שיעורי הרב שלמה אבינר

השפעה סביבתית

[מ"ראשי יהודי"]

כאמור לעיל, הילד חלש ובולע כל מה שאומרים לו, ואם משדרים לו כל העת, ואפילו ברמז: "אתה לא שווה", הוא משתכנע שאינו שווה. מאוחר יותר, כאשר הוא מתבגר בשכלו, הוא מכריז: "כל זה אינו נכון! אני שווה!". אבל זה כבר מאוחר מדי. כבר צמח לו ראש עקום, והוא שבוי בדימוי העצמי שהוא אינו שווה כלום. יתר על כן, אם כל העת יאמרו לו: "אתה לא שווה", לבסוף הוא באמת לא יהיה שווה! שכן האדם מתנהג על-פי ציפיותיהם של האחרים. אם אומרים לילד: די, מספיק לבכות, אתה כל הזמן בוכה!", אז הוא כל הזמן יבכה, כי הרי שכנעתי אותו שהוא ילד בכיין. לעומת זאת, אם אומר לו: "אתה תצליח!" – הוא יצליח. אם הוא חושב, בטוח ומצפה שלא יצליח בבחינות – הוא לא יצליח! "כִּי פַחַד פָּחַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵנִי, וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי יָבֹא לִי" (איוב ג כה). אם אני פוחד שהדבר יקרה לי – הוא יקרה לי! אני מסבב לעצמי, באופן תת-הכרתי, שזה יבוא לי. אני ירא להיכשל בבחינות: "נו, שאכשל כבר ודי. רק אז ארגע". הילד גם מעניש את עצמו באופן תת-הכרתי. אם אנחנו אומרים: "אתה ילד רע. אתה לא שווה. אתה מאכזב!" – סימן שמגיע לו עונש, וכל זמן שהוא לא נענש, מקרקרת לו הבטן, הוא אינו יכול לעמוד במתח. אז הוא מעניש את עצמו – מחליק במדרגות וחוטף מכה – ובכך כיפר על חטאו. אלוּ מנגנונים תת-הכרתיים. הסבור שהוא לא יוצלח – אכן לא יצליח! והסמוך ובטוח שמגיע לו להיענש – יעניש את עצמו.

פורסם בשאילת שלמה 212