שיעורי הרב שלמה אבינר

[מקורות ע"י הרב מרדכי ציון]

קדימויות בהצלה

ש: האומנם צריך להציל גבר לפי אישה אם שניהם בסכנת חיים? מה ההסבר לכך? האם יש חולקים בזה?

ת: זו משנה מפורשת בסוף מסכת הוריות, אך מלאכת פוסק הלכה היא להרכיב בין משניות שונות, גמרות שונות, הלכות שונות, ומההרכבה יוצא שיש קריטריונים אחרים, כגון מישהו שיותר דחוף להציל אותו, או שמי יש יותר סיכוי להציל אותו, כך שבפועל הקריטריון הזה אינו מכריע הכל.

כניסה לסכנה בעבור הצלת חברו

ש: ספורטאית שטה בירקון בסירה, הסירה התהפכה והיא כמעט טבעה. אנשים ראו וחששו לקפוץ למים בגלל הזהום שיש בירקון. בסוף אחד קפץ והציל אותה, אבל היא במצב קשה. האם אדם צריך להסתכן בכדי להציל את חברו?

ת: דבר זה שנוי במחלוקת אחרונים. אכן, כתוב "לא תעמד על דם רעך" (ויקרא יט, טז). הרדב"ז כותב שעל אדם להציל את חברו, אבל לא להסתכן. הרי ידועה האמרה "חייך קודמים לחיי חברך". אמרה זו הינה ע"פ הגמרא בב"מ (סב, א), מה מסופר על שני אנשים ההולכים במדבר ולאחד מהם יש קיטון מים. אם ישתו שניהם, שניהם ימותו. אם ישתה האחד, יגיע לישוב בשלום. פסק ההלכה: ישתה אחד. כלומר, אדם לא צריך להציל את חברו על חשבון חייו. ק"ו הדבר אם יש קיטון אחד של מים הנמצא בידו, ודאי אינו מחוייב לתת את הקיטון לשני בכדי להצילו. לכן אומר הרדב"ז, וודאי מצווה גדולה להציל את חברו, אבל אדם לא צריך להסתכן. התורה דרכיה דרכי נועם ולא ציוותה את האדם להסתכן (ח"ג ס' תרכה ומובא בפתחי תשובה יו"ד קנז, טו). יש החולקים ואומרים שנכון שחייך קדומים לחיי חברך, אבל ספק חייך אינם קודמים לוודאי חיי חברך. כלומר, אם אינך עושה כלום, הוא וודאי ימות. אם תעשה משהו אולי תמות. הוודאי שלו קודם לספק שלך. כך מובא בהגהות מיימוניות (מובא ב"י חו"מ תכו) ובכסף משנה (סוף פ"א מה' רוצח). מקור הדין הוא מהירושלמי בו מובא שפעם תלמיד חכם נתפס ע"י רשעים. אמרו: לצערנו, אפשר להכין לו תכריכים. אמר ריש לקיש: אני הולך להרוג או ליהרג. ב"ה ריש לקיש הציל אותו, אבל מכאן רואים שריש לקיש היה מוכן להסתכן בכדי להציל את חברו. לכן, זו מחלוקת. רבנו הרב צבי יהודה במאמרו "למצות הארץ" (לנתיבות ישראל עמ' קנז) סובר כשיטה שאדם צריך להסתכן. הוא מביא גמרא (סנהדרין עג, א) לגבי הרואה את חברו הטובע בנהר או חיה גוררתו או לסטים באים עליו, שהוא חייב להצילו – שנאמר: "לא תעמד על דם רעך". ע"פ רוב, כשיש נהר, חיה או לסטים, ישנו סיכון. יתר על כן, הרמב"ם שינה מילה: במקום 'נהר' כתב 'ים' (ה' רוצח א, יד), והים עוד יותר מסוכן. יתר על כן, הרמב"ם כותב: "כל היכול להציל ולא הציל עובר על לא תעמוד על דם רעך". וודאי כל היכול להציל ולא הציל עובר!? אלא, הכוונה היא שהפטור היחיד לאדם שלא להציל הינו רק אם הוא אינו יכול.

במקרה הזה, לקפוץ למים זוהמים של הירקון, זה סיכון זעיר. אם אחד נכנס, הוא יכול מיד לקבל זריקה, חיסון למפרע, ולא יקרה לו כלום. זו התשובה של הג"ר עובדיה יוסף בשו"ת יחוה דעת (ח"ג ס' פד), תשובה הדנה בשאלה האם מותר לתרום כליה מאנשים חיים. אמנם הג"ר יוסף אוחז כשיטת הרדב"ז שאדם לא צריך להסתכן כדי להציל חברו, אבל לתרום כליה זה סיכון זעיר מאוד, וסיכון כזה, צריך לקחת. כלומר, גם לשיטת הרדב"ז צריך לקחת סיכון נמוך.

לכן, היו צריכים לקפוץ לירקון על מנת להציל את הספורטאית, ישר כוחו של מי שקפץ, הוא גיבור לאומי!

הקרבת חייו לחברו

ש: האם מותר לאדם להקריב חייו כדי להציל חברו (לא בצבא)?

ת: חייך קודמים לחיי חברך. בבא מציעא סב. אך הסתפק מכן מרן הרב קוק אם זו חובה או רשות, שאם רוצה יכול לוותר למען חברו. משפט כהן ס' קמד אות טו. ומהר"י חגיז כתב שרשאי, אך כיצד ילך זה וימות ויניח חברו בצער. הלכות קטנות א רכט. ורבי יהודה החסיד אומר שאם הוא הדיוט והשני תלמיד חמם מצוה לומר הרגוני ולא חברי, כרבי ראובן בן אצטרובולי שביקש שיהרגנו ולא לרבי עקביא כי הרבים היו צריכים לו. ספר חסידים תרצח.

מסירות נפש

ש: האם למאבטח ראש הממשלה מותר, חובה או איסור לקפוץ על ראש הממשלה על מנת לההרג במקומו?

ת: מותר לו למסור את הנפש כדי להצילו. הגה"מ בשם ירושלמי (ב"י חו"מ תכו).

החייאה

ש: האם מותר לעשות החייאה מפה לפה? אולי הוא חולה במחלה מדבקת?

ת: זה סיכון זעיר שודאי לוקחים כדי להציל הזולת.

ש: הרב כתב שיש להנשים מפה לפה ולא לחוש מהתדבקות כי יש סיכון זעיר. שמעתי שיש דרכים אחרות בלי שום סיכון והסיכון לא כ"כ זעיר. הרי אסור להסתכן כדי להציל את אחרים?

ת: אם יש דרך אחרת מועילה באותה מידה ודאי טוב. לגופו של עניין על הסתכנות להציל זולת, לפי שיטת הסמ"ע, מצוה להציל את הזולת, ולפי שיטת הרדב"ז, אין להסתכן כדי להציל, אבל גם לשיטתו מותר אם זה סיכון נמוך. שו"ת יחוה דעת להגר"ע יוסף ביחס לתרומת כליה מחיים (שו"ת יחוה דעת ג פד. עי' פלא יועץ ערך הצלה. לנתיבות ישראל לרבני הרב צבי יהודה במאמר למצות הארץ א קנז).

תרומת כליה

ש: אני רוצה לתרום כליה ואשתי מתנגדת, לא מפני סיבה מסויימת. מה לעשות?

ת: לתרום, כי זו הצלת נפשות, אבל לדבר אל ליבה.

[וכן פסק הגרי"ש אלישיב, אא"כ התרומה תפגע במצוות עונה ופריה ורביה, כדברי רבי אלעזר בן עזריה כשהציעו לו להיות נשיא, השיב: אלך ואמלך באשתי. ברכות כז ב. הסבירו המפרשים שמן הדין היה חייב להמלך באשתו כי תפקידו החדש ימעט במצות עונה, כי מצות עונה של ת"ח היא משבת לשבת ושל נשיא אחת לחודש. הגהות מהרי"ץ חיות שם. יערות דבש ב יח. פתחי תשובה אה"ע עו סק"ג. קב ונקי סי' תקנח – רשם מ"צ.]