שיעורי הרב שלמה אבינר

שאלה: איך אנחנו יכולים להבין הצלחתנו בהקמת המדינה, בנין הארץ, קיבוץ גלויות, חיזוק הצבא, הכלכלה וכו', הגלות קורסת והולכת ויש התבוללות נוראה, ובאותו זמן דווקא האנטי ציונים, חסידי סאטמאר, הקוטב הנגדי, מתחזקים והולכים בגלות?

תשובה: היה אותו דבר בזמן בית שני. ירמיהו הנביא אמר שהגלות תהיה שבעים שנה. חגי, זכריה ומלאכי אמרו לעלות לארץ. עזרא ונחמיה אמרו לעלות לארץ. ובכל זאת, עלו רק ארבעים אלף. הרוב לא עלו. למה הם לא עלו? לפי רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי (ב, כד), בעקבות קריאת עזרא לחזור ארצה, "שבו מקצתם ונשארו רובם וגדוליהם בבבל, רוצים בגלות ועבודה – שלא ייפרדו ממשכנותיהם וענייניהם", ע"פ רש"י (קידושין סט, ב ד"ה ואבינה בעם) ש"מן הכשרים לא מצא [עזרא], לפי שהיו יושבים בבבל בשלוה, והעולים בירושלים היו בעוני ובטורח המלאכה ובאימת כל סביבותיה".

הג"ר שלמה טייכטל בספרו אם הבנים שמחה מזכיר שהיהודים היו קשורים לגלות. וגם הרבנים היו קשורים לגלות. הוא מביא (עמ' נב-נה) דוגמה מיהושע בן נון. ד' אמר לו: אתה כובש את הארץ ואח"כ אתה מת, אז הוא משך את הכיבוש ולא גמר אותו. לא באופן מודע, ח"ו, אלא באופן לא מודע. כל זה, לא כמו משה רבנו, שד' אמר לו: לך להילחם במדין ואח"כ אתה מת, ומיד משה רבנו רץ להילחם. אותם הגדולים בדורו של הג"ר טייכטל, הם לא יותר מיהושע בן נון. הם היו קשורים לגלות, אהבו אותה וחברו אליה. הם לא היו מודעים לכך, לכן הביאו נימוקים להישאר שם.

גם כשמשה רבנו אמר לעם לעלות לארץ, הם לא רצו. ולא רק העם לא רצה, גם הסנהדרין לא רצתה. כלומר, גדולי עולם לא רצו. המרגלים שנשלחו - גם הם היו תלמידי חכמים, כמו שמוכיח רבי יוסף קארו בס' מגיד מישרים, שכשם שיהושע בן נון היה תלמיד חכם גדול, גם הם היו גדולים. ומשה רבנו נשאר לבד עם יהושע, כלב והנשים. אבל בין הגברים, מתוך שישים ריבוא, רק שניים רצו לעלות. ובזמן עזרא ונחמיה - ארבעים אלף. ועכשיו אנחנו מיליונים! לכן, ב"ה, אנחנו בכל זאת מתקדמים... ובסופו של דבר, כל עם ישראל יחזור לארץ ישראל, וכל העם היושב בציון יהיה בעד כל המפעל הגדול של המדינה ושל הצבא. רק צריך להתאזר בסבלנות.

[וכשדיברתי עם הרב יחזקאל גרינוולד, ר"מ בישיבתנו "עטרת ירושלים", ואמרתי שיש 150,000 חסידי סטמאר באמריקה, הוא אמר לי: זה חצי חטיבה בצה"ל...]