שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

הבדלים בין גרסאות בדף "הרב נחמיה לביא זצ"ל: מסילת ישרים חי (מאמר)"

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

(יצירת דף עם התוכן "איש צדיק תמים היה הרב נחמיה לביא זצ"ל הי"ד בדורותיו. בדורות אלה קשה להיות צדיק, והוא היה צד...")
 
 
שורה 7: שורה 7:
 
בכל זאת יש לברר אם הרב נחמיה היה ספר מסילת ישרים חי או ספר קיצור שולחן ערוך חי. פעם כשהרב אבי רונצקי זצ"ל היה תלמיד, התלמידים היו הולכים לשיעורים של רבנו הרב צבי יהודה, אבל לפעמים היו מחכים שם עד שהשיעור מתחיל והנסיעה לקחה זמן, והוא הסתפק אם ללכת משום ביטול תורה, כי הוא היה שקדן עצום. אמר ראש הישיבה הרב אורי כהן לרב רונצקי: לימוד מסילת ישרים זה ביטול תורה? אמר: לא. אמר לו: אז לך לספר מסילת ישרים החי. אז הוא הלך.  
 
בכל זאת יש לברר אם הרב נחמיה היה ספר מסילת ישרים חי או ספר קיצור שולחן ערוך חי. פעם כשהרב אבי רונצקי זצ"ל היה תלמיד, התלמידים היו הולכים לשיעורים של רבנו הרב צבי יהודה, אבל לפעמים היו מחכים שם עד שהשיעור מתחיל והנסיעה לקחה זמן, והוא הסתפק אם ללכת משום ביטול תורה, כי הוא היה שקדן עצום. אמר ראש הישיבה הרב אורי כהן לרב רונצקי: לימוד מסילת ישרים זה ביטול תורה? אמר: לא. אמר לו: אז לך לספר מסילת ישרים החי. אז הוא הלך.  
  
וכן הרב נחמיה היה ספר מסילת ישרים חי, כי ספר מסילת ישרים גם כולל את הספר קיצור שולחן ערוך בשלושת הח טיבות הראשונות של הזהירות,הזריזות, והנקיות. אך מסילת ישרים גם כולל דברים מעבר מה שהוא חובה. וכך הרב נחמיה הקפיד מאוד על כל דבר, ועוד יותר ממה שהקיצור שולחן ערוך קובע.
+
וכן הרב נחמיה היה ספר מסילת ישרים חי, כי ספר מסילת ישרים גם כולל את הספר קיצור שולחן ערוך בשלושת החטיבות הראשונות של הזהירות, הזריזות, והנקיות. אך מסילת ישרים גם כולל דברים מעבר מה שהוא חובה. וכך הרב נחמיה הקפיד מאוד על כל דבר, ועוד יותר ממה שהקיצור שולחן ערוך קובע.
  
 
הוא היה מלמד בתלמוד תורה, והילדים לא היו גומרים את האוכל כנהוג. הוא לא נתן להם לזרוק, במקום זה הוא אכל את האוכל הנשאר בעצמו, כי הרי זה בל תשחית. זה מעבר למה שכתוב בקיצור שולחן ערוך שאסור לזרוק, זה ספר מסילת ישרים, שהוא אוכל מה שאחרים זורקים.
 
הוא היה מלמד בתלמוד תורה, והילדים לא היו גומרים את האוכל כנהוג. הוא לא נתן להם לזרוק, במקום זה הוא אכל את האוכל הנשאר בעצמו, כי הרי זה בל תשחית. זה מעבר למה שכתוב בקיצור שולחן ערוך שאסור לזרוק, זה ספר מסילת ישרים, שהוא אוכל מה שאחרים זורקים.
שורה 34: שורה 34:
  
 
* פורסם בשאילת שלמה 620
 
* פורסם בשאילת שלמה 620
 +
 +
==
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
 +
==
  
 
[[קטגוריה: מאמר]] [[קטגוריה: אישים (מאמרים)]] [[קטגוריה: עבודת המידות (מאמרים)]]
 
[[קטגוריה: מאמר]] [[קטגוריה: אישים (מאמרים)]] [[קטגוריה: עבודת המידות (מאמרים)]]

גרסה אחרונה מ־14:42, 30 באוקטובר 2019

איש צדיק תמים היה הרב נחמיה לביא זצ"ל הי"ד בדורותיו. בדורות אלה קשה להיות צדיק, והוא היה צדיק. שום דבר לא הצליח להזיז אותו מצדקותו.

כאשר חיים בתוכנו צדיקים, זו הוכחה שמשה אמת ותורתו אמת. כי אנשים טוענים שהתורה היא חזון רחוק ויפה, אך לא אפשרי לקיום. אבל כשאדם רואה צדיק המקיים כל התורה, הוא משתכנע שכלית, ניסיונית, מעשית, שהתורה אמת.

יתר על כן, לא רק בשכל הוא משוכנע, אלא מתוך התעוררות כח סגולית-פנימית, יש לו חשק להיות כמותו, כדברי הרמב"ם בהלכות דעות (ו, א): "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו, לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם".

בכל זאת יש לברר אם הרב נחמיה היה ספר מסילת ישרים חי או ספר קיצור שולחן ערוך חי. פעם כשהרב אבי רונצקי זצ"ל היה תלמיד, התלמידים היו הולכים לשיעורים של רבנו הרב צבי יהודה, אבל לפעמים היו מחכים שם עד שהשיעור מתחיל והנסיעה לקחה זמן, והוא הסתפק אם ללכת משום ביטול תורה, כי הוא היה שקדן עצום. אמר ראש הישיבה הרב אורי כהן לרב רונצקי: לימוד מסילת ישרים זה ביטול תורה? אמר: לא. אמר לו: אז לך לספר מסילת ישרים החי. אז הוא הלך.

וכן הרב נחמיה היה ספר מסילת ישרים חי, כי ספר מסילת ישרים גם כולל את הספר קיצור שולחן ערוך בשלושת החטיבות הראשונות של הזהירות, הזריזות, והנקיות. אך מסילת ישרים גם כולל דברים מעבר מה שהוא חובה. וכך הרב נחמיה הקפיד מאוד על כל דבר, ועוד יותר ממה שהקיצור שולחן ערוך קובע.

הוא היה מלמד בתלמוד תורה, והילדים לא היו גומרים את האוכל כנהוג. הוא לא נתן להם לזרוק, במקום זה הוא אכל את האוכל הנשאר בעצמו, כי הרי זה בל תשחית. זה מעבר למה שכתוב בקיצור שולחן ערוך שאסור לזרוק, זה ספר מסילת ישרים, שהוא אוכל מה שאחרים זורקים.

בצבא כשהיו נכנסים לחדר חדש, הרב נחמיה אמר: חיכו. נכנס לבד, מוציא מן הכיס טוש שחור ומוחק כל מה שכתוב על הקירות, כמו קללות וכו'. לא כעסו עליו ולא אמרו למה אתה קובע לנו את החיים. הבינו שזה הטבע שלו. זה מעבר לקיצור שולחן ערוך, זה ספר מסילת ישרים.

הוא אף פעם לא כעס. לא היה אפשר לריב איתו. כולם אהבו אותו. אפילו משפחות ערביות מהרובע הגיעו למשפחתו ואמרו: הוא היה אדם טוב. הוא אף פעם לא הרים את הקול. כשילדיו עשו שטויות כמו כל הילדים, הוא היה מרים קולו כמו שכתוב ברמב"ם בהלכות דעות, כדי לחנכם, אבל זה לא עבד, כי הם ידעו שהוא לא כועס. מידי פעם אדם כועס, אבל הוא לא. זה מעבר לקיצור שולחן ערוך, זה ספר מסילת ישרים.

כל דבר, הוא היה עושה במסירות עצומה וברצינות. כשנולד לו ולאשתו הילד השישי, הוא היה פטור ממילואים, אבל הוא התנדב והמשיך. הוא גם עסק כל הזמן בכושר כדי שיוכל למלא תפקידו כמו שצריך. כשהצבא רצה לשחררו אותו משום גילו המתקדם, הוא עבר קורס רבנים צבאיים כדי להמשיך. זה מעבר לקיצור שולחן ערוך, זה ספר מסילת ישרים.

כל שיעור שהוא שמע הוא הקשיב מילה מילה ורשם הערות בשולי ספריו. כל ספריו מלאים סיכומים בהירים ומהירים בכתב יד יפה שלו ובצבעים שונים כפי הענין. הוא לא היה מתנשא שהוא ידע את הכל, אלא היה עניו, צנוע ונחבא אל הכלים. זה מעבר לקיצור שולחן ערוך, זה ספר מסילת ישרים.

אבל לא משום שהוא היה כל כך רציני, הוא לא היה אדם שמח. הוא היה שמח עם חוש הומור. הוא שימח הילדים בתלמוד תורה, וגם שבו"שים בישיבה, וגם התלמידים במכינה קדם צבאית בה הוא לימד. מאיר פנים לכל אדם.

המוטו של הישיבה, שמופיעים על הדפים של הישיבה ועל החולצה של הישיבה, הוא "בנין האומה באהבת חינם". זה היה כתוב על הציוד שלו ועל רצועת הנשק שלו. אבל אצלו זה היה כתוב על הלב. זה היה המהות שלו: בנין האומה באהבת חינם. זה הוא!

יוצא, מה שהוא עשה ביום האחרון של חייו, לא דבר חורג מאישיותו, אלא סיכם את כל אישיותו. שמעו צעקות של יהודים ברחוב, הוא רץ למטה (גם אשתו ירדה אחריו, ובנס המחבל לא ירה עליה אלא על החיילים, והחיילים הבריחו אותה הביתה), ולחם במחבל והציל יהודים. הוא לא היה חייב לרדת, הרי יש משמר הגבול. הוא לא היסס לשניה. במצבים כאלה, אם אדם חושב, זה כבר יותר מדי מאוחר. זה היה הטבע שלו. זה מעבר לקיצור שולחן ערוך, זה ספר מסילת ישרים.

כל חייו הוא מסר את נפשו. הוא מסר את נפשו על לימוד התורה. הוא מסר את נפשו על מידות טובות. הוא מסר את נפשו על חסד. הוא מסר את נפשו על הצבא. הוא מסר את נפשו כפשוטו להציל יהודים.

כל חייו של הרב נחמיה, הקב"ה אמר לפמליא דיליה: ראו איזה בן אדם יש לי בתחתונים. וברגע שהוא מסר את נפשו, הקב"ה אמר לפמליא שלו: ראו, אמרתי להם. זה ספר מסילת ישרים חי!

זה האיש הרב נחמיה וזה שיחו. השפעתו הנמשכת גם לאחר עלייתו לגנזי מרומים, כמו המנגינה הנמשכת ומשפיעה על השומעים אף לאחר הזמן שחלף מאז חוברה.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים עם כל הצדיקים.

  • פורסם בשאילת שלמה 620

==











































==