישיבה שלך? אמר לי: זו הישיבה של הכהן הגדול. אמרתי לו: זה ממש לא נראה ככה, אמר לי: זה לא נראה ככה, אבל רוחו נושבת בישיבה הזאת.

אח"כ מ20 תלמדים נהיו 80 ואח"כ 100, ומאות תלמידים מהישיבה הזאת. מישיבת מרכז הרב נולדו ישיבות ואולפנות ומדרשות וכל הארץ מלאה תורה! יש היום עשרות אלפים, מאות אלפים, של לומדי תורה. במדינת ישראל, המכונה 'מדינת הכופרים', יש 400,000 אנשים שלומדים תורה על חשבון המדינה. יש גם שלומדים תורה על חשבונם הפרטי, זה עוד יותר טוב, ב"ה הכל מלא תורה.

וכמובן התחנה שלנו - ירושלים. חזרנו לירושלים! זה לא קרה מיד, במלחמת השחרור לא הצלחנו הכול, ככה זה בחיים, אבל מה שלא הצלחנו לגבי ירושלים במלחמת השחרור, זה היה הכאב הכי צורב שיכול להיות, וכולם האשימו את כולם. אחרי מלחמת ששת הימים הפסיקו להאשים וחזרנו לירושלים. הייתי אז חייל, ואני זוכר שהייתי שומע מה צה"ל עושה, הייתי אז מוצב במחנה בתל נוף והטייסים היו מספרים מה הם עושים, והייתי אומר להם מה אתם עובדים עלי? אתם משטים בי? לא לא, באמת! הייתי שיכור! בחופש הראשון נסעתי לרבנו הרב צבי יהודה ושאלתי אותו במה זכינו? הוא ענה לי תכניס לך פעם אחת ולתמיד לראש, לא זכינו, אלא זה מתנה מריבונו של עולם.

הכול מתנה, בנין הארץ זה מתנה, שיבת ציון זה מתנה, מלחמות ישראל, ירושלים, הכל מתנות מה', אנחנו רק צריכים להיות פה כדי לקבל את המתנה. המתנה הזאת של ירושלים קיבלנו לפני 50 שנה. בן 50 לעצה. נכון, צריך עצות טובות לעם הזה. צריך עצות כלכליות, וגם עצות ביטחוניות, צבאיות, אבל בתוך הכול ומעל הכול, צריך עצות רוחניות. עצות טובות. בספר הזוהר כתוב שתרי"ג מצוות הן 'תרי"ג עטין', תרי"ג עצות של הקב"ה. 'השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה'. יועצים מירושלים. יוצאים יועצים גם מהישיבה שלנו, יוצאים הרבה יועצים, כל מיני תלמידים, תלמידים שעוסקים בתורה יומם ולילה, תלמידים שמלמדים, ותלמידים שעוסקים במלאכה.

אבל כולם יועצים טובים מתוך התורה שלמדו לשמה. כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ובין השאר נקרא יועץ. התלמידים של ישיבתנו באו ללמוד תורה לשמה, לא בשביל הכסף, כי לא היה, ואין, וכנראה לא יהיה, לא בשביל הכבוד, באו ללמוד לשנה כפשוטו. פעם באו הורים אמרו לי הבן שלנו מה יהיה אתו? יהיה מורה? לא מתאים, יהיה רב? לא מתאים, יהיה ר"מ? לא מתאים. אמרתי אז ילמד תורה לשמה. בסוף הוא נעשה גם מורה גם רב גם ר"מ.

לומדים לשמה, מאהבת ריבונו של עולם מאהבת התורה. היה לי רעיון מבריק בשנה הראשונה והשנייה אמרתי נכתוב תעודה לתלמיד שלמד פה, שנה שנתיים, שלוש. הדפסתי תעודות, אתם יודעים כמה באו לבקש את התעודה? 0. לא צריכים תעודה, מן השמים יש תעודה. וכל מי שלמד ולומד, לומד לשמה, מאהבת ה' ומאהבת התורה. "אם תפגשו את דודי תגידו לו שחולת אהבה אני".

אמנם בשנים הראשונות המצב הכלכלי בישיבה היה יותר קשה, אנשים ישנו במרתפים. פעם היו תקלות בחשמל ובמים, היו פותחים את הברז ומתחשמלים, עכשיו כבר לא. פעם תלמיד הזמין הורה שלו, אמר זה המיטה שלי, שכב, יצא נחש מן הקיר, אבל ההורה לא נבהל והרג את הנחש. זה עניין את התלמידים, שמו במקרר, בא אחד הר"מים פתח את המקרר ראה נחש כמעט קיבל התקף לב. תליתי פתק, אנא לא לשים נחשים במקרר.

עכשיו ב"ה יש מקררים, אין נחשים, ואף אחד לא מקבל קדחת המערות. ב"ה המצב הכלכלי יותר טוב, אבל כולם לומדים לשמה, וכל העוסק בתורה לשמה, נהנים ממנו עצה ותושייה בינה וגבורה. ב"ה האירוע הזה הוא לכבוד תלמידי הישיבה, בוגרי הישיבה שכולם למדו לשמה, וכל אחד כפי כוחו מוסיף עצה ותושייה בינה וגבורה בעבודתו עלי אדמות. אילו פינו מלא שירה כים, אין אנחנו מספיקים להודות לה' על כל הטובות שהוא עשה לנו. וכאמור גם בנין ירושלים.

קראתי פעם שכל ישיבה הקימה לעצמה סניף קטן מסביב להר הבית, מעין שמירת מקדש. פעם היו לויים שומרים, זה שמירת מקדש. אחרי מלחמת השחרור כל הישיבות האלה נהרסו, נעלמו. אנחנו חזרנו, ואנחנו עוסקים בשמירת המקדש. זה שמירת המקדש כיון שהתורה שאנו לומדים אינה בשבילנו, אלא היא בשבילנו, בשביל עמ"י, בשביל השראת השכינה בעולם, בשביל הופעת האור האלוקי בעולם ובעולמים. לומדים ומקיימים.

לפעמים עיתונאי שואל אותי: (יש להם שאלות מוזרות לעיתונאים האלה) בעטרת כהנים, (פעם קראו לישיבה עטרת כהנים) כולם כהנים? אמרתי לו בישיבת הכותל כולם כתלים?. אח"כ הוא שאל, כמה זמן צריך ללמוד בישיבה? אמרתי לו, תלוי, בשביל להיות מורה 5 שנים, רב 10 שנים, דיין 15 שנה, יהודי 20 שנה, בן אדם 25 שנה. צריך ללמוד כדי להיות בן אדם. "לעולם יהיה אדם". פעם אמר לי רב מאמריקה אני אוהב את הישיבה שלכם, אמרתי למה? הוא אמר לי זה ישיבה נורמלית. זה תואר מעניין בעולם שכולם לא נורמליים. אבל זה לא נכון, יש עוד הרבה ישיבות נורמליות. כולם. כל אחת נורמלית בצורה אחרת.

אנחנו מודים לריבונו של עולם שעזר לנו להקים את הישיבה הזאת ולחדש את היישוב היהודי בלב ירושלים. עוד ארוכה מאוד מאוד הדרך, עוד הרבה דברים יש לעשות, אבל ב"ה לישיבה יש שלוחים נאמנים בכל רוחב הארץ. ואנחנו נמשיך לבנות את ארצנו ולהיבנות בה בנפלאות ה' אלוקים על עמו ונחלתו.

• פורסם בשאילת שלמה 509

==

==