שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

הרצל - שליח אלוקי?

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

הרצל - שליח אלוקי?

[הרב שלמה אבינר]


שאלה: כיצד אפשר לומר שהרצל היה שליח אלהי לתחיית האומה, הרי היה חילוני? וגרוע מכך, כל בניו התנצרו. הוא עצמו תכנן להתנצר והקים תכנית שכולם יתנצרו על ידי האפיפיור?


תשובה: אין זו אמת שכל בניו התנצרו. נכון שסיפור חייו האישי הוא טרגדיה גדולה. בתו הבכורה מתה ממנת יתר של סם. בנו השתגע ואכן התנצר, ואחר כך חזר לבית הכנסת, אך הוא לא היה אדם אחראי למעשיו. בתו הצעירה נספתה במחנה השמדה, ובנה שנולד לה התאבד בגיל עשרים וחמש, אך כמובן אין להאשים אבות על בנים. הרצל עצמו מת ממחלת לב, כלומר ממסירות נפש. רופא לב הזהירו: אם תמשיך כך, אז הזמן חברה-קדישא, אך הוא מסר את נפשו.

הרצל מעולם לא תכנן להתנצר. הוא מתאר ביומנו תקופות קשות של תהיה ומשבר, עקב כאבו הנורא בדבר הבעיה היהודית. בכנותו האופיינית לו הוא כבר כותב בעמוד הראשון: יש אולי רגעים שהייתי שמח לברוח אל הנצרות או לכל מקום אחר. אך הוא מוסיף מיד: אבל אלו היו רק דחפים מעורפלים הנובעים מחולשת נעורים. אני יכול להבטיח שמעולם לא חשבתי לא על התנצרות ולא על שינוי שמי. בנקודה אחרונה זו, אני יכול להעיד על עובדה מדויקת. בראשית דרכי כסופר, הבאתי כתב יד לעיתון והעורך הציע לי לבחור שם ספרותי עם צליל לא כל כך יהודי. דחיתי זאת בכל תוקף והודעתי על נחישותי להמשיך בשם אבי, גם אם בגלל זה יסרבו להדפיס את דברי (יומן תרנה), ב"ה, גם במ"ט שערי טומאת מצרים, בני ישראל לא שינו את שמם.

בתקופה זו, הרצל מוטרד עד מוות מסכנת האנטישמיות, ומאוחר יותר, במצוקה נוראה מפחד שואה - נתן דרור לדמיונו למציאת פתרונות כיצד לבטל את האנטישמיות, כל אחד יותר פנטסטי מהשני.

בין השאר, בשנת תרנ"ג הוא השתעשע ברעיון לגשת לאפיפיור ולשכנעו לעמוד בראש המאבק נגד האנטישמיות, ובתמורה, לתת לו התנצרות קבוצתית של יהודי וינה. כמובן, את עצמו לא כלל בזאת ולא את כל היהודים הנאמנים לאמונת אבותיהם, "אני, אשאר יהודי". אלא את הצעירים, יש להפוך לנוצרים טובים, טרם יתנצרו בגיל מבוגר מתוך פחד וחולשה ובהסתר. הטכס יתקיים לאור השמש, מתוך כבוד, לעיני כל. וכסופר דרמטי טוב, הוא מתאר אותו בכל פרטיו.

אולם חייבים לדעת שהרצל מעולם לא ניגש לביצוע מעשי, ולולא יומנו, לא היינו יודעים כלל על מחשבותיו אלו. אלא שהרצל, מתוך יושרו המוסרי, ראה צורך לא להסתיר רעיון מטורף זה שהוא מזכיר בכמה שורות בראשית יומנו (עיין ספרו החדש של חוקר הרצל, ד"ר יצחק וייס, שיתורגם בקרוב לעברית).

אין זה מן היושר לשפוט אדם, מתוך אלפי דברים, על פי פסקה אחת מנותקת מן ההקשר שכתב בראשית דרכו, בהיותו תינוק שנשבה מבולבל, ולתפוס אותו על צערו הנורא על סבל האומה הישראלית (עיין בבא מציעא נח).

יתר על כן, אסור להזכיר לאדם את משוגותיו הראשונות אשר חזר מהן, שהרי לכל אורך חייו איננו מוצאים אפילו רמז דק ביותר לאיזו תכנית או מחשבה בכיוון נוצרי, וזה איסור תורה של אונאה (שם), גם אם הוא בעצמו סיפר על כך בענוותנותו.

אך כל זה אינו נוגע לעצם שאלת השליחות, כי מי יאמר לריבונו של עולם את מי יבחר לשליח. ד' יתברך יכול לעשות שליחותו הן על ידי יהודי, הן על ידי גוי, הן על ידי יהודי צדיק והן על ידי יהודי רשע.

הרי ריבונו של עולם עשה גאולה לעם ישראל דרך כורש, מלך אלילי, שבסוף התקלקל והחמיץ (ראש השנה ג ב, ד א), ועליו נאמר "כה אמר ד' למשיחו לכורש" (ישעיה מה א), וכמובן הוא לא היה המשיח, אך היה בו ניצוץ משיחי "אור משיח התנוצץ במסתרים" (מאמרי הראיה 171 ועיין שם 250, 251, 304, 308).

כך גם אצל הרצל "מרים דגל תחיית האומה" (אגרות הראיה אגרת רצד), אשר "ברוחו הרים את דגל הלאום" (שם רצו), היה ניצוץ משיחי (המספד בירושלים, מאמרי הראיה 94 - 99).

אל לנו לקבוע עבור ריבונו של עולם כיצד יושיע את בניו, בדברים שלא נדע איך יהיו עד שיהיו (רמב"ם מלכים יב ב), ולהחליט מראש איך ייראה הגואל (עיין הנצי"ב, העמק דבר שמות ד א, קובץ שיבת ציון 81), אלא נשמח ונודה לד' על כל הטוב אשר גמלנו.