שיעורי הרב שלמה אבינר

הר הבית בידינו

[הרב שלמה אבינר]

שאלה: האם לעלות להר הבית או לא? אם לא נעלה, כיצד נשיג אותו? הרי מצווה לכבוש! במלחמת העצמאות כבשנו את המדינה, לכאורה כך יש לנהוג כלפי הר הבית; אך לא די בצבא אלא צריך גם נוכחות. הרי גם מדינת ישראל אינה רק צבא אלא גם עלייה והתיישבות. אולי כך יש לנהוג כלפי הר הבית: עלייה, בית כנסת, ישיבה – כמובן בדברים המתאימים לקדושה הנוראה של המקום.

תשובה: לא. לא כל הדברים שווים! ארץ ישראל - כיבוש, עלייה, התיישבות. הר הבית - השראת השכינה. כאשר השכינה תשרה בנו נגיע להר הבית. "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה ח). לא כתוב ושכנתי בתוכו אלא בתוכם. אם אין ד' שוכן בתוכנו במדרגה הראויה, אין בית מקדש. והוא הדין בהר הבית, הרי אין זה סתם הר, אלא ההר של הבית. אין להר הזה עניין אלא בשביל הבית. זה ההר שעליו מקימים את הבית. אין זה הר להקמת בית כנסת או בית מדרש, ישיבה או תפילה. אין עניין להיכנס להר הזה אם אין זה כדי לעבוד את ד' בבית המקדש, מה שמכונה "ביאה ריקנית". אם אין בית, אין הר.

לבית נחזור מתוך השראת השכינה. כך להר נחזור רק מתוך השראת השכינה.

שמא תאמרו: זה בדיוק מה שטענו החרדים ביחס לארץ ישראל: נקיים תורה ומצוות, נחזור בתשובה ומתוך כך ד' יביאנו לארצנו; אין לעלות, אין לכבוש, אין להקים התיישבות.

תשובה: אכן לגבי ארץ ישראל, לא די להתפלל ולקיים מצוות, יש צורך לכבוש. אך לגבי הר הבית, זה שונה. לא חייבים כל העניינים להיות זהים. לעתים יש ביהדות הבחנות. שבת אינו יום טוב, וראש חודש אינו חנוכה. הר הבית אינו דין רגיל של ארץ ישראל. ארץ ישראל – עלייה, התיישבות, כיבוש. ההר והבית - שכינה. הרמב"ם פוסק שלארץ ישראל זכינו בכיבוש בזמן יהושע ובמתן רשות בזמן עזרא. אבל למקום המקדש לא זכינו על ידי כיבוש או מתן רשות אלא בגלל השראת השכינה (הלכות בית הבחירה ו טז). לשם נגיע מתוך השראת שכינה בתוכנו. כל מצוה, כל מעשה טוב, מקרבים אותנו להר ולבית.

לאחר מלחמת ששת הימים, ישיבת עטרת כהנים חידשה את הלימודים בירושלים בין החומות, ונהגה בסיבוב שערים מסביב להר הבית, בבחינת "סובו ציון והקיפוה", לפני כעשרים שנה. בכל שער נעצרנו ולמדנו. מה שייך ללמוד? לכאורה "מסכת מידות", המסכת של בניין בית המקדש.

אבל קבענו ללמוד "מידות" טובות וספר חפץ חיים. הדברים קשורים. בזכות מידות טובות, נגיע למסכת מידות של בית המקדש.

יחזקאל הנביא מתאר לנו את צורת בית המקדש העתידי, אך אינו מצווה עלינו לאסוף חומרים ולהכין תוכניות, אלא אומר: "הגד את בית ישראל, את הבית ויכלמו מעוונותיהם" (יחזקאל מג י) וחיזרו בתשובה (ועיין נפש החיים שער א פרק ד הגהה).

המפתח הוא התשובה ולא בכך שניכנס טרם זמן. אין מתחתנים בפגישה הראשונה, יש לבנות קשר תחילה. "ביום חתונתו וביום שמחת לבו (שיר השירים ג יא) זה בית המקדש (מדרש). מידות טובות קודמות.

שמא תאמרו: בינתיים, הגויים אינם מחכים, אלא נמצאים בהר. – זו באמת שערוריה שאין כמותה, שחייבים הנכנסים מיתה בידי שמים. זהו חטא נורא ואיום. נקווה שיחזרו בתשובה. אכן בינתיים יש מצב קשה שגויים מחללים את מקום המקדש. אך הפיתרון אינו שאנו ניכנס. וכי משום שהם מחללים אנו נחלל?! הנרפא חילול בעזרת חילול?! לא זו הדרך! הר הבית הוא בבת עינינו. אם לאדם יש גוף זר בעין, אין מוציאים אותו בעזרת צבת, אלא על-ידי בכי.

יש לעמוד מרחוק, לסבב סיבובים, לבכות, להתגעגע, להשתוקק ולחזור בתשובה. טענה חרדית?! – כבר ענינו שאין לדמות דבר לדבר, כפי שהסביר מרן הרב קוק בתשובתו הגדולה על איסור הכניסה להר הבית (משפט כהן צו). וכן הוא הסביר בפני ועדת החקירה של הבריטים שארץ ישראל מתחלקת לשני חלקים: עד הכותל ומהכותל והלאה. עד הכותל אנו פועלים ביוזמה ובגבורה, מעבר לכותל אנו מצפים לנס. והרי אין סומכים על הנס? – אלא שם זה יוצא מן הכלל. בית המקדש הוא עניין שמימי, היורד מן השמים (רש"י ותוס' על סוכה מא א ["יגלה ויבא"] וכן רש"י ראש השנה ל א). גם הר הבית הוא מקום נסי, שבו היו נסים תמידיים (אבות ה ז).

לעתים יש תמהים: למה הקדוש ברוך הוא אינו עושה לנו נס, למה הוא מטיל את העבודה עלינו? התשובה: ריבונו של עולם עושה נסים על ידינו ומתוכנו! - אבל אנו רוצים נס גלוי ממש! – ותשובה: זה הר הבית ובית המקדש, הפנים-פנימי יהיה נסי.

ומה שבינתיים גויים מחללים את המקום הקדוש, בכך הם חורצים את גורלם לרעה, אך אנחנו לא נעשה כן.

פעם נכנס להר הבית יהודי חשוב בעל זכויות עצומות בבניין הארץ. הוא השתמש באפיריון נישא על ידי גויים בחושבו לתומו שזו דרך מותרת וחכמי ישראל החרימוהו בכל תוקף. אבל כיוון שהתברר שזה היה בשוגג, סלחו לו . מרן הרב קוק כותב: "פגימה אחת בקדושת מקום בית חיינו, עולה לנו על כל מיליונים של ישובים מעשיים" (אגרות הראיה ב רפה). פגיעה קטנה בהר הבית דוחה זכות הקמת מיליון ישובים בארץ ישראל.

יש להכניס לתוך ראשנו: הר הבית הוא עולם אחר, פלנטה אחרת. לא הכל אותו דבר! יש להרבות בקדושה ובטהרה וללכת סביב מתוך חרדת קודש.

מרן הרב קוק מזכיר ביחס להר הבית את סוד "הריחוק המחבר", בדומה לשם ד' (משפט כהן עמ' רג), שאמירתו התכופה כדבר זול, לא היא המקרבת אל ד' (מורה נבוכים ג מז).

ההר הזה שלנו. הוא המקום הכי קדוש בעולם, השייך אך ורק לנו, ולא לאחרים, וגם יחזור אלינו. בימינו מתקיים לעינינו מה שכתוב בספר הזוהר (סוף פרשת וארא), שאחרי שהארץ הזאת תהיה באופן זמני בידי בני ישמעאל היא תוחזר אלינו, ועתה היא חוזרת אלינו, וגם הר הבית יחזור אלינו לגמרי. איננו מחשיבים את אותם זרים זמניים, איננו מתחשבים בהם, איננו מתרגשים מהם ואיננו מתגרים בהם, אלא אנו באים לעזרת ד' בגיבורים, לחזור אל ההר שלנו, בכך שאנו מקיימים "סובו ציון והקיפוה", ועומדים מרחוק מתוך חרדת קודש.

ככל שנתמלא טהרה וקדושה, עדינות ומידות טובות, השכינה תשרה בתוכנו ונחזור אל ההר שלנו. "הר הבית בידינו", כלומר בידינו לחזור אליו מתוך תוספת מידות טובות ויראת שמים. במהרה בימינו.