שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

הרב נחמיה לביא נפל כגיבור

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־08:10, 17 בפברואר 2016 מאת Maale (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן " == הרב נחמיה לביא נפל כגיבור == [הרב שלמה אבינר] (דברים שנאמרו בסיום השבעה) הרב נחמיה לביא...")

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

הרב נחמיה לביא נפל כגיבור

[הרב שלמה אבינר]

(דברים שנאמרו בסיום השבעה)


הרב נחמיה לביא מת מות גיבורים. גיבור היה בחייו, גיבור היה במותו ,כאשר לא פחד אלא יצא בעזרת העם בגבורה. הוא נפל בקרב. בארצנו כל קילומטר גבול וכל אזרח חייל ,עם מדים או בלי מדים.

כל מי שגר פה בארצנו הוא חייל. בזכות שתירשו – תשבו, בזכות שתשבו – תירשו. 'תירשו' הכוונה ריבונות צבאית-לאומית. כיוון שיש צבא יש התיישבות. כיוון שיש התיישבות יש צבא.

כתוב: "ברזל ונחושת מנעליך" (דברים לג כד) - אלו גיבורי ישראל שיושבים על הגבול וסוגרים את ארץ ישראל כמו ברזל ונחושת (רש"י). איפה עכשיו הגבול? כל מטר ומטר בארץ ישראל. כל מקום הוא גבול. כיוון שכולנו לוחמים, כולנו חיילים, כולנו גיבורים. אסור לחייל לפחד פן ימס לב אחיו במלחמה.

אפילו הירא ורך הלבב, שאינו יוצא למלחמת רשות, כן יוצא למלחמת מצוה. כיוון שזו מלחמת מצוה על כבוד ד', על העם, על הארץ ,על התורה, גם ירא הלבב כבר אינו מפחד.

אלפיים שנה היינו פחדנים. זו היתה החלטה אלקית. "ורדף אותם, קול עלה נידף... ונסו מנוסת חרב ונפלו, ואין רודף" (ויקרא כו לו). עכשיו אנחנו כבר לא פחדנים. גדלו דורות חדשים שלא מפחדים משום דבר. העם היושב בציון לא מפחד. ומי שיושב בלב ירושלים הוא גיבור בריבוע!

ומי כן מפחד? הערבים מפחדים. 350 מיליון ערבים מפחדים משישה מיליון יהודים. מאז מלחמת יום הכיפורים הם מפחדים לצאת למלחמה. 350 מיליון ערבים, הנתמכים על ידי מיליארד מוסלמים ומיליארד נוצרים מפחדים משישה מיליון יהודים פה.

וכיוון שהם מפחדים ,אז הם אוחזים בנשק של פחדנים: טרור. נראה אותך מתייצב בקרב!

לטרור אין כח. הוא רק רוצה להטריד ולהפחיד, אבל אנחנו לא מפחדים. בגלות פחדנו. היו פוגרומים, רציחות וגירושים ,אז בכינו, התפללנו וברחנו. אבל פה אנחנו לא בוכים ואנחנו לא בורחים, אבל מתפללים – תמיד צריך להתפלל, תפילה לפני הקרב ואנחנו לוחמים.

אנחנו כבר הרבה שנים פה במלחמה. כמו שפעם אמר לי חבר בצער לפני מבצע "חומת מגן": "אני יוצא לשליחות חינוכית של שנתיים לחוץ לארץ. כיצד אשב שם בזמן שחבריי יצאו למלחמה"? "אל תדאג" השבתי לו "תהיינה עוד מלחמות כשתחזור, וגם לבנך ולנכדך". - "אתה לא אופטימי" הגיב. - "אני כן אופטימי. פסימיות זה פוגרומים ושואה. פסימיות זה כשאני נולדתי תחת שלטון נאצי והיה צריך להחביא את התינוק שלא יגיע למחנה השמדה. ברוך ד', התינוק לא הגיע אבל אחרים כן. לכן לפי מצבנו, אופטימיות זו מלחמה". אז אנחנו לוחמים.

מי שחושב שמחר לא תהיה פה מלחמה ,הוא חולם. הוא חולם מסוכן. הוא הוזה. הוא מדמיין. הוא מכין אכזבות. עכשיו אנחנו בעת מלחמה. אבל כאמור הערבים הם מפחדים והם עושים הפרטה למלחמה.

צריך להתכונן נפשית שזה המצב ולא לפחד.

אדרבה, ככל שהם מציקים לנו, יותר אנחנו מתמלאים גבורה. כמו דוד המלך בקינת שאול ויהונתן.יש לשים לב היטב לקינת דוד. נפל שאול מלך ישראל ויחד אתו יהונתן, הלוחמים הכי גדולים של האומה. וודאי היה לבו נשבר עד מאוד. מכל מקום הוא ראה צורך לעורר את העם לגבורה באותו מעמד, "ויאמר ללמד בני יהודה קשת" (שמואל ב א יח). "טרם התחיל לקונן, ראה לאמץ לבות אנשיו לבל ירך לבבם להתייאש מלהרים ראש מול פלישתים, ואמר להם: הנה באה העת ללמד את בני יהודה קשת מלחמה שהם יתגברו על פלישתים" (מצודת דוד). "כי הוא הקשת, מהנבחרים שבכלי המלחמה" (רלב"ג). "הנה כתובה על ספר הישר", כלומר בספר בראשית הנקרא ספר הישר, ששם כתוב שמצווה להילחם. איפה כתוב בספר בראשית שצריך להלחם? אברהם אבינו עסק במלחמות. יעקב אבינו עסק במלחמות. כך כתוב בספר הישר.

אנחנו אנשים ישרים כמו הרב נחמיה לביא. לכן עכשיו אנחנו יושבים ולומדים תורה ועושים חסד לכולם. אבל לפעמים כדי להיות ישר צריך לקחת את הנשק ולירות. אם לא, אינך ישר.

"איך נפלו גיבורים"? בתוך המלחמה. הרב נחמיה לביא נפל בתוך המלחמה. עכשיו זה לא שלום. זו מלחמה שנמשכת מלפני קום המדינה, ואינינו יודעים מתי היא תיפסק.

יום אחד הלכתי בעיר העתיקה ורקדו, ופגשתי חבר. הוא אמר לי: גזור, שיבוא המשיח היום. אמרתי לו: ולמה אתה צריך המשיח היום? אמר לי: כדי שיהיה שלום. אמרתי: אתה טועה. המשיח יעשה מלחמות. ככה כתוב בישעיהו הנביא וברמב"ם הלכות מלכים פרק יא. כל המלחמות שלנו לעומת המלחמות של המשיח הן רק הכנה. אמר לי חבר: אם זה ככה, גזור שלא יבוא המשיח היום. אמרתי: המשיח יחליט לבד...

כשהמשיח יבוא אז תתחלנה המלחמות הגדולות. עכשיו אנחנו באימונים.

לא כתוב בתורה באף מקום שיש הבטחה אלוהית שבמלחמה לא נופלים. בצבא של דוד אדם כתב גט לאשתו (שבת נו א. כתובות ט א. יש מחלוקת רש"י ותוס' אם הוא גט על תנאי או גט סופי). וכבר כתוב בתורה (דברים כ ה-ז), "מי שבנה בית ולא חנכו, מי שנטע כרם ולא חללו ומי שארש אשה ולא לקחה ,לא יצא למלחמת הרשות, פן ימות". גיבורים נופלים במלחמה. כל גיבור שנופל במלחמה, - אנחנו יותר גיבורים, יותר חזקים, יותר ממשיכים לבנות את ארצנו ולהיבנות בנפלאות ד' עלינו.

אנחנו באבל על הרב נחמיה לביא, מה שנקרא אבל יחיד. המשפחה אבלה, החברים אבלים, הישיבה אבלה, השכנים אבלים, השכונה אבלה. זה אבל יחיד אבל לא אבל לאומי. אבל לאומי הוא עשרה בטבת, תשעה באב וכדומה, כי זה חורבן האומה. עכשיו זה לא חורבן האומה אלא גאולת האומה, בניין האומה וגבורת האומה. אין בתורה אבל לאומי על אלו שנפלו במלחמות יהושע, שנפלו במלחמות השופטים, שנפלו במלחמות שאול המלך, במלחמות דוד המלך, שנפלו במלחמות חנוכה ו. זה אבל יחיד למי שהכיר אותו, אהב אותו, היה קשור עליו. אבל באופן לאומי אלה ימי שמחה.