שיעורי הרב שלמה אבינר

שאלה: השגחה האם צריך לנסות לפענח- איך הקב"ה מנסה לומר לנו בכל מיני מצבים? האם כל פעם שחוזר על עצמו סימן אז צריך להקשיב לו ולפעול על פיו?

תשובה: זה ברור שהכל שייך לסדר ההנהגה האלוקית. שאין אדם נוקף אצבעו למטה אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה. אך אין זה אומר שאנחנו יכולים לפענח מה הוא אומר לנו. גם הנוסח לא נכון "מנסה לומר" הוא לא מנסה, הוא אומר.

אם אני מנסה לעשות משהו וזה לא מצליח אי אפשר לדעת אם זה לא טוב או שזה ניסיון. אם זה הולך בקלות ובפשטות כמבואר במסל"ש סוף פרק ח "כל קולא צריכה בדיקה" אולי הקולא הזאת היא באמת טעות, היא הטעיה של היצה"ר. אז אולי מה שהולך בקלות זה פיתוי, ומה שהוא אמיתי הולך בקושי. אתה לא יכול לדעת ע"פ הנתונים המציאותיים. "יש לי סייעתא דשמיא", כדי לדעת אם זה סייעתא דשמיא קודם צריך לדעת אם זה טוב או רע.

יש אנשים גונבים הרבה וזה הולך להם טוב, אז זה אומר שזה טוב? "למה דרך רשעים צלחה", אם צלחה אז סימן שזה טוב. קוראים לתאוריה הזאת- פרגמטיזם. כלומר, איך אני יודע אם הדבר אמת או לא- אם אני מצליח או לא. זה לא נכון. שיכול להיות דבר אמיתי שהוא קשה, ודבר שיקרי שהוא קל. יכול להיות ניסיון. בעלת האוב- יש אומרים שהיא סתם הצליחה ויש אומרים שהיא באמת הצליחה וזה ניסיון. יש בחירה חופשית לעשות רע. אחד מהראשונים אומר שזה מעשה שטן מה שעשתה בעלת האוב, זה ניסיון קשה.

הקיצור, אדם אינו יכול לקבוע התנהגותו ע"פ רמזים וכו'. זה במקרה הטוב. במקרה הלא טוב הוא עובר על לא תנחשו. "אבל צלי מיני.. וכן הלאה דוגמאות" אדם מתנהג ע"פ מקרים מסויימים.

רמב"ם ה. תשובה "כיצד הוא הנחש...כל העושה דבר מפני דבר הרי זה לוקה.." ולכן אדם לא יכול ע"פ כל מיני מעשים לקבוע התנהגות. ולפעמים יכול להיות שהוא עובר על ניחוש.

אי אפשר ע"פ סימנים כי אתה לא יודע אם זה סייעתא דשמייא או שזהו ניסיון. אז מה נעשה? תקנה קצ"ש ותראה שם מה צריך לעשות, ומה טוב ומה לא. אדם מנסה הרבה פעמים לעשות דבר טוב והוא לא יכול. אז הוא אנוס. אם אתה אנוס ואתה לא יכול- אז זה סימן מן השמיים. אך אני נמנע כי אני אנוס- אני לא עולה לארץ 200 שנה כי אני אנוס אז בסדר. אך עכשיו אתה כן יכול- אזס סימן מן השמיים שצריך לעולות לארץ. אז אתה הולך ע"פ סימנים? לא. זאת מצווה. עד עכשיו היה אונס ועכשיו ירד האונס ולכן המצווה חזרה למקומה. ולכן צריך לעלות לארץ.

שאלה: בגמ' מסכת ברכות מובא מקרה שרצה אדם לקלל אדם אחר ומשנרדם אמר שזהו סימן שלא צריך לקללו? וכן ישנם ראשונים אשר אומרים שנשבר להם העט ולכן זה סימן שלא היו צריכים לכתוב כפי שחשבו לכתוב.

תשובה: זה לא היה סימן שבעקבותיו הם פסקו הלכה, אלא שזה הביא אותם למחשבה. הם חשבו עוד פעם על הדבר ודעתם השתנה. הם לא שינו מעשיהם בגלל שזה נרדם או בגלל שנשבר להם העט, אלא שזה הביא אותם לחשוב על הדבר שוב.

זה דומה לשות מן השמיים. בחלום אמרו לי כך ובחלום אמרו לי כך. וע"פ חלום פוסקים הלכה? לא. אלא שבחלום אמרו לו סברא, ואחרי שאמרו לו את הסברא אז הוא פוסק ע"פ הסברא הזאת.

אני לא אומר שאין סימנים מן השמיים, אלא שאי אפשר להכריע על פיהם.

כדי לפענח את הסימנים צריך נבואה או לפחות רוה"ק. הארי ידע מהם הסימנים. כאב למוהר"ח הכתף אמר לו הארי שזה בגלל נטילת ידיים. הוא יודע לפענח רמזים וסימנים. אין שום דבר במקרה, אבל אנחנו לא יודעים לפענח אותם. ואיך נדע מה לעשות? תראה את ההלכה. ואם זה קשה- אז תתעקש! לפעמים קשה וזה לא סימן לכלום. זה סימן שצריך למסור את הנפש. אנחנו לא יודעים סידות של הקב"ה וכן סימנים שלו.

מי שיש לו צרות צריך לעשות תשובה. כך מובא ברמב"ם והוא מביא את זה מהתורה "ותקעתם בחצוצרות.." וכן הלאה. וכן אומר הרמב"ם שאדם יש לו טוב- שיעשה תשובה, וכן אומר על הכל. הוא תופס טרמפ על כל דבר שבעקבותיו צריך לעשות תשובה. כי בחים שום דבר לא טוב ולא רע בוודאי שצריך לחזור בתשובה. תמיד צריך לחזור בתשובה. אך אדם לא יכול לומר שקיבל מכה ברגל בגלל שהוא הולך לאט לבית הכנסת. אי אפשר לומר כך. אבל לעשות תשובה אפשר. אמר ר' אברהם בן הרמב"ם שאם אתה לא יודע על מה לעשות תשובה- על זה עצמו אתה צריך לחזור בתשובה שאתה לא יודע על מה לחזור בתשובה. [[קטגוריה: מידת הביטחון (מאמרים) ]]