שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

הרה"ג ר' משה לוינגר זצ"ל - ארץ ישראל לשמה

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־19:29, 31 בינואר 2018 מאת Maale (שיחה | תרומות) (הרה"ג ר' משה לוינגר זצ"ל - ארץ ישראל לשמה)

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)


בוודאי ראוי מו"ר הרה"ג הרב משה לוינגר זצ"ל לתואר ארץ ישראל לשמה, וראוי להרבה יותר מזה. פעם אמר הג"ר שלמה מן ההר זצ"ל: הלוואי ויהיה לי מקום בגן עדן על ידו, מפני כל מה שהוא עשה למען ארץ ישראל. ובודאי משכנו בגן עדן עם גדולי עולם .

אך בל נטעה, לפני שהרב משה לוינגר היה איש הארץ, הוא היה איש התורה, או ליתר דיוק איש תורה ואיש הארץ – מתוך התורה. ואכן פעם הוא יזם הקמת מפלגה שאותה הוא כינה "התורה והארץ". היה גדול בתורה, וגיבור בארץ. גדול וגיבור.

אותו תואר "הגדול והגיבור" הוא ממקורו של מרן הרב קוק (מאמרי הראיה 127). הוא מסביר שיש הרבה גדולי עולם, גדולי תורה, גדולי קדושה, אבל אינם גיבורים. כלומר כאשר הם נתקלים בפני קשיים הם חדלים. מרן הרב קוק כותב שהרב שמואל מוהליבר היה גם גדול וגם גיבור, ועל אף שהוא ספג קרבות ומלחמות, צרות ועלבונות, הוא אחז בדרכו באומץ ובגבורה ומעולם לא נסוג אחור.

מו"ר הרב משה לוינגר היה גאון אמתי בתורה. כאשר שמעתיו לראשונה בשעורי למדנות תלמודית, כתלמיד ישיבת מתנחלי חברון בשנת תשכ"ח בהיותו ראש הישיבה רק בן 33, הוא כבר היה גאון גדול בתורה, גאון אמתי, גאון בחריפות וגאון בבקיאות, גאון במידות טובות וגאון ביראת שמים, גאון בצניעות וגאון בענווה.

אמנם פעם אמר לי ר' אברהם, הגר"א שפירא זצ"ל, בהומור, אחרי שנים רבות: אל תכתוב עליו מו"ר. כאשר למדת אצלו היית צעיר, ועשיו שניכם צעירים... אז אני עושה כרצונו על אף שלהיות תלמיד קטן של אדם גדול, הוא דבר שמטביע חותם עמוק בנפש. אכן כבר אז היה גאון, ולא רק אני ראיתי זאת אלא כל הלמדנים האמתיים שבישיבת מתנחלי חברון.

בגלל מאבקיו על ארץ ישראל, הסתירה התקשרות את הצד הראשוני והעיקרי הזה שבאישיותו. ועוד חטא על פשע עשתה התקשורת: הציגה אותו כאדם תוקפני וזועף. בוודאי שבעניינים עקרוניים היה תקיף בדעתו, וכך חייב כל תלמיד חכם אמתי להיות, במיוחד אם הוא לא רק גדול אלא גם גיבור, אבל מי שהכיר אותו אפילו מעט זמן, ידע כמה היה עדין, עניו, ותרן וחייכן. איזה חיוך נפלא, חיוך מתוק, חיוך חכם. כל הקרוב לו התאהב בו, התאהב בו וירא ממנו יראת קודש.

אך הוא לא רק היה גדול, היה גיבור. הוא לא דמה למנהיגים ששולחים אחרים לקרב ונשארים בכורסה שלהם. לא! בכל מאבק שראה אותו כנכון הוא הלך ראשון, ואמר: אחרי. וכל אישיותו אמרה כמו גדעון: ממני תראו וכן תעשו. הוא לא שלח נערים תמימים למשימות, שכתוצאה מהן ייעצרו וישבו בבית סוהר, אלא הוא הלך למשימה והוא ישב בבית סוהר.

כמובן, אין כאן הצגת אידיאל לשבת בבית סוהר! אלא הדגמת אישיותו של גיבור אמתי, לא רק גיבור במילים, לא רק גיבור לומר לאחרים, אלא גיבור בעצמו.

ועל מה הוא ישב בבית סוהר? לא על ענייני כספים מפוקפקים או רמאויות, שהרי רבי משה היה אדם ישר כסרגל, אלא מפני שעמד על עוז האומה וכבודה, עמד, ובכך חינך אחרים לעמוד. הוא נשפט יותר מעשר פעמים, נקנס קנסות כספיים גבוהים, הורשע בבית סוהר בפועל ועל תנאי, מפני שעמד על כבודו וחוסנו של עם ישראל, מפני שירה על אלו שתקפו אותו באבנים; לפעמים הכריח סוחרים ערבים שהתגרו ביהודים, לסגור חנויותיהם; אף הגיב בתוקף כאשר ילד ערבי העליב את בתו ברחוב. פעם אחרי שהשתחרר מבית סוהר הכריז: אני אמשיך בדרכי. ושוב, לא פה המקום לדון על דרכו, אם היא הדרך הרצויה או לא - ופעם הוא אמר לי "ר' שלמה (כך קורא לי בענוותנותו), לא תמיד צריך שקט כמו שאתה סובר" - אלא להראות מהו גיבור.

ופעם כאשר היינו בימית במאבק נגד החורבן, הוא יזם יזמה שתצילנה אוזניים מלשמוע: תלמידי חכמים יסתגרו בחדר, והם יאיימו בהתאבדות קיבוצית אם ימית תימסר לאויב, הנימוק ההלכתי שלו: על ארץ ישראל צריך מסירות נפש – מכל סוג שהוא. היזמה לא יצאה לפועל, מחוסר משתתפים... גם לי הוא הציע: "ר' שלמה, זו החלטה כבדת משקל, לך ולמשפחתך, חשוב היטב". אני הדל, לא הסכמתי אתו, אבל מי יעיז לטעון כנגדו שאין לו מסירות נפש?!

אבל לא רק מסירות נפש מסוגים אלה היתה לו אלא בעיקר מסירות נפש של בניין ושל חיוב. הוא היה שותף בחידוש גוש עציון אחרי מלחמת ששת הימים, ואחר כך הקים בעמל רב ובעבודה עיקשת את מתנחלי חברון, ומתוך כך התעוררה כל ההתיישבות ביהודה ושומרון. אין לשער את גדלות המעשה הזה.

יחד עם זה, גם ידע ערך המתינות המדינית כאשר היא במקומה הנכון. פעם סיפר

לי אותו גיבור שבגיבורים, ששר החוץ חזר מאמריקה אחרי שהסכים שם לכמה

תכתיבים. כמה תלמידים, כולל ר' משה, בקרוהו קשות. סיפר לי ר' משה בקולו העמוק

שאמר לו רבינו הרב צבי יהודה: "וכי תמיד לא צריך להתחשב בעמים"?! ור' משה הנהן בראשו לאות הסכמה.

דורות יגידו ויבינו. פעם בשנת תשמ"ז עתון חדשות שאל 22 אישים ישראליים שייצגו את כל גווני הציבור, מי האיש אשר היתה לו ההשפעה הכי גדולה על החברה הישראלית בעשרים השנים האחרונות. תשובה: במקום הראשון יחד, מנחם בגין והרב משה לוינגר...

נחזור למה שפתחנו בו: התורה והארץ, מתוך התורה – הארץ. הרב משה לא היה שייך לזרם המעשי, הפרגמטי בתוך גוש אמונים או בתוך הנהגת יש"ע אלא לזרם האידיאולוגי, המוסרי, הרוחני, התורני. קרוה לחמישים שנה הוא לימד שככל שההתנחלות תהיה מוסרית, היא תצליח יותר.

הפוך ממה שעוויתת אותו התקשורת – הוא היה איש המוסר והצדק. מדינת ישראל, אמר, אינה רק חלום צבאי וכלכלי, אלא לפני הכול חלום מוסרי, פנימי, חברתי, כפי שמופיע בדברי הנביאים.

לכל ישוב בארץ יש ערך רוחני-מוסרי. "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט": אהבת ישראל, אהבת הצדק החברתי, אהבת העבודה והמלאכה. קודם, הסביר ר' משה זצ"ל, היה צריך להניף על ההתנחלויות דגל לאומי, עתה יש לרומם מעל דגל זה, דגל אצילי רוחני, גדול ונשגב. הבו גודל לאלהינו.

הרב משה, מעולם לא נס ליחו, הוא למד תורה ולימד תורה, רומם נפשות והחייה רוח נדכאים. הוא פעל רבות ללא לאות.

גדול וגיבור, גאון בתורה ולוחם על הארץ. תושבי יש"ע הם במידה רבה פרי ידיו.

הוא לא היה אדם שחיפש תהילה, רחוק מזה, הוא לא אדם שחיפש להיראות יפה בעיני התקשורת. הוא היה אדם שמרים דגל, דגל של דברי אמת, אמת של תורה.

רבי משה, נעמת לי מאד. צר לי מאד שהלכת.


תהיה נפשו צרורה בצרור החיים עם כל נשמות הצדיקים הגאונים.


  • פורסם בשאילת שלמה 389