שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

הבדלים בין גרסאות בדף "הרב שמואל אוירבך - תמים הלב (מאמר)"

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

(יצירת דף עם התוכן " [דברי הספד שנאמרו בישיבה – רשם: הרב מרדכי ציון] עלה למרומים הגאון הרב שמואל אוירבך זצ"ל,...")
 
 
שורה 30: שורה 30:
  
 
דף תקלה - יא אדר תשע"ח
 
דף תקלה - יא אדר תשע"ח
 +
 +
==
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
==
  
 
[[קטגוריה: מאמר]] [[קטגוריה: אישים (מאמרים)]]
 
[[קטגוריה: מאמר]] [[קטגוריה: אישים (מאמרים)]]

גרסה אחרונה מ־10:31, 11 בפברואר 2019

[דברי הספד שנאמרו בישיבה – רשם: הרב מרדכי ציון]

עלה למרומים הגאון הרב שמואל אוירבך זצ"ל, בנו בכורו של הגאון הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל וראש ישיבת מעלות התורה בירושלים.

אין לשפוט אדם על פי המראה התקשורתי שלו שרק מייצג אישיות חיצונית בלי לראות את העולם הפנימי שלנו. התקשורת צובעת כעין קריקטורה שחסרה כל אישיותו האמיתית של אדם. אחד מאדמו"ר גור היה מפרש את מאמרם של חז"ל "הוי דן את כל האדם לכף זכות" (פרק אבות א ו) כך: בשעה שאתה דן את כל האדם, כשאתה מתבונן באדם מכל צדדיו – אז הוא "לכף זכות", ומתגלים לעינים צדדי הזכות (שיחות הרב צבי יהודה - בראשית 88).

בראש ובראשונה, הג"ר שמואל אוירבך היה תלמיד חכם ענק. בילדותו למד בתלמוד תורה וישיבת 'עץ חיים' ידועה במעלתה ואצל אביו הגרש"ז אוירבך. בצעירותו כיהן כראש ישיבת 'שם עולם' של אמשינוב, אחר כך שימש כאחד מהרבנים ומרביצי התורה בישיבת 'קול תורה' בשכונת בית וגן בירושלים ובראש חודש אייר תשמ"ב הקים את ישיבת מעלות התורה בשכונת שערי חסד בירושלים. הוא חיבר את הספר 'דרכי שמואל' על מסכת אהלות וזכה להסכמה של הגראמ"מ שך זצ"ל, וכן את סדרת הספרים 'אהל רחל' - שיחות מוסר שיצאה לאור על ידי תלמיד. הגר"ש אוירבך מאוד התקרב לגראמ"מ שך זצ"ל, וכמותו למד תורה בהתמדה ובשקידה עצומה. שיטתם היא חשיבות לימוד התורה מעל הכל. הדרכתו היתה ללמוד תורה יומם ולילה כאשר כל שאר הדברים אינם חשובים, בהמשך להדרכתו של ספר 'נפש החיים' (פרק ד).

מרן הרב קוק הדריך רבות שאסור לדבר לשון הרע ולהוציא שם רע על תלמיד חכם, ואף אסור לחשוב עליו כך. יש לדון כל אדם לכף זכות ולנסות להבין את דבריו והנהגותיו. כמובן - אין חייבים להסכים, אך אין לומר עליו שאין בו תועלת לכלל ישראל. ביזוי תלמיד חכם חמור יותר מהטעות המיוחסת לו, כדברי מרן הרב קוק במאמרו 'פרק בהלכות ציבור': "ואם באנו לעשות סייג לחומת הדת, הלא צריכים אנו לדעת שלא לגרום את ההרס היותר גדול שמהרס את כל בניינה של תורה, שבא על ידי ביזוי תלמיד חכם חס וחלילה (מאמרי הראי"ה עמ' 56(". המבזה תלמיד חכם אחד מביא בכך הרס לכל התורה שבעל פה כולה.

כשראש הממשלה, גב' גולדה מאיר, הגיעה לארצות הברית, הפגינו חסידי סטמאר נגדה ונגד המדינה. חשו סלידה ממעשיהם ואחד מתלמיד רבנו הרב צבי יהודה החליט לשאול את רבנו כיצד יש להתייחס לחוגי חסידות זו. הגיב רבנו: הרבי מסטמאר הוא תלמיד חכם ואסור להתיר את הלשון לדבר כנגדו. הכל יודעים שאנו חלוקים בהשקפות מן הקצה אל הקצה, אך כיוון שהוא תלמיד חכם, עלינו לשמור על כבודו, גם אם חלוקים אנו עליו בדיעותינו (משמיע ישועה עמ' 191). ופעם באו וסיפרו לר' אריה לוין כי הרבי מסטמאר מוציא לעז על מדינת ישראל והנהגתה. ר' אריה השיב להם: "איני מכירו אישית, אולם שמעתי עליו כי שלוש מידות טובות לו: הוא אוהב ישראל, גדול בתורה ורודף צדקה וחסד..." (איש צדיק היה עמ' 62-61).

וכן הגר"ש איורבך הוא היה אוהב ישראל, גדול בתורה וגומל חסדים, כמו שמעידים המונים.

אך הרבה אנשים יראי שמים ותלמידי חכמים שומרי אמוני ישראל אמרו שהתנגדותו החריפה של הגר"ש אוירבך זצ"ל היתה קיצונית מידי ובכך גרמה נזק ליהדות הנאמנה. מי אנחנו ומה אנחנו שנכניס ראשנו בין הרים גדולים פן ירוצצו את גולגולתינו. רק מחוייבים אנחנו להעיר שתי הערות. א. כלל גדול בקנין התורה האמיתי הוא "נושא בעול עם חברו" (פרקי אבות ו ו). כלומר יחד עם כל חילוקי הדעות החריפים בין תלמידי חכמים, אין לשכוח שהמשותף מרובה על המפריד, ושכולם עמלים למטרה אחת, שיהיה ד' אחד ושמו אחד, ולכן על כולם לישא בעול האחד גם יחד למען כבוד ד'.

ב. עוד כלל גדול ברור "טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת" (משלי כז, ה). אין לשכוח שמאחורי ההתבטאויות וההדרכות החריפות של הגר"ש, שכנה אהבת ישראל גדולה, על האומה כולה לכל פלגותיה. לפעמים החסד התגלה בגבורה, מעין "גבורה שבחסד", שלילת ההשלמה הרפויה וזעף נגד כל כשלון רוחני (עיין אורות הקודש ג שלד).

יש להבין בעמקות וברצינות שגם המחאה נגד המדינה והצבא, מצטרפת לזכך אותם ולטהר אותם. בכיוון זה כתב מרן הרב קוק לתלמידו ד"ר משה זיידל, כאשר הביע צערו על התנגדות החרדים למפעל הציוני: "אותם החרדים תמימי הלב, אשר מעומק טהרת רוחם התנגדו אל הציונות, הם הם אשר צרפוה והסירו חלק גדול מסיגיה, עד אשר הביאוה בפעולתם השלילית אל המדרגה הזאת שתהיה ראויה להתלבש בלבוש מלכות מעשית, ולא תיזרה כולה מרוח בית ישראל". הרי יש גם בתוך הציונים "פועלים חיצונים" שאינם מבינים את פנימיות המהלך, "וכשיחשבו הפועלים החיצונים הללו, שהם הנם הבונים את נשמת החיים, יוצאה על ידי זה כמין מחאה מכאב לב של החשים את האור הגדול של הנשמה" (אגרות הראיה ג, אגרות תתעא).

אכן מרן הרב קוק שימש ככהן בפדיון הבן של הג"ר שמואל אוירבך.

תהיה נפשו צרורה בצרור החיים עם כל הצדיקים הגאונים.


ראה ההספד בישיבה: http://shlomo-aviner.net/index.php/%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%93_-_%D7%94%D7%A8%D7%91_%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%90%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%99%D7%A8%D7%91%D7%9A_%D7%96%D7%A6%27%27%D7%9C_(%D7%95%D7%99%D7%93%D7%90%D7%95)

*

דף תקלה - יא אדר תשע"ח

==































==