שיעורי הרב שלמה אבינר

הרב הגאון ר' אפרים גרינבלט מירושלים זצ"ל

[דברי הספד מהרה"ג שלמה אבינר שליט"א בישיבת עטרת ירושלים – נרשם ע"י הרב מרדכי ציון]

לעילוי נשמת הרב הגאון ר' אפרים גרינבלט זצ"ל - שהיה מגדולי הפוסקים. הוא לא מפורסם בארץ כי היה ספון באמריקה, ואפילו במאה שערים יש רק כמה מודעות, אבל מי שעוסק בפסיקת הלכה מוכר לו היטב, כי הוא כתב יותר מאלף תשובות שמובאות גם בספרי הפוסקים. הוא היה פוסק גדול, נגע בכל הנושאים, התכתב עם כל הרבנים וגם כתב קצר ולעניין.

סבו, רבי יצחק, היה מבריסק והיה גם תלמיד חכם גם איש עסקים. רבי יצחק עלה לארץ והביא את בנו הצעיר, הרב אברהם ברוך, ללמוד בישיבת מרכז הרב. מרן הרב קוק אמר לו שזה לא מתאים לו, הוא צעיר מדי, שילך לחיידר. רבי יצחק נתן למרן הרב קוק המלצה על בנו מהרב מבריסק – הגרי"ז סולוביצ'יק. מרן הרב קוק הלך לחדר הסמוך לבש את המעיל הארוך והשטריימל, ואמר: כדי לקרוא מכתב של הרב מבריסק צריך ללבוש בגדי שבת. כיון שהוא המליץ, מרן הרב קוק אמר: התקבלת. זה על אביו של הג"ר גרינבלט.

הג"ר גרינבלט עצמו נולד בשנת תרצ"ב בירושלים והיה גר בשכונת מקור ברוך. הוא היה בכור של אחד עשרה ילדים. הוא למד בישיבת קלצק ברחובות אצל הגראמ"מ שך, והסבא היה מפרנס את הבנים ואת בני הבנים. אבל המצב הכלכלי התדרדר והגיעו למצבים קשים, אז הוא אמר לנכדו, הג"ר אפריים גרינבלט: אתה הבכור סע לאמריקה תעסוק שם ברבנות ואת הכסף תשלח לכולם. התלבט ושאל את החזון איש, הג"ר שך והג"ר איסר זלמן מלצר וכולם אמרו לו לצאת לאמריקה. הג"ר מלצר בירך אותו: תיסע לשם, תצליח, תעשה דברים נפלאים ליהודים באמריקה ותזכה לחזור לארץ. אז הוא היה בן שמונה עשרה. הגיע לארץ הג"ר אהרן קוטלר, דיבר איתו ואמר לו אין בעיה, תבוא ללמוד בלייקווד ואח"כ תעסוק ברבנות. הג"ר משה פיינשטיין – הפוסק הכי גדול באמריקה - שלח שני ספרים מפירושו על הגמרא, דיברות משה, לאביו של הג"ר גרינבלט. אביו אמר הם מאוד ארוכים. הוא אמר לבנו הג"ר אפרים לתת אחד לראש ישיבת חברון, הג"ר יחזקאל סרנא, ואחד לראש ישיבת מיר, הג"ר חיים שמואלביץ. אחרי כמה שבועות, הג"ר שמואלביץ אמר לו שזה מאוד ארוך, והוא מבין את השאלות אבל לא התשובות, והוסיף: תגיד לר' משה לא לכתוב כל כך ארוך. כשהגר"א גרינבלט הגיע לאמריקה הוא נכנס לשיעור של הגר"מ פיינשטיין במתיבתא תפארת ירושלים. אמר לו הגרמ"פ: אתה יכול ללמוד פה בישיבה, ומאז הוא היה תלמיד של ר' משה כל חייו, תלמיד גדול. יש אומרים שהוא היה גדול התלמידים, וגם אחד מאחרוני התלמידים.

בגיל עשרים, ר' משה אמר לו: לך להיות רב בממפיס במדינת טנסי. הג"ר גרינבלט התלבט ללכת לעיר נידחת, אך רבו אמר לו: לכן אתה צריך ללכת לשם לחזק את היהדות. הג"ר פיינשטיין שלח כארבעים מתלמידיו לרחבי אמריקה לחזק תורה. הג"ר גרינבלט הלך לשם והיה רב שם שישים שנה עד גיל שמונים. עד אז גם הוא היה רב גם אב"ד גם שוחט גם מחנך, ומלבד זאת ידו הייתה פרושה וכתב תשובות לכל רחבי אמריקה והתכתב עם גדולי ישראל. כתלמיד מובהק של הג"ר פיינשטיין, הוא מביא פסקיו שלא כתובים באף מקום אחר, ומתרץ קושיות שהוא שמע שאנשים מקשים על שו"ת אגרות משה. גם בשו"ת אגרות משה כמאה מהתשובות של הג"ר פיינשטיין היו אליו. אחד כתב ספר מענה לאגרות שחולק על שו"ת אגרות משה, כתב בס' מעדני המלך: "ושמעתי ממו"ר הגרי"צ יוסף שליט"א שתלמידי הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל קנו את כל המהדורה והשמידוה. והגאון רבי אפרים גרינבלט (שליט"א) [זצ"ל], תלמידו המובהק של הגרמ"פ ומח"ס רבבות אפרים, סיפר לי שלאחר שספר זה יצא לאור, התיישב לכתוב תשובות לכל טענותיו ודחאן אחת לאחת, ופנה אל הגרמ"פ בבקשה שיסכים להדפסת תשובותיו. אך הגרמ"פ לקח ממנו את הדפים, הודה לו על דאגתו לכבודו, אך ביקש שלא ידפיס זאת, באומרו: אם לא נענה לאותו מחבר, זכרו ישתכח מעצמו עוד שנה ושנתיים ואף אחד לא ידע ממנו, ואם תענה לו, רק תגדיל את שמו. כך היה, ואותו מחבר לא הצליח למכור יותר מחמישים ספרים מתוך כל האלף שהדפיס [והבנתי מדבריו שלא ביערו את ספריו וכדומה]. וסיפר לי עוד כיו"ב על הנהגתו של הגר"מ פיינשטיין עם מתנגדיו. וע"ע בשולחן המערכת ח"ב עמ' תלו שמרן [הגר"ע יוסף] שליט"א [זצ"ל] הורה לא להכניס ספר זה לאוצר הספרים של הישיבה" (בסוף בקונטרס אדני המלך 82-81 הערה 27). ובזמנו, המחבר שלח את הספר להסטייפלר, ואח"כ בא אליו, הסטייפלר נזף בו מאוד וצעק עליו על שפגע והעליב את הגרמ"פ, וזרקו מביתו. אח"כ סיפר הסטייפלר את הדבר לבנו הגר"ח קניבסקי והוסיף שהגרמ"פ הוא פוסק גדול וצדיק (אורחות רבנו ח"ה עמ' קסט). ועוד כתב הרב אהרן פלדר על הגרמ"פ: "סיפר לי מו"ר זצ"ל בנוגע לחכם א' שהדפיס ספר נגדו שבעצם רק נפגש עמו פעם אחת בחייו ואף ביקש ממנו אותו מחבר שיעשה חסד אחד בשבילו וכן עשה. והוסיף ואמר: שלא ידעתי שהחסד שעשיתי עמו היה כ"כ טוב שיגמול לי כ"כ רעה בחזרה" (רשומי אהרן ח"ב עמ' ד). ושמענו שהיה לרב ברוך סולניקה בית כנסת בניו יורק קרוב לשטיבל של מחבר מענה לאגרות. לפעמים היה קשה לאסוף אצלם מניין ובאו לבית הכנסת של הרב סולניקה לקחת כמה מתפללים להשלים מניין. סירב הרב סולניקה, כי הוא ביזה את הגרמ"פ. שאלו את הגרמ"פ מה לעשות, והשיב: לא צריך לתת לו מתפללים להתפלל שם באופן קבוע אבל וודאי צריך לתת לו מתפללים להשלים מניין...". זה ר' משה, והג"ר אפרים גרינבלט היה תלמידו המובהק.

הוא כתב תשעה כרכים של תשובות, שו"ת רבבות אפרים (ושמענו שיש עוד אחד בהכנה), וגם פירושים על חמישה חומשי תורה. כהנהגת רבו, הוא היה כותב כל תשובה פעמיים אחד לשלוח ואחד לשמור ולבדוק. הוא ענה לכולם: ציונים, חרדים גדולים קטנים וכו'. גם קטנים, הוא מביא שם דברים שכתבתי לפני שלושים שנה, גם מעיטורי כהנים כשהייתי מאוד צעיר, לא אכפת לו חרדי לא חרדי, הכל זה תורה. גם מביא התכתבות ותשובות מהרב דוד כהן, גם ר"מ בישיבתנו. הוא הביא מכולם, וכנגד זה כולם מביאים אותו, אם כי יש ישיבות חרדיות שלא רוצים להכניס את הספרים שלו מכיון שהוא הביא גם מרבנים ציוניים.

והיה כותב הסכמה לכל ספר, לעשות לו חסד, ולא רק מהר, היה מעיין בספר. הג"ר גרינבלט כתב הסכמה לספר חצי ביד גיבורים של הרב אבי רונצקי, שהיה ר"מ בישיבתנו ואחר כך הרב הראשי לצה"ל. גם בספר קום התהלך בארץ של הרב מרדכי ציון, ר"מ בישיבתנו, כתב הקדשה ארוכה. הוא אומר עיינתי ומצאתי דברים וכו' הנוגעים למעשה, המחבר עמל ויגע על הספר שבע שנים, ומי שיעיין בספר ימצא דברים חשובים וכו'. רציתי לכתוב הערות אך זה כמה ימים שחזרנו מבית החולים, הייתי שם חודש, קשה לי עכשיו לכתוב. סליחה...

גם היה עושה חסד, ספרים שלו שאצלי בבית הוא שלח חינם אפילו בלי שביקשתי.

ובתשובות היה חותם מירושלים כעת בממפיס. כך גם היה כותב הסמ"ג, משה מקוצי והוא גולה מירושלים.

כהוראת סבו, הג"ר גרינבלט, מלבד שהיה רב גם השקיע כספו והרוויח המון, ופרנס את כל משפחתו. היה נותן חמישים אלף דולר לכל נכד שמתחתן. הייתה לו ספריה גדולה כעשרים וששה אלף ספרים. אך הוא השקיע את הכסף אצל אותו אדם שעשה תרגיל עוקץ (פירמידה) שיושב עכשיו בבית כלא, והפסיד את כל כספו, לא נשאר לו כלום. והוא ראה מזה רמז שצריך לעלות לארץ. חזר לארץ בגיל שמונים, לא היה לו כסף לקנות דירה, גם את ספרים שלו לא יכול לקחת. הוא אמר: ילדי בארץ, אישתי נהרגה בתאונת דרכים (בתשס"ב), אין לי גרוש, אני חוזר לארץ.

כשהג"ר גרינבלט הגיע לארץ, כמה פעמים הרב מרדכי ציון הזמין אותו לישיבה, הוא אמר בענוותנותו: בכבוד. וודאי, אך הוא אמר שהוא לא יכול כעת כי היה חולה. ובסוף חייו כשהוא היה בהר נוף, הוא התפלל מנחה\מעריב בישיבת ציונית. בין מנחה למעריב, בעל הבית עם כיפה סרוגה ובלי זקן נתן שיעור. הגאון הזה ישב והקשיב בלי הרגשה של פחיתות כבודו. הוא היה עניו להפליא.

בחזרתו לארץ, ברכת הג"ר איסר זלמן מלצר אכן התגשמה: תיסע לשם, תצליח, תעשה דברים נפלאים ליהודים באמריקה ותזכה לחזור לארץ.

תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים עם כל הצדיקים.

• פורסם בשאילת שלמה 316