שיעורי הרב שלמה אבינר

הריגת כינים בשבת

שאלה: חז"ל אמרו שכינים נולדות ב"הולדה ספונטנית" מן הלכלוך. היום אנו יודעים, אחרי פסטר, שהכינים שלנו לא נולדים מן הלכלוך. האם רבותינו לא הבינו נכון או שהמציאות השתנתה?

תשובה: בספר פחד יצחק (ערך צידה כא, ב) מביא הג"ר יצחק לאמפרונטי מ"ש רבו הגאון ר' יהושע בן ר' אליעזר בריאל בענין הריגת כינים בשבת: "שאין לשנות הדינים המיוסדים על קבלת קדמונינו בשביל חקירת חכמי אומות העולם וכו', ואין צורך למאמין לבקש ממקום אחר ראיות וטענות, אע"פ שישנן רבות ועצומות, כי תספיק קבלת רבותינו שעל אדני הדבר הזה הטביעו ויסדו דין ומשפט גמור. ועוד עדות נאמנה אצלי מ"ש בגמרא דפסחים על ענין אם הגלגל קבוע ומזל חוזר, שחזרו חכמי ישראל באותו הזמן והורו לחכמי א"ה, וסוף דבר אחרי מאות רבות משנים כל התוכנים מאומות העולם בחקירתם עפ"י הנסיון והמופת שבו לדברי חכמינו וקבלתינו הקדמונית, וא"כ אין לזוז ממה שנפסק עפ"י גמרתנו, אפילו כל רוחות החקירות האנושיות שבעולם באות ונושבות בו, כי רוח ה' דבר בנו. אכן חסר דעת החוקר ואין שכלו מגיע לעומק חכמת הטבע ומעשה בראשית כי רב הוא וכו' וחכמי אומות העולם לא ידעו ולא יבינו בטבע כי אם שטחיות הדברים הנראים לעין ולא פנימיותם כאשר השכילו מקבלי מעשי בראשית וכו' וא"כ הדין אמת ויציב ונכון וקיים על מקומו ואין לשנותו כלל ועיקר מחמת תואנות החקירות החדשות מקרוב באו".

אבל לא כן דעתו של הגר"י לאמפרונטי: "אני הצעיר הכותב, אי לאו דמסתפינא אמינא דבזמננו שחכמי התולדות הביטו וראו וידעו וכתבו דכל בעל חי, יהיה מי שיהיה, הוה מן הביצים, וכל זה הוכיחו בראיות ברורות, א"כ שומר נפשו ירחק מהם ולא יהרוג לא פרעוש ולא כינה ואל יכניס עצמו בספק חיוב חטאת. ובדבר הזה אמינא דאם ישמעו חכמי ישראל ראיות אוה"ע יחזרו ויודו לדבריהם, כמו בגלגל חוזר ומזל קבוע". כלומר, הדין השתנה. עכשיו שהתברר שכינים נולדים מאבא ואמא - אסור להרוג אותם בשבת.

אמנם שיטת הג"ר אליהו דסלר מובאת בס' המכתב מאליהו ע"י העורך (ח"ד עמ' 355 הערה 4): "ראיתי לרשום כאן מה ששמעתי בפירוש מפי קדוש של אדמו"ר [הרב דסלר] זצ"ל אודות דינים אחדים שהטעמים שניתנו להם אינם לפי המציאות שנתגלה במחקר הטבעים בדורות האחרונים וכו' - באלו וכיוצא באלו לעולם אין הדין משתנה אף שהטעם אינו מובן לנו, אלא יש לאחוז בדין בשתי ידים בין לחומרא בין לקולא, (ודלא כדברי הר"י לאמפרונטי ז"ל בפחד יצחק ערך צידה אסורה, שרצה להחמיר שלא להרוג כינה בשבת כיון שנתברר בזמנו בלי שום ספק שכינים פרים ורבים על ידי זכר ונקבה ככל שאר בע"ח). והטעם אמר אדמו"ר זצ"ל, כי את ההלכה ידעו חז"ל מדורי דורות, אבל בענין ההסברים הטבעיים - לא ההסבר מחייב את הדין, אלא להיפך - הדין מחייב הסבר. והטעם שמוזכר בגמרא אינו הטעם היחידי האפשרי". היוצא מדבריו לענין הריגת כינים בשבת, שההלכה שאמרו חכמים שמותר להרוג כינים בשבת, מסורה לנו מסיני ואין לנו רשות לערער עליה. משא"כ טעם ההלכה, שאין הכינים פרים ורבים, שאין טעם זה תורה שלמה, אלא השערה ששיערו חכמים לפי חכמת המדע שבימיהם.

אפשר לומר, שכיוון שאין עינינו רואות את הפריה והרביה של כינים, אינם נחשבים הם לנו כבעלי חיים. נכון שמבחינה מדעית הם בעלי חיים, אך מבחינה הלכתית - הם אינם בעלי חיים. כלומר, קביעת ההלכה אינה נעשית על פי הידע המדעי המוחלט, שניתן להשיגו רק בכלי מדידה מדעיים עדכניים, אלא על פי הידע האנושי המושג ללא כלי מדידה מדעיים. וכן כתב הגר"א נבנצל בשם הגרש"ז אוירבך (שם עמ' 16): "אדמו"ר הגרשז"א שליט"א נוקט דבענין הכינים הלכו חז"ל לפי מראה העין". וכן מבוא בס' ועלהו לא יבול (ח"א עמ' קנב), שנשאל הגרשז"א: היום ידוע, מבחינה מדעית, שגם כינים פרים ורבים מזכר ונקבה. האם השתנה הדין וכיום אסור להרוג כינים בשבת? וענה: מותר להרוג כינים בשבת, גם כיום שידוע שהם פרים ורבים מזכר ונקבה, מכיון שבאופן הגלוי לעין לא מזויינת במכשירים מדעיים, נראה כאילו שהם נוצרים מהזיעה, ואין זה דומה באופן חיצוני פשטני ליצירתם של שאר בעלי חיים.

בדומה לזה, כתב הרב גוטל בשם הג"ר אברהם כהנא שפירא: "שמעתי ממו"ר הרה"ר לישראל ורה"י, הגר"א כהנא שפירא שליט"א, כי כלל נקוט בידינו שלא הקפידה תורה ולא הקפידו חז"ל על בריה מעין זו, הסמויה מן העין, וענין זה מעולם לא השתנה (השתנות הטבעים בהלכה, שם, עמ' קפה הערה 444). כלומר, התורה לא ניתנה לבעלי מיקרוסקופ ולא לבעלי טלסקופ. וכן דעתו של הג"ר חיים קניבסקי (דרך שיחה ח"א עמ' יח): "מה שאין רואים בדרך הרגילה שפרים ורבים - זה נקרא שאינם פרים ורבים. ומה שרואים ע"י מיקרוסקופ - אין זה נקרא פרה ורבה".

ועיין סברה דומה בס' נפש הרב (עמ' קסח-קסט), שהגרי"ד סולובייצ'יק היה סבור שמותר להשתמש במשחת שיניים בשבת, שאין בזה משום ממחק, עפ"י הברייתא בשבת (נ, א): בכל חפין את הכלים חוץ מכלי כסף בגרתקון, דליכא אי' ממחק במסיר את הלכלוך המודבק בכלים. ואמר שאינו מבין כלל דעת האוסרים, דא"א לומר שבכל פעם שמצחצח את השיניים שהוא גורר בזה חלק מהאינמל שלהם, דא"כ לאחר הצחצוח כמה פעמים היו השיניים צריכות להשתנות ולהיות דקות במאוד מאוד, ואין הדבר כן. ופתח אחד מן התלמידים ואמר, שדעת המחמירים בזה הוא מטעם ממרח תולדה דממחק, ולא משום ממחק ממש. וכשמוע הגרי"ד כן, עדיין טען ואמר שלא שייך לאסור מטעם ממרח אלא במקום שהוסיף שטח חלק חדש ע"ג משהו, אבל כאן, בתחילה אין המשחה ניתנת ע"ג השיניים בצורה של שטח חלק, ואחר הצחצוח כמה פעמים, שכבר נתמרחה המשחה היטב ע"ג השיניים באופן שכזה שנמצאת מריחה בשוה ע"ג כולם, הלא איננו של קיימא כלל וכלל, ורק נשאר שטח זה החלק החדש על דקות-מספר, ואח"כ הולך לו מע"ג השיניים. ומה שמצהירים מוכרי המשחה במודעות שלהן, שישאר שטח חלק בלתי נראה ע"ג השיניים לשמור אותם: ראשית כל, מסתמא איננו אמת. ואפילו נניח שכן הוא באמת, מכל מקום דבר שהוא בלתי נראה אין בו שום מלאכה, עכ"ל. כאן אנחנו לא מדברים על מה ההלכה לגבי שימוש במשחת שיניים בשבת, אלא על הסברה שדבר שהוא בלתי נראה אין מתייחסים אליו בהלכה.

דוגמא נוספת יש מכנימות מגן שיש בתפוזים ובלימונים. יש בתוכם כנימה. העיגול הוא לא כנימה. העיגול הוא מגן משעווה. הכנימה עושה לו מין מטריה והיא בפנים, וכך היא מוגנת. לכן זה נקרא כנימות מגן. אנחנו רואים את המגן. אנחנו לא רואים את הכנימה. גם עם עיני שחל, אמנם אפשר לראות את הכנימה, אך אי אפשר לראות אותה זזה. והרי ההבדל בין בעל חיים ובין צמח, שצמח הוא קבוע ובעל חיים זז. כך גם הכינה. היא זזה כל כך לאט עד כדי כך שאנחנו לא יכולים לראות את זה בעין האנושית. לכן בעיני היא צמח ומותר לאכול את הכינה. אמנם כתוב בספר שמירת שבת כהלכתה (מהדורה שלישית ג, מא): "מותר להסיר את הכנימות שעל גבי קליפות פרי הדר או אלה שהועברו לפרי עצמו, ודינן לענין זה כדין חרק גדול שנמצא על עלה החסה, וגם בזה טוב יעשה אם יסיר את הכנימות עם קצת מן הפרי או הקליפה, עכ"ל. כלומר, ראוי להחמיר. ומובא בהערה (קיז) שבהתחלה הגרש"ז אוירבך חשש לכנימות ואח"כ חזר בו, וז"ל: "ולענין תולעים, לכאורה י"ל שאם א"א שיגיעו למצב שיהא אפשר להבחין בחיותן וברחישתן, לא שייך כלל לכנותם בשם שרץ השורץ, שמעתי מהגרש"ז אוירבך זצ"ל, ועיין חכ"א כלל לח בבנ"א ס"ק לד וערוה"ש יו"ד ס' פד סע' לו. אבל לאחר זמן חזר בו ואמר הגרש"ז זצ"ל, שנודע לו מבאי ביתו של החזו"א זצ"ל, שחשש בזה לאיסור תולעים. וגם נודע לו, כי לפני שהכנימות מתכסות בקליפת המגן, יכולים להרגיש קצת ברחישתן גם בעין רגילה".

יש פוסקים שחילקו בין הכינים בזמן חז"ל, שנולדו ב"הולדה ספונטנית" ומותר להרוג אותם בשבת ובין הכינים בזמנינו שנולדים מפריה ורביה ואסור להרוג אותם בשבת. וכן דעתו של הגרי"ש אלישיב (מובא בספר ארחות שבת ח"א פי"ד ושם בהערה מז): "בגמרא ובפוסקים מבואר שמותר להרוג כינים בשבת היות ואין להם חשיבות של בעלי חיים, כיון שאינם פרים ורבים. אמנם לגבי הריגת כינים בימינו, יש המורים דטוב להמנע מכך כיון שכינים שבימינו ידוע שהם פרים ורבים ואפשר שאין אלו אותן כינים שנזכרים בגמרא" (וכן באשרי איש ח"ב עמ' רסה). וכן כתב הג"ר אביגדור נבנצל בהערותיו [שנדפסו בשולי הסכמתו] לספר "השתנות הטבעים בהלכה" (עמ' קפב). וכתב הג"ר מרדכי אליהו (דרכי הלכה על קצשו"ע פ אות לו): אין אנו בקיאים מה היא הכינה המותרת בהריגה, ולכן אוסרים להרוג כל כינה.

וכתב בפסקי תשובות (שטז אות ה): יש שכתבו שכיום אנו רואים דכינים שבראש פרים ורבים ומטילים ביצים, וצ"ל דבזמניהם הכינים שבראש לא היו פו"ר, אבל כינים דשכיחי היום אסור להרוג וכן אסור לרסס חומר הקוטל כינים על השיער. ולהפלות אותם מהראש בלי להרגם מותר, ואין בזה משום איסור בורר. אמנם ביצי כינים הדבוקים חזק בשיער, יש לחוש שלא להפלות אותם שמא יתלוש שערות.

סיכום: בשבת, אין להרוג ולרסס חומר הקוטל כינים על השיער. ולהפלות אותם מהראש בלי להרגם מותר. אמנם ביצי כינים הדבוקים חזק בשיער יש לחוש שלא להפלות אותם שמא יתלוש שערות.

נלקח משאילת שלמה 234