שיעורי הרב שלמה אבינר

הרצל: שליח אלוקי

[שיחה בישיבה בארוחת צהריים]

כ' תמוז עלייה למרומים של הרצל, מרים דגל התחיה הלאומית.

הרמב"ן בהוספותיו לספר המצוות של הרמב"ם (מצות עשה ד') מחלק את מצוות ישוב ארץ ישראל לשלושה חלקים. לשלושה מדרגות שונות הקיימות בציונות:

1. מצווה לגור בארץ ישראל. יהודי צריך לגור בארץ ישראל ולא בפריז או בבפולו. זה מה שנקרא "ישיבת ארץ ישראל”, וכן פוסקים הרבה רבנים חרדים שצריך לגור בארץ (הג"ר יוסף חיים זוננפלד בהאיש על החומה' ח"ב עמ' 149. חזו"א בקובץ אגרות ח"א אגרת קעה. הגר"ע יוסף ב'מצות יישוב א"י בזמן הזה', תורה שבעל פה יא - תשכ"ט ומובא ב'משא עובדיה' עמ' שמג-שנט. הגרי"ש אלישיב בהליכות והנהגות – בין המצרים עמ' 6. הגר"ח קניבסקי בקובץ תורני הלכתי 'אליבא דהלכתא' במדור 'שיח הלכה' ועוד).

2. מצווה להתיישב ולבנות את הארץ. צריך לבנות בארץ כבישים, בתים, לנטוע שדות וכרמים וכו'. בלשון הרמב"ן: "שלא נעזבה לשממה". זה מה שנקרא "ישוב ארץ ישראל”. ישנם חרדים רבים, כמו תלמידי הבעל שם טוב, שבאו לגור בארץ ולא אמרו שיש מצוה להקים ישובים ולנטוע כרמים. לעומתם, החזון איש תמך מאוד בבניין הארץ, ולכן תמך בקיבוצים של אגודת ישראל (פא"י – פועלי אגודת ישראל).

3. מצוה לכבוש את הארץ ואיסור לעזוב אותה לשלטון עם אחר. בלשון הרמב"ן: "שלא נעזבנה אותה ביד זולתנו מן האומות". ארץ ישראל צריכה להיות תחת ריבונותינו. זה מה שנקרא "מדינת ישראל”. מדינת ישראל היא מצווה. יש מצווה להקים מדינה, צבא, משטרה וכו'. לכך כמעט ואין חרדים המסכימים, זה מה שמוגדר כציונות.

הברון רוטשילד לא היה ציוני אבל היו לו זכויות. כשמרן הרב קוק הספיד אותו אמר שהוא היה שליח אלוקי לחדש את הישוב בארץ, אך לא היה ציוני (מאמרי הראיה עמ' 393-394). הרצל היה ציוני, הוא פעל להקים את המדינה. רוטשילד התנגד להרצל וחשב שהוא מבזבז את זמנו. אך אלו ואלו דברי אמת. היינו צריכים ציונות מעשית, לעלות ולבנות את הארץ, ועל יסוד זה הקמנו את המדינה. הרצל אמר לברונים: אני אקח חתיכת בד, ארים אותה ואהפוך אותה לדגל, וסביב הדגל הזה תתאסף כל האומה. אצל מרן הרב קוק יש הגדרה להרצל: "האיש שהרים את דגל התחיה הלאומית בפנים בישראל ולעיני כל העולם כולו" (אגרות הראיה רצד).

לכן הרצל הוא החוזה של תחיית האומה בארצה, החלק השלישי של מצוות יושב ארץ ישראל.

היום ישנם שקרים רבים על הרצל. יש ספר טוב "הרצל – קריאה חדשה" ונכתב ע"י ד"ר יצחק וייס. ד"ר וייס הוא לא ד"ר בספרות אלא רופא שיניים. הוא מספר בהקדמה שכשהיה יום אחד בנופש, הוא קרא את היומנים של הרצל, ופתאום ראה שזה לא מה שאומרים עליו, וכדי לסתור את השקרים שכתבו על הרצל, הוא חקר חפר וכתב את הספר הזה. ועיין לנתיבות ישראל א עמ' נד. עיטורי כהנים גליון 126. שיחות הרב צבי יהודה - ארץ ישראל עמ' 153).

נדון בחלק מהשקרים שאומרים על הרצל:

שקר א': הרצל הכין תוכנית לנצר את כל עם ישראל.

הפרכה: זה לא נכון, הוא מעולם לא ניסה לנצר, והתוכניות הללו לא כתובות בשום מקום. הטענות הללו הגיעו מכיון שכשהיה נער צעיר הוא כתב בתחילת יומנו: רבש"ע למה אתה לא גואל את עם ישראל? אם לא תגאל אותנו, נתנצר.

במקום להאשים אותו, יש לקרוא מה שהוא בעצמו כתב ביומנו. כתוב שם שהוא נפגש עם האפיפיור, ולא הסכים לנשק את ידו, למרות שכך נוהגים. אמר לו האפיפיור: אנחנו נעשה הכל כדי להכשיל קום מדינת ישראל, אמר לו הרצל: נחיה ונראה.

שקר ב': הרצל ראה איש צרפתי מכה את אחיו איש עברי - דרייפוס, אז הוא התעורר.

הפרכה: המעיין ביומן שלו, ויבדוק את תאריכים, יכול לראות שהוא התעורר לרעיון הציוני הרבה לפני כן. יכול להיות שפרשת דרייפוס חיזקה את הרעיון, אך הוא היה קיים הרבה לפני כן. אגב, אין שום דבר רע שיתעורר עקב זה, אבל זה לא נכון.

הרצל לא היה אשכנזי, אלא ממוצא ספרדי, הוא מצאצאיו של רבי יוסף טאייטאצאק, חבר של רבי יוסף קראו. רבי טאייטאצאק מוזכר בספר "שם הגדולים" לחיד"א שהוא היה גאון וקדוש גדול בנגלה ובנסתר, והוא גם מוזכר הרבה פעמים ב'מגיד מישרים'. וסבו של הרצל, שמעון לייב הרצל, היה שמש אצל הרב יהודה חי אלקלעי. הרב אלקלעי כתב על הקמת מדינה, אבל לא היו אוזניים לשמוע את זה באותה תקופה. יתכן שהרצל שמע את זה מסבו.

שקר ג': הרצל היה כופר.

הפרכה: לא נכון, הרצל לא כפר, הוא היה מאמין. אמנם הוא לא היה ירא שמים ודתי, ולא קיים מצוות, אבל הוא היה אדם מאמין. יש תופעה נפוצה של הכשל הלוגי של שלילת האמצע, מה שנקרא חשיבה שחור-לבן, או שהרצל הוא רשע, אפיקורוס וכו', או שהוא צדיק הדור, אך יש גם באמצע, הרבה תחנות ביניים. הוא לא היה ירא שמים, אבל הוא היה מאמין. הוא כותב ביומן שלו: "אין אומתנו אומה אלא באמונתה", דומה למה שכתב רבי סעדיה גאון כתב: "אין אומתנו אומה אלא בתורתה". הרצל לא הכיר את דברי רבי סעדיה גאון, אלא אמר זאת באופן אורגינלי: "אין אומתנו אומה אלא באמונתה".

הוא גם כתב: "השיבה אל היהדות, שהיא קודמת לשיבה אל היהודים", ו"אנו מכירים את עצמותנו ההסטורית אך רק באמונת אבותינו".

מרן הרב קוק כתב על הרצל באריכות את המאמר 'המספד בירושלים' (מאמרי הראיה 99-94), על משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. משיח בן יוסף נופל, ולאחריו מופיע משיח בן דוד. כמובן שהרצל לא היה משיח בן יוסף, אלא הא היה ניצוץ של משיח, בחינה. משיח בן יוסף הוא הצד הלאומי (עיין עוד על ההספד ב המכתב שהובא בקובץ "גנזי הראי"ה" חלק ז' ובספר "כוכבי אור" להרב יעקב פילבר, עמ' 170). הרצל היה בחינת ניצוץ משיח בן יוסף, אך לאומיות בלי רוחניות, זה דבר לא יציב ולכן מסביר הרב, הרצל נפטר צעיר, מכיוון שהיה חולה מרוב יגון.

הרצל היה מותקף משני הכיוונים. החרדים תקפו אותו בגלל שלא היה דתי, והחילוניים-הליבראלים בגלל שהוא רוצה להקים מדינה והם רצו להתבולל במדינות שלהם. ירו עליו משני הכיוונים. הרצל אמר: יופי, הצלחתי לאחד את החרידם וחילונים-ליבראלים נגדי. גם היום החרדים טוענים שהוא לא מאמין כדי שלא יהיה משלהם, והחילוניים טוענים שהוא לא מאמין כדי שלא יהיה של האחרים. שני הצדדים מסכימים הוא לא היה מאמין, אלה דורשים לגנות ואלה לשבח, אבל הוא היה מאמין.

גדולי ישראל העריכו אותו מאוד: הרב יצחק ריינס, מייסד המזרחי שהיה גאון גדול (איש המאורות עמ' 108, 164, 239 ועוד). ורבי שלמה הכהן מולינא, בעל 'חשק שלמה' על הש"ס וש"ת בנין שלמה. כשהרצל הגיע לווילנא (בכ"ג באב תרס"ג), ערכו לו קבלת פנים גדולה, ומסופר: "מורה ההוראה הזקן ונשוא הפנים בוילנה, הגאון הזקן והישיש ר' שלמה הכהן (בעולם הרבנים נקרא בשם "הכהן הגדול") מסר להרצל בשם "ירושלים דליטא" ספר תורה קטן, ובהניחו את ידי הכהן החוורות שלו על ראש הרצל בעל ההוד שבמלכות, לחשו שפתי הרבי הזקן: "ספר תורה זה יוליך אותנו לארץ ישראל!", פני הרצל חוורו. מה שרפרף והתרקם אותה שעה בנשמתו פנימה גילו דמעותיו בעיניו. החריש. הרב הזקן עמד בקושי על רגליו, אולם לא רצה לשבת בנוכחותו של הרצל. וזה אמר: "ישב נא רבנו תחילה. זקן הוא ממני וגם חכם!". מילים אלה צלצלו באזני הנוכחים כסמל, סמל להשתייכותו לוילנה העתיקה והחרדית, לעם העתיק והחרד..." (מתוך דבריו של השרידי אש, כתבי הגאון רבי יחיאל יעקב ווינברג זצ"ל ח"ב עמ' רצח. ואיש המאורות עמ' 186-185). והרב משה כלפון הכהן, גאון רב של ג'רבה, שהעריץ ג"כ מאוד את הרצל, כמבואר בספר 'אתחלתא היא' של הרב יצחק דדון (ח"ב עמ' ס-סא).

לרבנו הרב צבי יהודה היה תמונה של הרצל בחדר. תמונת הרצל תלויה על הקיר בין תמונות הרבנים: הנצי"ב, האדר"ת, מרן הרב קוק וכו'. ישנם ג' סיפורים על התמונה:

א. סיפר הרב אברהם רמר: "פעם נעלמה התמונה של הרצל מביתו וחשד שאחד התלמידים רוצה 'לחנכו'. כשהבעתי את דעתי שאולי התמונה נפלה מאחרי המכתבה, הרשה לי לחפש, וכשמצאתי את התמונה, שמח שמחה מרובה ומצא צורך לנחמני, על מה שנראה לו כעגמת נפש, בסיפורים מפליאים על הרצל ומקומו. היה חוזר על הידיעה מפיו של ר' אהרן מרכוס ז"ל, שאמר שהרצל הוא מצאצאי מהר"י טיטצק והוא ממשפחה ספרדית" (גדול שימושה עמ' נד).

ב. יהודי משכונת גאולה, כשהיה מגיע לביתו של רבנו, היה נוהג להפוך את התמונה של הרצל. פעם תפס אותו רבנו בשעת מעשה ושאל אותו: מה יש? אין לו חמש פאות!? (עיטורי כהנים גליון 212).

ג. פעם תלמיד של רבנו ראה את התמונה, כששאל לפשר העניין, העביר רבנו שיעור שלם על היות הרצל שליחו של רבש"ע להחזרת עצמאות ישראל בדור הזה, גם אם אין זה מוצא חן בעיניו (שם).

אם הרבה גדולי ישראל העריכו הרצל, מדוע יש אחרים שלא מעריכים אותו? כי ציפו לדבר אחר. זה מוסבר על ידי הנצי"ב מוולוז'ין באגרת אחרית כבראשית (קובץ שיבת ציון ח"א, עמ' 17-18 ובקיצור בפירושו על התורה "העמק דבר" שמות ד, א), שד' ציוה את משה רבנו ללכת ולגאול את עם ישראל. ענה לו משה רבנו: "והן לא יאמינו לי". והרי קשה: הרי התורה כתבה שבאותו זמן בני ישראל בקשו והתחננו שתהיה גאולה, אם כן, למה משה רבנו חשב שלא יאמינו? השיב הנצי"ב שבוודאי שהם האמינו שיבוא גואל להוציאם משעבוד מצרים, טענת משה רבנו הייתה שהם לא יאמינו שהוא הגואל. ולמה? כי מגיל צעיר משה הופרד מהוריו, וגדל בבית פרעה. הוא היה לבוש כמו מצרי, היה מדבר כמו מצרי, הרי כתוב במפורש שבנות יתרו חשבו שהוא מצרי. לכן אמר: "הם לא יאמינו לי כי אני נראה כמו מצרי".

כך, מסביר הנצי"ב, כשתבוא הגאולה, גם אם היא לא תבוא בנתיבים שאנו חושבים ושאנו מדמיינים, אסור לנו לדחות אותה. הקב"ה יכול להביא הגאולה בדרכים שלא חשבנו עליהם. כפי שכבר כתב הרמב"ם בהלכות מלכים (יב, ב), כל הדברים הקשורים למשיח אף אחד לא ידע איך יהיו עד שיהיו.

הרי ריבונו של עולם עשה גאולה לעם ישראל דרך כורש, מלך אלילי, שבסוף התקלקל והחמיץ (ראש השנה ג ב. ד א), ועליו נאמר "כה אמר ד' למשיחו לכורש" (ישעיה מה, א), וכמובן הוא לא היה המשיח, אך היה בו ניצוץ משיחי "אור משיח התנוצץ במסתרים" (מאמרי הראיה 171 ועיין שם 250, 251, 304, 308(. כך היה גם אצל הרצל.

הקב"ה סידר את הכל באופן מופלא להקים את המדינה. למשל, לגבי הצהרת בלפור. באנגליה היו יהודים בפרלמנט, שהתנגדו להצהרת בלפור, בטענה שהם יהודים אנגליים ולא צריך מדינה. ובנס באותו זמן מרן הרב קוק היה באנגליה מכיון שאז הייתה אמורה להתקיים הכנסיה הגדולה של אגודת ישראל בפרנקפורט-דמיין, ולאחר שבפרלמנט של אנגליה, אחד דיבר נגד הצהרת בלפור, אמר לו אחד מהלורדים שם: הרב קוק אומר שהיהודים צריכים מדינה, והוא יודע יותר טוב. מרן הרב היה האדם הנכון במקום הנכון.

גם היו הרבה רבנים מאגודת ישראל בגרמניה שהתנגדו, ורצו להכשיל את הצהרת בלפור ולשם כך שלחו משלחת לאנגליה, אך מכיון שגרמניה ואנגליה היו אז במלחמה הם לא יכלו להיכנס. איך הקב"ה יושב בשמים שיחק למו. מי שהיה צריך להיות בלונדון היה שם, ומי שלא היה צריך להיות לא היה.

לכן הרצל הוא השליח אלוקי מיוחד לתחיה הלאומית, הקב"ה בוחר את השליחים שהוא רוצה לבחור, והרצל הוא "מרים דגל תחיית האומה" (אגרות הראיה אגרת רצד), אשר "ברוחו הרים את דגל הלאום" (שם רצו), ובו התנוצץ ניצוץ משיחי (המספד בירושלים שם. עיין שיחות הרב צבי יהודה – במדבר עמ' 324 הערה 31).

• פורסם בשאילת שלמה 285