שיעורי הרב שלמה אבינר

לעילוי נשמת הרב נחמיה לביא זצ"ל הי"ד, שעלה בסערה השמימה מתוך מסירות נפש.  אישיותו בנויה  שלוש קומות, כמו שהסביר רבנו הרב צבי יהודה, שתלמיד חכם אמיתי בנוי  שלוש קומות (עיין שיחות הרב צבי יהודה – תלמוד תורה).

'''קומה א'–''' תלמידי חכמים מרבים מרבים שלום בעולם.  היו לרב נחמיה לב טוב ומידות טובות.  הוא אהב את הבריות, היתה לו עין טובה, נתן יעוץ לתלמידים, היה מזמין תלמידים הביתה, דאג לשבו"שים, היה כמו אבא לתלמידים, לימד בתלמוד תורה ואהב את הילדים, לימד במכינה ואהב את התלמידים.  הוא היה כולו אהבה, הוא לא רב עם אף אחד, אי אפשר היה להסתכסך איתו, אי אפשר היה להרגיז אותו, לעולם לא כעס ולא התעצבן ולא הרים את קול, גם בישיבה, גם בצה"ל עם חיילים דתיים וחיילים לא דתים, גם במשפחה.  הוא היה מרבה שלום בעולם.

'''קומה ב'-'''  תלמידי חכמים גופם אש כמו שכתוב (ירמיהו כג, כט): "כה דברי כאש".  הרב נחמיה כולו אש.  אש בדיני ממונות, הקפיד על כל אגורה שאינה שלו.  אש בתורה, סברות ישרות, חזקות.  אש במצוות, הקפיד  על קלה כחמורה.  אש כחייל, מסר את הנפשו בצבא, גם כשרצו לפטור אותו כי הוא היה מבוגר, מצא נתיבים אחרים לשרת בצבא.  אש בסוף חייו, מסירות נפש כפשוטה.  שמע רעש ברחוב והבין שערבי תוקף יהודים, אבל הוא היה לא חייב ללכת להציל, הרי משמר הגבול היה ברחוב, אך לקח כמה שניות עד שהגיעו, ובשניות האלו הוא הציל נפשות. הוא היה כולו אש.

'''קומה ג'–''' תלמיד  חכם , תורה דיליה (קידושין לב, א-ב).  מלך שמוחל על כבודו, כבודו לא מחול, כי כבודו הוא של המלכות.  אבל תלמיד חכם שמוחל על כבודו, כבודו מחול.  הגמרא שואלת: וזאת למה, זה לא כבודו  אלא כבוד התורה?  הגמרא אומרת: תורה דילה, התורה שלו, כמו שכתוב (תהילים א, ב): "כי אם בתורת ד' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה", קודם, התורה היא חפצו, ואחר כך היא דיליה. הוא תורה, השכל והרגש שלו, הכל תורה.  הנפש רוח נשמה שלו, הכל תורה.  תלמיד חכם הוא ספר תורה חי.  הרב אבי רונצקי היה לומד במבשרת ציון ונסע לשיעורים של רבנו הרב צבי יהודה.  הוא אמר: למה לנסוע, זמן הלוך, זמן חזור.  אמר לו הרב אורי כהן: אתה לא לומד מסילת ישרים ?  אמר הרב רונצקי: כן.  אמר לו הרב אורי כהן: זה לא ביטול תורה?  אמר לו: לא.  אמר לו הרב אורי כהן: אם כן, לך.  רבנו הרב צבי יהודה הוא ספר מסילת ישרים חי.  וכן הרב נחמיה.  הוא היה ספר תורה חי, ספר גמרא חי, ספר הכוזרי חי, ספר מסילת ישרים חי.  הוא תורה.  "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו" (בבא בתרא י, ב).  האישיותו שלו היא תורה.  ביטול היש מול התורה.  ענווה מול התורה.  איך הרב נחמיה נעשה תורה?  כולם יודעים, כולם ראו: השקידה העצומה.  גם  בתור תלמיד, היה שוקד על התורה.  מקשיב לשעורים בלי להפסיק רגע אחד, כותב הערות בספרים שלו, כל הספרים שלו מלאים הערות.  שמע שיעור בשבת, במוצאי שבת היה רושם. 

יש שני סוגי גאונים: גאונים מלידה וגאונים משקידה.  הרב אברהם שפירא היה גאון מלידה.  הוא היה עומד במדרגות הישיבה לתת שיעור, ושמונה פעמים השיעור היה מתהפך לו בראש.  הרב שאול ישראלי גם היה גאון עצום, אבל בזכות שישב ולמד ולמד ולמד.  וגם גאון משקידה זה מלידה, מלידה הוא קיבל את גאונות השקידה.  וגם גאון מלידה  צריך לשקוד, כמו שעשה הרב שפירא, כי אם הוא לא שוקד הכל הולך לאיבוד.  הרב נחמיה היה גאון בשקידה.  הוא ישב על הכסא ולמד ולמד.  למד בצורת מסודרת, למד בלי גינונים חיצוניים, לא בזבז רגע אחד, רשם, סיכם, חזר וכו'.  גם כשעבד – למד, גם בצבא – למד.  ומהשקידה שלו נעשה תלמיד חכם.  זה פתח לכולם להיות תלמיד חכם.

הרב נחמיה היה ספר תורה חי, ורבונו של עולם שלח את הספר התורה הזה בתוכנו, והחליט לקחת אותו חזרה.  אינינו יודעים את הסודות של הקב"ה.  "ד' נתן וד' לקח, יהי ד' השם מבורך" (איוב א, כא).  ודאי  הוא חסר לנו.  תלמיד חכם שעלה למרומים, אי אפשר למלא מקומו.

מי שראה את הרב נחמיה, מיד התאהב בו.   ומי שראה אותו, מיד התאהב בתורה.

תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים עם כל הצדיקים.

* פורסם בשאילת שלמה 566

[[קטגוריה: מאמר]] [[קטגוריה: אישים (מאמרים)]]