משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!
התגברות אהבת החינם בעם ישראל (מאמר)
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
עכשיו זה על אמת
בשורה טובה. כידוע נחרבנו בגלל שנאת חינם וניבנה בזכות אהבת חינם, וכיוון שבחסדי ד' עלינו אנחנו חוזרים ונבנים בארצנו, אין לך סימן גדול מזה שחזרה אלינו אהבת חינם. כמובן, יש עוד הרבה לתקן, אך לא נוכל להכחיש שבמידה רבה, חזרה האהבה. והוכחה לכך היא מה שקרה בחורבן הנורא של גוש קטיף וצפון השומרון. היתה שם אהבת חינם!
אמנם, יש אומרים מתוך צער נורא שבגלל אהבת חינם נחרב גוש קטיף וצפון השומרון. אך כל הנתונים האובייקטיביים שוללים זאת ואומרים: גם שנאה גדולה ביותר לא היתה מונעת את החורבן - אך דבר נוסף היה נחרב.
אך היצר של שנאת חינם אינו נח לעולם וכיוון שנכשל בנסיונו לעורר שנאת חינם באומה, הוא מנסה לעשות זאת במחננו פנימה, וזאת בעזרת המלאכה הידועה של חיפוש אשמים, וכמובן הוא מתלבש באצטלה של צדקות: הרי חייבים אנו לדעת בשלמי לנו הרעה הגדולה הזאת, למען לא תהיה צרה שנית. לכן הוא קורא בצדקנותו לחשבון נפש. אלא הוא מעלים מאתנו את הנקודה העיקרית, שחשבון נפש אדם עושה אצל עצמו ולא אצל אחרים, לכן אנו אומרים וידוי בגוף ראשון: אשמנו, ולא בגוף שני: אתם אשמתם, או בגוף שלישי: הם אשמו.
מייסד לו הסטרא אחרא סניף בכל פלג ופלג: "ועד למען חיפוש מומים אצל אחרים". כת הסרבנים אומרים: אשמים אתם כי לא סירבתם. כת 'פנים אל פנים' אומרים: קלקלתם את רוממות הרוח שרק היא היתה מצילה. כת המאמינים אומרת: אם תאמין בטוב יהיה טוב, ומפני שלא האמנתם ב'היה לא תהיה', לכן זה נהיה. כת החוסמים טוענת: לו הצטרפתם לחסימה, היינו משתקים את המדינה. לא נכון, משיבה כת הממלכתים - בגלל שפעלתם נגד החוק, הרסתם את הכל. ועוד כיתות ותת-כיתות. בל יישכחו המאשימים את מועצת יש"ע - שק אגרוף נוח וזול.
מעשה במרשל פוש FOCH)) שהוביל את כוחות צרפת לניצחון במלחמת העולם הראשונה. שאל אותו עיתונאי נחשי: מה אתה משיב לאלה שלא מייחסים לך את הניצחון? השיב: דבר אחד בטוח, לו היה כישלון היו מייחסים לי ללא פקפוק.
לו מציאת האשם היתה מקימה לתחיה את חבל קטיף וצפון השומרון ומונעת האת הרעות הבאות, גם אני הייתי ניגש למלאכה בקדחתנות. אבל המציאות היא הפוכה בתכלית. אם נתפורר לקמצים, נפסיד. אם נתאחד, ננצח.
ומעשה בחניבעל שליט קרטגו שפלש למדינת רומא, חיסל את צבאם וריסק אותו לרסיסים. אך הוא עשה אז טעות גורלית ולא עלה על עיר הבירה. שם שררה מבוכה נוראה, בבוא הבשורה האיומה על תבוסת הצבא. נשים התייפחו וצעקו: הנה חניבעל לפני השערים, HANNIBAL AD PORTAS. לו היה מופיע אז מפקד הקרטגים ברגע משבר זה, היה כובש את העיר בסערה. אבל הוא היסס כמה ימים.
בינתיים התאושש הסנט הרומי, אסר את הבכיות וההתקהלויות, וידע לשמור על אחדות העם. הסנט הקים חיל חדש, אסירים שולחו מבית הסוהר וצורפו לצבא, אלפי עבדים שוחררו והתגייסו גם הם, אפילו נערים בני שבע עשרה (שבו"שים) גויסו. הקונסול הפליביי שפיקד על כוחות רומי כשר צבא והיה לא מעט אחראי על התבוסה, התקבל בסנט בכבוד גדול ובהוקרה על אשר לא נתייאש מהצלת המולדת. אנא למד מהם!
בעצם למה עלינו להביא את לחמנו מרחוק. הנה קרובים לנו חסידי חב"ד, אשר יש ביניהם חילוקי דעות, אם הרבי האחרון היה משיח או לא, אם הוא עדיין חי או לא. הרי זו מחלוקת הנוגעת ביסוד היסודות ובכל זאת שוררת ביניהם אהבה ואחווה ושלום ורעות. לא תשמעו מילה רעה שאלו אומרים על אלו, אדרבה הם מאוחדים ביניהם, אהובים ואוהבים. אנא למד מהם!
אחרי מלחמת יום הכיפורים, אמרה ראש הממשלה דאז הגברת גולדה מאיר: "כולנו אשמים".
אני מעדיף לומר: "איש אינו אשם". או ליתר דיוק, ראש הממשלה אשם עם חבר מרעיו. עליו אנו אומרים: לא נשכח ולא נסלח. כמובן אם יעשו תשובה, יבקשו סליחה ויתקנו את כל החורבן הנורא, אז לפנים משורת הדין - אנו נסלח (עיין יומא כב ב, כג א). וגם נשים לב לכך שראש הממשלה היה נשען על חלק מן העם, גדול או קטן שהיה רחוק מן העניין ואדיש מאד לצערנו.
אבל בוודאי, זו איוולת לריב בינינו, ובכלל. אדרבא ידוע מדרש חז"ל: "דורו של אחאב עובדי עבודת כוכבים היו והיו יוצאין למלחמה ונוצחין. ולמה כן? שלא היה ביניהן דילטורין. אבל דורו של שאול כולן היו דילטורין, לפיכך היו נופלים במלחמה" (דברים רבה ה, י). "גדול השלום שאפילו ישראל עובדי עבודה זרה, ושלום ביניהם, אמר המקום: כביכול אני יכול לשלוט בהם" (בראשית רבה לח, ו).
והרי עבודה זרה חמורה מאד? אלא עבודה זרה עניינה פירוד ושנאה ומחלוקת. ואם עובדי עבודה זרה חיים בשלום, סימן שבאמת אינם עובדי עבודה זרה, אלא רק כלפי חוץ. מאידך אמונה בד' עניינה אחדות ושלום, ואם יש מאמינים השרויים במחלוקת ושנאה ולשון הרע, סימן שאינם באמת מאמינים. וכבר כתב מרן הרב קוק שהעבודה הזרה שבבית ראשון התגלתה בזמן בית שני בצורה של שנאת חינם (אורות עמ' קנט)
תמיד למדנו שצריך אהבה. אבל זה היה בספר, בשיעור. עכשיו זה על אמת. עכשיו זה מבחן אמת - אם יש אהבה בינינו ואהבה בכלל, נעמוד בו.