שיעורי הרב שלמה אבינר

והוא אלי וחי גואלי

שאלה: האם כל דבר ופרט קטן שקורה לאדם, מסודר על פי ההשגחה האלוהית, או שמא האדם נשלט על ידי חוקי הטבע בלי שריבונו של עולם יתערב בכל רגע ורגע?

תשובה: ודאי שאין מקריות אלא הכל הוא על פי ד', וזהו אחד מיסודי האמונה: השגחה פרטית. לא רק השגחה כללית כדברי אריסטו היווני, כפי שמביאו הרמב"ם ב"מורה נבוכים", אלא השגחה פרטית על כל אדם ואדם ועל כל אירוע ואירוע. שום דבר אינו נמסר למקרה. הכל מסודר על פי ריבונו של עולם, בין שאנו מבינים בין שאיננו מבינים.

עם כל הכלליות העצומה של ההנהגה האלוהית של "אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא, לעת נעשה בחפצו כל…." שולט על כל העולמים וכל הזמנים מעל העולם, לפני העולם ובתוך העולם - יחד עם זה "והוא אלי וחי גואלי וצור חבלי בעת צרה והוא נסי ומנוס לי… ד' לי ולא אירא". ריבונו של עולם דואג לכל פרט, כמו אבא נאמן ואמא נאמנת.

אלא שלפעמים אין זה נראה, ואיננו מבינים מה ד' עושה. לכן אם קורה דבר טוב, מברכים: "הטוב והמיטיב", ואם קורה דבר רע, מברך: "ברוך דיין האמת". כלומר, גם הדבר הנראה רע, בא מריבונו של עולם (ברכות נד א). אין כאן הפקרות, יש דין ויש דיין, אלא שהדיין דן דין קשה, לכן אנו מצדיקים את הדין: "הצור תמים פועלו כי כל דרכיו משפט, אל אמונה ואין עול, צדיק וישר הוא" (דברים לב ד).

לעתיד לבוא נבין מה שכתוב "והיה ד' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד" (זכריה יד ט). שואלים חז"ל: וכי עכשיו, אינו אחד? ומשיבים: "לא כעולם הזה העולם הבא. העולם הזה, על בשורות טובות אומר: ברוך הטוב והמיטיב, ועל בשורות רעות אומר: ברוך דיין האמת. לעולם הבא כולו הטוב והמיטיב" (פסחים נ א). אז יתברר שמה שנראה לנו רע, הינו באמת טוב.

על כל פנים, האדם אינו מופקר, אלא ריבונו של עולם דואג לו בכל דבר ודבר.

הפילוסופים מיאנו לקבל את זה, כפי שמעיר מרן הרב קוק: "הפילוסופיא היתה מעולם נוטה להכרתה של ההשגחה הכללית, והיא רחוקה ביסודה מנטיה אל ההכרה של ההשגחה הפרטית" (אורות הקודש ב תקמט).

וכן בהתחלת ספר הכוזרי: "מרומם הוא האלוה, לדעת הפילוסופים, מעל ידיעת הפרטים… אין האלוה מכיר אותך, ועל אחת כמה וכמה אינו יודע כוונתך ומעשיך, וכל שכן אינו שומע תפילתך ולא רואה תנועותיך" (כוזרי א א). סתם פילוסוף בספר הכוזרי, הוא אריסטו היווני, או ליתר דיוק אריסטו, דרך האספקלריה של הפילוסופים המוסלמים שתרגמו אותו לערבית והסבירו אותו, אבן רושד ואבן סינא.

הפילוסוף אומר: ד' אינו דואג לך, וכלל אינו מכיר אותך. מלך הכוזרי מספר שד' שלח לו חלום ביחס לעבודתו. הפילוסוף כופר בכך: ד' לא שלח לך חלום, אינך מעניין אותו, יש לו דברים הרבה יותר חשובים לעשות מאשר לטפל בך, במחשבותיך ובחלומותיך, זה יחשב לו להקטנה, לחירוף וגידוף.

ואנחנו אומרים: "בכל מקום שאתה מוצא גבורתו (הגירסה בסידור: גדולתו) של הקדוש ברוך הוא, אתה מוצא ענוותנותו. דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים. כתוב בתורה: 'כי ד' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים, האל הגדול הגיבור והנורא, אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד' (דברים י יז) וכתיב בתריה (כתוב אחר-כך) 'עושה משפט יתום ואלמנה, ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה' (שם יח). שנוי בנביאים, דכתיב: 'כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו, מרום וקדוש אשכון, ואת דכא ושפל רוח, להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים' (ישעיה נז טו). משולש בכתובים, דכתיב: "שירו לאלהים, זמרו שמו, סולו לרוכב בערבות, ביה שמו ועלזו לפניו' (תהילים סח ה) וכתבי בתריה: 'אבי יתומים ודיין אלמנות, אלהים במעון קדשו' (שם ו)" (מתפילות מוצ"ש ע"פ מגילה לא א).

נמצאת למד, שעם רוממותו על כל העולמים, ריבון העולמים הינו ענוותן ודואג לקטנים ולעלובים.

אין פרט קטן בחיי האדם שאינו מסודר על פי ההשגחה האלהית. איוב סבל ייסורים גדולים והוא הטיח דברים קשים כלפי מעלה, מכל מקום, הקדוש ברוך הוא חמל עליו, כי "אין אדם נתפס בשעת צערו" (בבא בתרא טז ב). הוא טען שהוא צדיק ושהקדוש ברוך הוא חלילה הפקיר אותו והתבלבל. "אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חינם" (איוב ט יז) "בסערה חירף … אמר לפניו: ריבונו של עולם, שמא רוח סערה עברה לפניך ונתחלף לך בין איוב לאויב" (בבא בתרא טז א). "ויען ד' את איוב מן הסערה" (איוב לח א), "…אמר לו: הרבה נימין (שערות) בראתי באדם, וכל נימא ונימא בראתי לה גומא בפני עצמה, שלא יהיו שתיים יונקות מגומא אחת, שאלמלי שתיים יונקות מגומא אחת, מחשיכות מאור עינו של אדם, בין גומא לגומא לא נתחלף לי, בין איוב לאויב נתחלף לי?!" (בבא בתרא טז א). לאדם יש מאות אלפי שערות, וריבונו של עולם דואג לכל שערה ושערה. "פעמים שאין העולם ומלואו מחזיקים כבוד אלהותו, פעמים שהוא מדבר עם האדם מבין שערות ראשו, הדא הוא דכתיב: ויען ד' את איוב מן השערה… מבין שערות ראשו" (בראשית רבה ד ב).

ומה בדבר בעלי חיים? ומה דעתו של רבינו הגדול הרמב"ם? - על זאת אי"ה בפעמים הבאות.