שיעורי הרב שלמה אבינר

ש: אמר ח"כ אחד שהציונות הדתית היא כמעט רפורמה. האם הרב באמת נתקל בציבור הדתי לאומי ברפורמה?

ת: לא. קודם כל, כלל גדול אצלנו: וידוי אומרים בגוף ראשון ולא בגוף שני. כלומר, אני יכול לומר: אני חטאתי, אבל אני לא יכול לומר: אתה חטאת. וככה כתוב בסידור: אשמנו, ולא אשמת. או אני יכול לומר שהקבוצה שלי לא בסדר, אבל אני לא יכול לומר על קבוצה אחרת שהיא לא בסדר. ביקשו ממך? שאלו אותך? לא. אז למה אתה נכנס בעניינים של אחרים?

ש: אי אפשר בכלל לומר ביקורת?

ת: מותר לתת ביקורת. יש מצוה של תוכחה. אבל בכל מצוה יש כללים. ואנחנו לא יותר מהתנאים. כבר כתוב בגמרא ערכין (טז ב), האם יש מישהו בדור שלנו שיכול לקבל תוכחה? האם יש מישהו בדור שלנו שיודע להוכיח? אדם צריך לבקר את עצמו.

ש: בואו נגיד שהביקורת לא היתה צריך לבוא ממנו, אבל הרב לא חושב שבציבור הדתי לאומי יש איזה רפורמה?

ת: שיש תופעות של זלזול יכול להיות, אבל תמיד בכל תופעה צריך להבין מה הסיבה, כמו שאומר הרמב"ם: איזהו חכם? היודע דבר בסיבותיו. למשל, שני אנשים אצל רופא, ולשניהם יש מצח חם, יכול להיות סיבות אינסופיות לתופעה זו. הרפורמים לא מאמינים בתורה מן השמים, מחצית הרבנים הרפורמים לא מאמינים בד', הרבה רפורמים לא מאמינים בעם ישראל, הרפורמים העולים לארץ לא מגיע לאחוז אחד של העולים לארץ, ואפילו לא באים לבקר בארץ.

ש: אז בואו לא נקרא למה שקורה בציבור הדתי הלאומי רפורמה אלא יש אלו שלא מתחייבים בשלמות לקיום התורה והמצוות.

ת: נכון. אך כאמור יש לשאול: מה הסיבה לזה? יש שתי הסברות לתופעה זו. אחת, יצר הרע. יש לכל אחד יצר הרע, והוא ממציא כל מיני אידיאולוגיות כדי לעשות עבירות. מרן הרב קוק במאמרו 'מאמר הדור' דוחה את התיאוריה הזאת. ודאי יש יצר הרע, תמיד היה יצר הרע אבל עובדה שאותם האנשים הם מסורים מאוד לדברים אחרים. הם מסורים למשפחה, הם מסורים לחינוך, הם מסורים לצבא, הם מסורים ליושר בעסקים. לכן הם לא איגואיסטים אלא הם אידיאוליסטים. אם כן, למה לגבי המצוות יש בעיה? אלא הסיבה היא חוסר הבנה. אותו אדם אינו מבין את ערכן העליון של מצוות מסויימות, לכן הוא פונה אל הזלזול והשלילה. אך מה שהוא מבין, הוא מתמסר באהבה. אם כן הפתרון הוא, מלבד לימוד הלכה, להרבות בלימוד אמונה, להרבות אורה של תורה, ומתוך כך גם יהיה קיום מצוות. בספרו המרכזי לחינוך הדור, אדר היקר, מרן הרב קוק מסביר, בשני מאמרים עצומים את האמונה בד' ואת עבודת השם לדור שלנו: דעת אלהים ועבודת אלהים. וזה הסדר: מתוך דעת ד' מגיעים לעבודת ד'.