שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

הרמת יד על חייל צה"ל (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

"הרמתם יד על חייל?!"

בראשית מפעל ההתנחלות מעשה ונתקלו המתיישבים בהתנגדות של הצבא. הקימו כמה אוהלים אך עקב ההתנגשות עם הצבא, רבנו הרב צבי יהודה קרא לכולם לחזור.

ישבו רבנים חשובים ופרופסורים חשובים בביתו של רבנו, ופה אחד אמרו כולם שמוכרחים לחזור לשם.

אז רבנו הרעים בקולו ושאל: "הֵרימו יד על חייל?" כולם שתקו, פחדו ולא ענו. רבנו חזר על דבריו בקול רועם: "הרימו יד על חייל?" שתקו. אך רבנו לא ויתר וצעק "הרימו יד על חייל?" אז, הם הודו שכן.

אמר רבנו: אם כך, תישארו פה. אל תעלו לשם".

רבנו לא התיר להם לעלות לשם שוב. רק אחרי שדיבר אתם באריכות על הנושא, והם קיבלו על עצמם לא להרים יד על חייל, נתן להם רבנו אישור, ודיבר בחיוב רב על ההתנחלות ועל הצורך לעורר את הכוחות הבריאים בכל מקום (שמעתי זאת מפי הרב יעקב לבנון, ויתכן שלא זכרתי טוב כמה פרטים).

כמובן, האמת חייבת להיאמר, שלא רק על חייל אסור להרים יד, אלא על כל יהודי. וכך קבע רבנו הרב צבי יהודה לפני קום המדינה במאמרו "את אחיי אנכי מבקש" את כללי ההתנהגות במאבקים ציבוריים: בלי הרמת יד, בלי ביזוי, בלי שנאה (לנתיבות ישראל א קו).

זהו כלל הלכתי ידוע: אין עושים מצוה על ידי עבירה. אין עושים מצוה הבאה בעבירה. אם אפשר לעשות את המצוה בלי עבירה, הרינו מצווים עליה. אם אי אפשר בלי עבירה, לא על זה ציוונו ריבונו של עולם. בתלמוד הירושלמי הביאו משל לאדם שמביא מתנה למלך, מחפץ שגזל מן המלך (פרק לולב הגזול).

אוי לו, כי סנגורו הופך לקטגורו (ועיין מסילת ישרים תחילת פרק יא על המקיימים מצוות בעזרת גזל).

כאמור, לא רק מהרמת יד יש להיזהר אלא גם מדיבור ואפילו ממחשבה. פתגם ידוע: זה מתחיל במחשבה, ממשיך בדיבור ונגמר במעשה.

וכל זה נאמר ביחס לכל יהודי, וקל וחומר לגבי חייל. אל תשכח שהחייל הזה מוסר נפשו עבורך, הוא מסכן נפשו עבורך - ואתה מרים עליו יד?! 99% מזמנו הוא מגן על העם, הוא מגן על הארץ, הוא מגן על קידוש השם הגדול, אך לפעמים הוא נאלץ בעל כורחו לעשות דבר שכל כך קשה לו, וליבו בוכה בקרבו - ואתה בא ומרים עליו יד?!

שכחת את העיקר. שכחת שעמוד השדרה של כל מפעל בניין הארץ, שיבת ציון, הקמת המדינה, מלחמות ישראל והתנחלות ישראל הוא - אהבת ישראל, אחדות ישראל. זה מה שאנו צריכים הכי הרבה - חברוּת.