שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

השבת אבידה

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־04:46, 11 ביולי 2016 מאת Maale (שיחה | תרומות) (שו"ת וכן תעשה לכל אבידת אחיך)

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

שו"ת וכן תעשה לכל אבידת אחיך

- קובץ שו"תים בעניין השבת אבידה -

[מקורות ע"י הרב מרדכי ציון]


כשאין הבעלים מחפשים

ש: האם יש חובה להשיב אבידה גם כשאין הבעלים מחפשים אחריה?

ת: כן. מכיון שזאת אינה ראיה שהם התייאשו, אולי הם מתעצלים, מחכים שמישהו אחר ימצא, או שאינם יודעים היכן לחפש (וכן הגרי"ש אלישיב מובא בהשבת אבידה כהלכה כה).


אבידה מבוטחת

ש: האם קיימת חובת השבת אבידה אפילו אם היא מבוטחת בחברת ביטוח?

ת: כן. חובת החזרה אינה פוקעת בכך שיקבל פיצוי אם לא ימצא (שו"ת חלקת יעקב ב נ).


זמן המודעה

ש: לכמה זמן צריך לתלות מודעה על השבת אבידה?

ת: זמן סביר שכולם באיזור יראו, וכן זה תלוי בערכו של החפץ. (עי' שו"ת תשובות והנהגות ג תסד כתב תישאר שבוע. והגר"מ פיינשטיין כתב שכמה שיותר זמן טפי מעלי, אך אם הוסרה, כשסביר להניח שנראתה לכל, א"צ לשוב ולתלות. השבת אבידה כהלכה מו).


מחלקת אבידות של המשטרה

ש: מותר למסור אבידה למחלקת אבידות של המשטרה?

ת: כן. על פי רוב אין דרך אחרת, וחזקה שאכן הם שומרים על האבידה כדין, ומחזירים רק אחר בירור אמין (שו"ת שאילת שלמה ב שסט. וכן הגרי"ש אלישיב מובא בהשבת אבידה כהלכה מו).


מציאה באוטובוס ובמונית

ש: המוצא אבידה באוטובוס או במונית של חברת נסיעות, מותר למוסרה למחלקת האבידות של החברה?

ת: כן. כנ"ל. ואפילו אם אינם שומרים כדין על האבידה, ולא דורשים סימנים כדין, מכיוון שהעולים לאוטובוס ולמונית יודעים שכל חפץ שישכח שם ימסר למחלקת האבידות. אך לא למסור את האבידה לנהג מכיון שאין זה מקום המשתמר (שו"ת שאילת שלמה א תנז. ב שסט. השבת האבידה כהלכה מז).


בעל האבידה יבוא לקחת

ש: אחרי שהתברר למוצא מיהו בעל האבידה, האם המוצא חייב להביאה אל המאבד?

ת: לא, רק יודיע (החזו"א, הגר"מ פיינשטיין והגרי"ש אלישיב מובא בהשבת אבידה כהלכה מז).


מודעות במקומות ציבוריים

ש: האם מותר בבית-כנסת, מקואות ושאר מקומות ציבוריים, לתלות מודעה במקום הבולט לעין, שכל המשאיר חפציו במקום זה, עושה כן על דעת כך שאם החפץ יישאר שם למשך זמן מסוים, יהיו רשאים הגבאים לנהוג בו כרצונם?

ת: כן, ואין לחשוש שמא לא ראו כולם את המודעה (שו"ת אגרות משה ח"מ ב מה. שו"ת שאילת שלמה ג תלז. ד שיח).


תליית מודעות על רכוש ציבורי

ש: מותר להדביק מודעות על אבידות על תא טלפון ציבורי, הרי "ניחא ליה לאיניש דליעבד מצוה בממוניה"?

ת: בין שתאי הטלפון שייכים לחברה פרטית בין שהם רכוש ציבורי, ודאי שאסור להדביק שם מודעות. אמנם זה ניתן לשימוש הצבור, אך רק לשימוש מוגדר ולא לכל שימוש. אם כולם יתלו פתקים על תאי הטלפון, הם ישחיתו את הנוי שלו, וגם כל אחד בפני עצמו משחית קצת

באשר לכלל ההלכתי, ש"נוח לו לאדם שתיעשה מצוה בממונו", זהו כלל בענייני ממונות, שנובע מכך שלמרות שאסור להשתמש ברכוש אדם אחר ללא רשותו, מכיון שאנו אומדים את דעתו שאם היו שואלים אותו היה מסכים, שהרי דרכם של בני-אדם להסכים - מותר. ודאי שגם אנשים חילוניים מכירים בערך המוסרי של החזרת אבידה, ובכל זאת לא ברור שיסכימו שיתלו פתקים על התא טלפון. כך גם אנשים דתיים, שמכירים בערכן של מצוות, לא תמיד מסכימים שיעשו מצוות בדברים השייכים להם. עיין ערוך השולחן או"ח יד א (שו"ת שאילת שלמה ב שצג).


מציאה ע"י ילד

ש: אם ילד מוצא אבידה, מי חייב להשיבה?

ת: חז"ל תיקנו שהאב זוכה במציאת ילדו, וע"כ אם מצא מציאה שחייבים להכריז עליה, חיוב ההכרזה חל על האב (וכן הגרי"ש אלישיב מובא בהשבת אבידה כהלכה צד-צה).


ביטול תורה והשבת אבידה

ש: המוצא אבידה חייב להשיבה גם על חשבון לימוד תורה?

ת: כן, מכיון שתכלית הלימוד הוא קיום המצוות (הגר"מ פיינשטיין והגרי"ש אלישיב. השבת אבידה כהלכה קא).


העוסק במצוה

ש: העוסק בהשבת אבידה חייב בקריאת שמע ותפילה?

ת: העוסק במצוה פטור מן המצוה (שו"ת אגרות משה או"ח ה לז אות ז), אבל באופן מעשי השבת האבידה יכולה להדחות זמן מה.


שהחיינו

ש: המוצא אבידה שיכול לזכות בה ע"פ הדין, יברך עליה שהחיינו?

ת: כן, אם הוא שמח (עי' שו"ע או"ח רכב ד. מ"ב סק"ו. שעה"צ אות ו).


מציאה בשבת

ש: המוצא בשבת אבידה, האם יש לקחת ולהכריז?

ת: כן, בתנאי שאינה מוקצה, יש עירוב ויש בה סימן (שו"ע או"ח שו יב. מ"ב ס"ק מח).


מציאה בפח אשפה

ש: המוצא חפץ בפח אשפה או בסמוך לו, יכול לקחת לעצמו?

ת: אם ניכר שהבעלים זרקוהו בכוונה (עי' שו"ע ורמ"א ח"מ רס יא. סמ"ע ס"ק נד. ש"ך ס"ק לז).


מעטפה מבויילת

ש: המקבל מכתב, ובו מעטפה מבויילת למשלוח חוזר, אם אינו רוצה לשלוח חזרה, יכול להשתמש בה לצרכיו?

ת: לא. זה יועד רק לזה (וכן הג"ר ניסים קרליץ מובא בהשבת אבידה כהלכה יב ה).


כסף בטלפון ציבורי

ש: המוצא כסף בטלפון ציבורי, מכונה למכירת משקאות וכדומה, חייב להחזיר?

ת: לא, הבעלים התייאשו (עי' רמ"א ח"מ רסח ג. השבת אבידה כהלכה יב ז).


כסף על הרצפה בסופרמרקט

ש: מצאתי כסף על הרצפה בסופרמרקט. מה לעשות איתו?

ת: זה שלך מכיון שאי אפשר למצוא את הבעלים. ויש מחמירים לתת לצדקה (ש"ך ח"מ רס ס"ק יח).


בול לא מוחתם

ש: האם מותר להשתמש בבול שהגיע לא מוחתם?

ת: ודאי לא. יש מצוות החזרת אבידה, וכן משום מדין דינא דלמכותא דינא, שהשירות שמקבל הוא תמורת תשלום. (וכ"כ בשו"ת משנה הלכות ו רפח. והוסיף הג"ר מנשה קליין על מה שמסופר על החפץ חיים שפעם שלח מכתב ע"י שליח ופרע בול כדי שלא לגרום הפסד לממשלה, על אף שאין שום סברא שיצטרך לשלם, כי לא צותה שכל מי ששולח מכתב לחבירו ישלם להם בול, אלא צריך לשלם כמשתמש בשירות הדואר. והחפץ חיים ברוב קדושתו רצה הצדיק להחמיר כדי לקדש את השם).


צי'ק שלא פדו

ש: נתתי צ'ק ולא פדו אותי. מה לעשות?

ת: להזכיר להם, מדין החזרת אבידה (השבת אבידה יב ב).


שניים אוחזים במטבע אחד

ש: ראיתי מטבע זרוק והלכתי לקחתו ואז חברי שם לב, דחף אותי ולקח. של מי המטבע?

ת: שלו. מכיון שראייה לא קונה. בבא מציעא (קיח א). אך הוא עבר על ואהבת לרעך כמוך (רמב"ם דעות ו ג).


סגולה למציאת אבידה

ש: שמעתי שיש סגולה בדוקה למצוא אבידה. והוא לתת צדקה ולומר שלש פעמים: "אמר רבי בנימין, הכל בחזקת סומין, עד שהקדוש ברוך הוא מאיר את עיניהם. מן הכא, ויפקח אלוקים את עיניה ותרא באר מים, ותלך ותמלא את החמת. אלהא דמאיר ענני, אלהא דמאיר ענני, אלהא דמאיר ענני. בזכות הצדקה שאני נודב לעילוי נשמת רבי מאיר בעל הנס, זכותו יגן עלינו, למצוא את האבידה שאיבדתי". ושהמקור במדרש רבה.

ת: בבראשית רבה (נג יט), כתובה רק ההתחלה בלי אלהא דמאיר, ובודאי שאדם צריך סייעתא דשמיא לראות דברים, אבל לא כתוב שאמירת הפסוק היא עצמה משיבה את האבידה, ואדרבה שימוש באמירת פסוק לפתור בעיותנו יש בו בעיה של לוחש על המכה (רמב"ם עבודה זרה יא יב. ועי' ספר טעמי המנהגים תקסד בהערה).


דיווח על נזק

ש: ראיתי משאית ששברה תמרור וברחה. רשמתי מספרה. האם לדווח לעירייה?

ת: כן. החזרת אבידה (ספר המצוות לרמב"ם ל"ת רצז. עי' השבת אבידה כהלכה פרק יג).


שימוש אבדה

ש: האם אני יכול להשתמש באבידה עד שאחזיר?

ת: רק ברשות הבעלים (שו"ת שאילת שלמה ד שיח). אך אם באבדה יש סימנים, והיה פרסום בצורה ובזמן סבירים ואין סיכוי שיבואו לדורשה – מותר להשתמש בה. אך יש לרשום בפנקס את תיאור האבדה ולשום את מחירה. ואם וכאשר יבואו לדורשה, ייתן לבעליה את ערכה (שו"ת שאילת שלמה ב שסט, שע).


שתי פחיות

ש: הכנסתי כסף למכונה ויצאו לי שתי פחיות?

ת: הן שלך. כי עתה השניה הפקר וכן אם חזר הכסף (עי' השבת אבידה כהלכה יב ז).


דואר טעות

ש: שמו בתיבת דואר שלי דואר שאינו מיועד לי. אני יכול להחזירו לדואר, או אני חייב לחפש את הנמען מדין החזרת אבידה?

ת: אתה חייב לחפש רק אם זה לא קשה, שהרי מחזיר אבידה רשאי לגבות תשלום של טרחתו (עי' השבת אבידה כהלכה יב ד).


עגלות סופר

ש: האם כשרואים עגלת סופר שמסומן לאיזה סופר היא שייכת, אך היא רחוקה ממנו כי מישהו כנראה לקח איתו, צריך להחזירה?

ת: אם לא קשה, כי מן הדין מותר לדרוש תשלום על הזמן (עי' השבת אבידה כהלכה יב ז).


ספר לא צנוע

ש: האם להחזיר ספר לא צנוע שמצאתי?

ת: לא. אין זה חסד (השבת אבידה כהלכה יב יג).


אבדות גוי

ש: אני בחו"ל ומצאתי אבדת גוי, האם נכון שאסור להחזיר?

ת: צריך להחזיר מצד קדוש השם (שו"ע חו"מ רסו א. שו"ת שאילת שלמה א תסח אות 2. ג תלח. מובא בס' שרי מאה ח"ב עמ' 5-4 שסיפר ישיש אחד: פעם אחת זקוקה היתה קהילה לשליח ציבור בבית כנסת שלה. הציע רבי שבתי בעל הש"ך למנות את רבה משה רבקה'ס בעל 'באר הגולה' לש"ץ, מכיוון שהיה מפורסם בחסידות ושעתו היתה דחוקה לו. ואולם גבאי בית הכנסת סירבו להצעה זו, באמרם כי רבי משה אין קולו ערב. נענה רבי שבתי ואמר להם: לפי חכמינו (תענית טז, א): "אין מורידין לפני התיבה אלא אדם מטופל [בילדים] ואין לו [במה להתפרנס] וביתו ריקם ופרקו נאה ושפל ברך ומרוצה לעם [נוח לבריות] ויש לו נעימה וקולו ערב ובקי לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במדרש, בהלכות, ובאגדות ובקי בכל הברכות כולן", והנה רבי משה – סיים הש"ך את דבריו – יש בו כל המעלות והמידות האלה שמנו חכמים בשליח ציבור העובר לפני התיבה. תאמרו: חסר הוא רק מעלה אחת: אין קולו ערב. אבל במטותא מכם, גבאי בית הכנסת, אמרו נא: היכן מצאתם שליח ציבור, שתהיינה בו כל המעלות כולן? והישיש הנכבד מסיים את שיחתו: חסידותו של רבי משה ניכרת גם מתוך דבריו. גם הוא אנוס היה לברוח מפני חמת המציק [גזרות תח-תט של חמלניצקי]. ביתו היה למשיסה ורכושו לבוזזים, כמו שהוא עצמו מספר [בהקדמתו לבאר הגולה]: "במקלי בימיני יצאתי, וכיס תפילין אחזתי, ובשמאלי ספר זכרונות תפסתי... את ביתי מלא כל טוב עזבתי ונטשתי את נחלתי, וביותר אוצר כלי חמדה בית מלא ספרים, הן מירושת אבא מארי ז"ל, הן מאשר זכני ד' לקנות – והתהלכתי באשר התהלכנו ותבקע הארץ לקול המית הבוכים, וגם עיני נגרה ולא תדמע כמים הנשפכים, ובאו לקצה מדינת זאמוט סמוך לגבול פרייסין, וגם שם לא שקטנו, עורינו מעלינו הפשיטו"... ובכל זאת, הוא אשר ראה עוני בשבט עברתו ואחרי כל המכות שהוכה בידי עכו"ם, פורעי פרעות בישראל, מדי דברו בספרו 'באר הגולה' לחושן משפט [שמח, א] בדבר טעות גוי ואבידתו, כותב הוא כדברים האלה: "אם החזיר האבידה לעכו"ם לקדש את השם כדי שיפארו את ישראל וידעו שהם בעלי אמונה הרי זה משובח, וכן הדין בהחזרת הטעות שטעה העכו"ם מעצמו. ואני כותב זאת לדורות, שראיתי רבים גדלו והעשירו מן טעות שהטעו לעכו"ם, ולא הצליחו וירדו נכסיהם לטמיון ולא הניחו אחריהם ברכה, ורבים אשר קדשו ד' והחזירו טעות העכו"ם גדלו והעשירו והצליחו והניחו יתרם לעולליהם". ועיין עוד תורה תמימה - ויקרא כה יד אות פג).


טלפון אבוד

ש: מצאתי טלפון סלולרי ואני רוצה להחזירו לבעליו. האם מותר לטלפן אליו מן המכשיר או שזה גזל?

ת: מותר, עלויות החזרה הן על חשבון המאבד (השבת אבידה פרק י הערה ד).


סיגריות

ש: מצאתי סיגריות של חבר. להחזיר לו או להשמיד?

ת: להחזיר, אמנם אסור לעשן, אבל זה ענינו. (עישון הוא מידה רעה. רמב"ם דעות ד. אין איסור בכל סגריה אלא בהצטברות).


שהחיינו

ש: המוצא אבידה וע"פ דין מותר לזכות בה, יברך שהחיינו?

ת: כן, אם הוא שמח (עי' שו"ע או"ח רכב ד. מ"ב סק"ו. שעה"צ אות ו).


  • פורסם בשאילת שלמה 258