שיעורי הרב שלמה אבינר

התחברות

[הרב שלמה אבינר]

ידידי היקרים הפעילים, שהתגייסתם במסירות נפש נגד תוכנית ההתנתקות, חוללתם נס! נס למען ארץ ישראל ועוד נס - לא נס נגד הטבע אלא נס אנושי. נס בעד עם ישראל, נס ההתחברות.

התחברות - זו המילה! זו מילה יפה כל כך, נפלאה כל כך. התחברות בינינו, כל עמך בית ישראל. הגיע הזמן. תקופה ארוכה למדי היינו מרוחקים. למה לא נכנסנו עד כה איש לביתו של חברו כדי להתחבר? והנה כאשר באים להתחבר, מגלים פתאום שמאז ומתמיד אנו חברים. פתאום רואים שלשני אין קרניים, שהמשותף גדול לאין ערוך מהמפריד.

לא עוד התנתקות! לא התנתקות מארץ ישראל ובעיקר לא התנתקות של אדם מחברו.

היו אומרים: אנשי עיירות הפיתוח כעוסים על המתנחלים שכביכול סוחטים את תקציבם. כבר לא אומרים. התברר שהם אוהבים אותם יותר מכולם.

היו אומרים: המנגנון הפוליטי הנו רב עוצמה, ומה יוכל נגדו היהודי הקטן הבודד. כבר לא אומרים. התברר שהמנגנון הפוליטי הוא ביורוקרטיה ריקה בלי חיילים. כאשר היהודי הקטן, נוסע עם רכבו הפרטי, בזמנו הפרטי, מפסיד ימי עבודה ומדבר דברים מלב אל לב - הוא המשפיע, הוא הקובע.

היו אומרים: הטלוויזיה היא אימפריה. היא שולטת, היא קובעת, היא סוכנת שינויים. כבר לא אומרים. התברר שזו אימפריה מזוגגת,קרה ומרוחקת, ושהאדם הפשוט, העוקף מסכים ומסכות, הבא מבית לבית, מתוך תקשורת בין-אישית, אחד על אחד, מחולל פלאים.

היו אומרים: העם היושב בציון מיואש, עייף, ציני, קרייריסט. כבר לא אומרים. התברר שהלבבות פתוחים והדלתות פתוחות. "אפשר לדבר אתך? תן לי עשר דקות!", הוא פותח את הדלת לרווחה ואומר "קח שעה". לאחר שעה הוא פורץ בבכי: "בדרך כלל דופקים בדלתי או כדי לקחת כסף או כדי לתת לי כסף תמורת הצבעה. אחרי המון שנים סוף סוף בא מישהו שבאמת אוהב אותי. לא, לא השתגעתי, לא אשלח יהודים לגלות..."

היו אומרים: הכל פוליטיקה, הכל מפלגתיות, הכל קומבינות, הכל תככים. כבר לא אומרים. נוצר מגע ישיר בין אדם לאדם. ולא לזה ולא לזה יש קרניים. בן אדם, אל תפתח טלוויזיה, כי הזכוכית הקרה חוצצת ומונעת מגע ישיר. פתח את הדלת, ודבר עם בני אדם.

היו אומרים: מה שקובע זה הכסף, זה הארגון. כבר לא אומרים. מתברר שמה שקובע, זו האמת.

בזכותכם התחילה התחברות, ובה נמשיך כולנו בעזרת ד'.

הראשונים יהיו תלמידי הישיבות. פעם בשבוע יסעו שניים שניים לדפוק בדלתות, כדי להתחבר. לא כדי להחזיר בתשובה, לא כדי לשכנע, לא כדי לגייס כסף, לא כדי לגייס אנשים, אלא למטרה אחת: התחברות. כדי להכיר. כדי לומר: אנו בני אדם כמותכם. אמר רבנו הרב צבי יהודה: מקומו של תלמיד ישיבה הוא בישיבה, יחד עם זאת עליו להיות מחובר עם עם ישראל ולנסוע אליו מדי פעם. פעם בחודש, כל תלמיד ישיבה יקיים מצות התחברות.

גם מהיישובים ייסעו פעם בחודש להתחבר. אל תחששו, לא יטרקו בפניכם את הדלת.

ופעם בשנה תזמין משפחה אחת את חברתה ואחר כך יעשו ביקור גומלין. אבל יזמינו לא דומים אלא שונים: דתיים - חילוניים, ימנים - שמאלנים, ציונים - חרדים וכן הלאה. כי עם אחד אנחנו וזאת אנו מבקשים: התחברות.

איש על מחנהו ואיש על דגלו, אבל כולנו על מחננו הגדול וכולנו על דגלנו הגדול.