שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

הציבור שלנו- מיהו?

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־12:15, 11 ביוני 2018 מאת Maale (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "לעתים אנשים מדברים אתי ומשתמשים בביטוי "הציבור שלנו", אז אני מגיב: "רגע, עצור לפני שתתקדם,...")

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

לעתים אנשים מדברים אתי ומשתמשים בביטוי "הציבור שלנו", אז אני מגיב: "רגע, עצור לפני שתתקדם, מיהו הציבור שלנו?! כי הציבור שלנו הוא עם ישראל!"

ודאי שבאומה אנשים אינם דומים. יש כל מיני אנשים, אבל כולם שייכים ל"ציבור שלנו".

לעומתם, הגויים אינם הציבור שלנו. גם הם בצלם אלהים, וגם עבורם אנו מתפללים ב"עלינו לשבח", אבל הם אינם משלנו. אנו מעֶבֶר זה והם מעבר אחר. אברהם אבינו נקרא עברי, כי הוא מן העבר האחד וכל המין האנושי מהעבר אחר. הם אינם הציבור שלנו. יש אצלם גם צדיקים, ולצדיקי אומות העולם יש חלק לעולם הבא. אך חסידי אומות העולם שיש להם חלק לעולם הבא, אינם הציבור שלנו.

ובתוך עם ישראל, יש אנשים העושים עבֵרות, יש לפעמים אפילו רשעים, אבל הם ציבור שלנו. בנך, גם אם אינו מתנהג טוב הוא עדיין בנך. אך בנו של השכן, גם אם מתנהג טוב, איננו בנך.

בציבור יש צדיקים בינוניים ורשעים, ראשי תיבות צבו"ר – רמז קדמון בשם האר"י ז"ל. אכן יש אנשים לעילא ולעילא, יש בינוניים ויש גם פחותים. אבל הם כולם ציבור שלנו.

בהגדה של פסח, כנגד ארבעה בנים דיברה תורה, חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול, אבל כל ארבעתם הם בנים וכנגדם דיברה תורה. כל ארבעתם הם ציבור שלנו.

יתר על כן, החלוקה לצדיקים בינוניים ורשעים, היא חלוקה אישית ולא ציבורית. יתכן אדם חובש כיפה, אבל

הוא רשע, ד' ירחם עליו. ויתכן גם ההפך.

על כן, אין לחלק את הציבור למגזרים ולקבוצות. מן החלוקה הזאת כבר סבלנו בזמן חורבן בית שני, כדברי הנצי"ב בהקדמת פירושו על התורה 'העמק דבר', שעם ישראל היה קבוצות קבוצות, וכל מי שלא היה דומה לקבוצה שלנו ביראת השמים שלו, אלא היה בגוון אחר, מיד החלטנו שהוא צדוקי ואפיקורוס, שיש להילחם נגדו ולהורגו. וגם בזמן בית ראשון, הגיע הפילוג לידי כך שהיו לנו שתי מדינות.

היה גם פילוג בין השבטים, כאשר כל שבט חשב שהוא מדינה לחוד, שהוא לבדו ציבור. ולכן כאשר שבט אחד היה מותקף, לא תמיד יצא שבט אחר למלחמה כדי להגן עליו, כי זה לא עניין אותו. גם לא רצו שיתחתנו בין השבטים.

ודאי שמתם לב שהיום איש אינו יודע מאיזה שבט הוא, לבד מכהנים ולוויים, שיש לזה השלכה הלכתית. זוכרים דברים רבים לגבי מוצאנו וכיצד יתכן שאף אחד לא יזכור את שבטו?!

התשובה נמצאת בספר אורות (עמ' מג), שזו החלטת ריבונו של עולם, שתישכח השבטיות. לעתיד לבוא היא תחזור, כמבואר בסוף ספר יחזקאל, ששוב תחולק ארצנו לשבטים. אך עתה, ריבונו של עולם אינו רוצה בשבטיות, אלא רוצה בעם אחד. כאשר נהיה עם אחד באהבה ואחווה ושלום ורעות, אז יופיע שלב השבטיות כגוונים של העם האחד, הגדול.

מרן הרב קוק מבטא במאמרו מסע המחנות, שאינו שבע רצון כלל וכלל מהחלוקה דתיים-חילוניים, חרדים-חופשיים. אלו "שמות הבעל" – כך הוא מכנה אותם (מאמרי הראיה 76).

אלא אנו עם אחד. והוכחה לכך שאנו עם אחד, שגם אם בעבר, כפי שסיפרנו, כאשר שבט אחד הותקף על ידי האויב לא יצא לעזרתו שבט אחר, לא יצא לעזרת ד' בגיבורים, הנה בימינו, כשאדם מישראל מותקף, מיליון חיילים יוצאים להגן עליו, ואינם עושים חשבונות מי מכונה דתי, חילוני, ימני או שמאלני, חרדי או לאומי דתי. לא מעניין אותם! אלא כולם לוחמים בשביל כולם. כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם.

סימן שהתגברנו על השבטיות. זאת התנועה הגדולה ביותר שיש בעם ישראל –גדולה יותר מבני עקיבא, עזרא, ואריאל גם יחד. התנועה הזו היא הצבא, והצבא - זו אחדות.

זה הציבור שלנו! לא להתחיל לחלק את עם ישראל ל'ציבורים' אלא מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ!